נ.ב – 52 שנים, שבועות, שירים

נ.ב הוא פרויקט צומח, בו אני משתפת בכל שבוע שיר שקשור לאותה השנה בחיי. 52 שירים על פני 52 שבועות ושנים. אלו לא בהכרח השירים שאני הכי אוהבת, אבל יחד הם מרכיבים את "פסקול חיי". כשאסיים, אהיה בת 53. האזנה נעימה!

יצאתי לדרך עם פרויקט נ.ב. (תודה לרוני שרייבר, תלמידה ואחות וירטואלית, על ההברקה בגימטריה) שבו בכל שבוע "איזכר בדבר", אבחר שיר שמתאים לשנה בחיי ואצמיד לו סיפור. הפוסט הזה נולד עם הסיכומים לקראת יום הולדת 50, נגנז וחזר קצת לפני יום הולדתי ה – 52, כשהייתי בקורס ויפסנה. אז גם הבנתי ש-52 הוא מניין השבועות בשנה. כשאסיים – אהיה בת 53.

במקום להגיש לכם שיר ברדיו, אכתוב את דברי הקישור כאן. הרעיון התאים לשני צרכים שלי: של תיעוד (אני קוראת לזה הנצחה) ושל יצירה. אני אוהבת מסגרות, מסורות וגבולות, ותמיד רציתי לפבלש בה משהו קטן מדי שבוע. רציתי גם לספר קצת על חיי כדי "להשאיר משהו אחרי". אמא שלי נפטרה לפני גיל 53 והשנה הזו משמעותית לי מאוד. התיעוד הזה מאפשר לי לכתוב "אלבום תמונות מוסיקלי", שיהיה. עבודת המחקר הזאת, להיזכר בסיפורים ובשירים, תהיה מעניינת ומרגשת עבורי – אני מקווה שגם לך!

נ.ב:  אני מזמינה אותך להוסיף את ה-נ.ב שלך בתגובות לפוסט הזה.

נ.ב.ב. – אם הפורמט הזה עשה לך גם חשק – אני אשמח לראות אותו משוכפל בכל וריאציה! בקשתי היא להפנות לפוסט הזה עם לינק, וזהו. ברכתי שלוחה.

רוצה לקבל את השיר השבועי בכל יום רביעי למייל?

1970-1980

1980-1990

1990-2000

2000-2010

2010-2020

2020-2022

נ.ב רונית כפיר 52 שירים

אינדקס שנים

4.11.1970 - נולדתי! בשנה הבאה

נולדתי ב 4.11 בבית חולים ביפו, בת לזיוה ולישראל כפיר. היא אז מורה בתיכון קלעי בגבעתיים (היסטוריה ותנ"ך), ילידת קריית-חיים והוא איש מחשבים (IBM), ירושלמי במקור. אחות קטנה ליובל, בן ארבע. את השם הוא בחר לי – על שם ילדה שאהב בגן. כשאתם פוגשים רונית, סביר שהיא נולדה בשנות הששים או השבעים. 

כשאני נתקעת עם החלטה אני מקבלת החלטה מהירה ואינטואיטיבית ולרוב מגלה בדיעבד שבחרתי נכון.
בחרתי לפתוח עם "בשנה הבאה". זה גם מתאים כשיר פתיחה לפרויקט הזה, שייקח שנה, וגם מתאים לזכרון הכללי שלי את שנות השבעים: בילדותי אילנית היתה אחת הזמרות האהובות עלי, אידאל של יופי עם בלונד חלק ואלגנט. המילים של אהוד מנור והלחן והעיבוד של נורית הירש הם שיא של אופטימיות או תמימות שמתקשרת לי לשנות ילדותי. מתברר שבמקור מנור כתב שיר געגועים לאחיו, ולא התכוון ללחן קצבי או שמח שכזה (נורית הירש מספרת על זה כאן). כשאני חושבת על זה, זה באמת לא מי יודע כמה אופטימי: אם אני אומרת, מבטיחה או מקווה שבשנה הבאה יהיה טוב, מה זה אומר על ההווה שלי? אבל עזבו אסקפיזם – תקשיבו לעיבוד החצוצרות האירוויזיוני הזה ושירו בקול גדול, עם פלשבקים של סבנטיז: 

1971 - נולד לי אח קטן. אני סנדוויץ'

בשנת 71, שנה וחודשיים אחרי שנולדתי, נולד שי, אחי הקטן, ואני הפכתי לילדת סנדוויץ'. 

לא היה לי קל להיות בת בין שני בנים, שהיו בילדותם מחוברים מאד. שי ויובל גרו בחדר משותף ואני בחדר משלי, ושם הם פיתחו שפה משותפת ונכסי צאן ברזל של תרבות וספרות משותפת. הייתי ילדת סנדויץ' ביי דה בוק: חשה מקופחת, כעוסה ומותירה על ידיהם של אחי סימני ציפורניים אכזריים. אולי בגלל זה יש לי שני ילדים ולא שלושה – כשאנחנו מנסים לא "לחזור על הטעויות של ההורים שלנו" – לא רציתי שעינב תהיה ילדת סנדוויץ'. 

שעות רבות שי ואני העברנו בשיגועים – לעבוד על אנשים בטלפון, תחביב נכחד של שנות השבעים (החל מהקלאסיקה "תבדקו אם יש לכם מים בברז.. מה חשבתם שיצא משם, קולה?" ועד להתקשר למשפחת סופרמן ולשאול אם ספיידרמן בבית. כן, הקדמנו את בארט סימפסון), להכין "משקאות פלאים" ולאתגר אחת את השני לשתות אותם ולעשות דברים דביליים (תחרויות גרעפצים שמהר מאד הבנתי שאין לי בהן סיכוי) אבל לא ממש מסוכנים. כשהוא גדל הוא שכלל את היכולת הזאת (נגיע לזה בהמשך).

את השיר הזה הוא בחר, ועד היום מצחיק אותי, בעיקר בשל האפקטים הקוליים המוגזמים, והמבטא הבריטי המשובח. התיאורים בשיר לא רחוקים מהדברים ששי עשה. My Brother של טרי סקוט.

נ.ב – בגלל שיובל כבר נולד כשנולדתי, הוא יבחר שיר בשנות ההתבגרות שלי, בהן השפיע (כמו אח גדול מוצלח!) על הטעם המוסיקלי שלי.

1972 - שברון לב של ילדות - ומי לא בא? מיכאל

אולי כמוך, גם האחים שלי ואני גדלנו על שירי ילדים של משוררים ומשוררות, רובם פולנים או רוסים עם שמות גלותיים משהו – ע. הלל (מה עושים העצים? צומחים), קדיה מולודובסקי (פתחו את השער), אנדה עמיר פינקרפלד (כוכבים בדלי) פניה ברגשטיין (רצתי רצתי ונפלתי) וכמובן מרים ילן-שטקליס.
מעניין אם גם היום, כשנדמה שאנחנו מגוננים יותר ויותר על ילדינו, מה שהם זוכרים הם דווקא הרגעים בהם מישהו שיתף איתם רגש קשה, לא נעים אבל אמיתי, כמו שהוא. אחד משוברי הלב הגדולים בעברית הוא השיר "מיכאל". השיר הזה גרם לי לבכות מאז שהייתי קטנה ועד היום. הוא לא ממותק, לא מרופד, כמו ילדים – שרוצים בכל מאודם, בלי לשחק "הארד טו גט" ומרגישים רגשות גדולים וחזקים. 

כל כך קל להזדהות עם הציפיה הזו של "חיכיתי חיכיתי בכיתי בכיתי" (ששקולות לפעמיים שהוא הבטיח!), להכנות שהיא עושה, ואין נחמה. אין מבוגר שמבטיח שהכל יהיה בסדר. רק ילדה קטנה/אכזבה גדולה ושברון לב. מחר אלך בבוקר אל הגן ואשב ואבכה לי כל הזמן.
בגן פילו, אליו הלכו הילדים שלנו, ילדים לקחו על עצמם אחריות גדולה ורצינית מגיל צעיר מאוד. אני זוכרת כמה הקפדתי עם הילדים שלי על קיום ההבטחות שלהם לפגישות אחר הצהריים עם חברות וחברים מהגן. לא לקבוע בקלות ראש ובטח שלא להבריז. הם הבינו את זה לגמרי גם לפני גיל שלוש (עכשיו שאני כותבת את זה, אני לא בטוחה שהם מכירים את השיר הזה בכלל!). בשנות העשרים שלי פיתחתי חולשה קשה לשם מיכאל, שהיה שמו של החבר הראשון שלי ושל עוד אחד אחריו. לכו תדעו.

מאחורי השיר הזה יש סיפור מעניין על סכסוך שהתגלע בין מרים ילן-שטקליס, שכתבה את המילים הנהדרות, לבין נעמי שמר, שהרשתה לעצמה לשנות כמה מהן בשביל הלחן. כדאי לקרוא על זה כאן.

1973 - הולכת למכולת וקונה שם (חצי לחם שחור)

מגיל שלוש כבר יש זכרונות. לא הרבה אבל כשיש מלחמה, יגידו לנו ילדינו, אלו דברים שזוכרים.

אני זוכרת ממלחמת יום כיפור את אורית, הבת של השכנה ממול שגדולה ממני בכמה שנים, אוספת אותי עם שמיכת הפוך שלי מהקומה השלישית של הדירה שלנו בז'בוטינסקי (סטיי טיונד, עוד כמה שנים נעבור לקומה הראשונה באותו הבניין!) ורצה איתי למקלט. זהו. לימים בגלי צהל הכרתי לא מעט ילדים שהאבאים שלהם נהרגו באותה המלחמה.

ובשנת 73 יצא אחד האלבומים המשמעותיים בארץ והאהובים אצלנו בבית. הבלוג הזה לא יהיה סיקור מוסיקלי או תרבותי ולכן תוסיפו מה שתרצו על סיפורי פוגי. אני זוכרת את עטיפת התקליט (שעיצב איתמר נוימן, שהיה עם חברי כוורת בצבא) שהיתה הזויה כמעט כמו התוכן שלו. כוורת ונגזרותיה לעתיד היו אהובות על כל בני הבית, ואפשר לומר שבערבוב הגשש החוור ואפרים קישון יש לנו 75% לפחות מההומור המשפחתי.

דוד שלי, אחיו הצעיר של אבא שלי, נפצע קשה בסואץ, ואחרי שהחלים כונה במשך שנים לסירוגין לצד "הדוד היפה" גם "הדוד הצולע". כשההורים שלי ביקרו אותו בבית החולים הושמע ברדיו שיר חדש (שאולי יהיה בבלוג של אבא שלי), והם היו מספרים לנו שוב ושוב איך התפרקו למשמע המילים: "עוד יש מפרש לבן באופק, מול ענן שחור כבד. כל שנבקש לו יהי". ובכן, באמת לו יהי כי יא אללה כמה מלחמות וכמה פצועים והרוגים עוד היו לנו מאז. 

למכולת לא הייתי הולכת בגיל שלוש, אבל בגיל מעט מבוגר יותר הלכנו אחי ואני למכולת בבוקר, קצת לפני הישיבה המשותפת לארוחת הבוקר המשפחתית (עליה כתבתי פוסט שאני מאד אוהבת) וקונים חצי לחם שחור.  זו היתה המכולת של משה אשכנזי, בה עבדו שלושה מארבעת הבנים שלו: ג'קי, פוני ומוטי. את החלק הזה זכר דווקא שי, אחי הקטן (אולי כי חזר לגור שם בבגרותו ואולי כי יש לו זכרון טוב לשמות).
מעניין מה היה אותו "לחם שחור" מלבד לא להיות "לחם לבן". מעניין כמה ילדים עדיין רצים למכולת בבוקר, אם יש בכלל מכולת ולא רק פיצוציות ורשתות. מה שבטוח, השיר נשאר, קולט גלי צהל וקולט עליה מרוסיה.

1974 - אבבא

להקת 'אבבא' היא חלק בלתי נפרד מפסקול הילדות של ילידי שנות השבעים. גם שלי כמובן.
הפריצה הגדולה של הרביעיה היתה באירוויזיון של שנת '74, ובשנים האלו כולנו היינו עדיין צופים בתחרות הזאת, בערוץ היחיד שהיה בטלויזיה.

ההורים שלנו מיעטו מאד להאזין למוסיקת פופ; בשידה השחורה בסלון היתה מגירה רחבה מלאה במאות קסטות, ממוספרות ומקוטלגות – רובן היו של מוסיקה קלאסית, חלקה עוד יופיע בשנים הבאות של הבלוג הזה. אבל פופ? רק בודדות. היתה לנו קופסה כזו של כרטיסיות לבנות (האינדקס הזה היה רווח בעיקר כשזה הגיע למתכונים! גם אצלך?) וכך היינו מחפשים תוכן.
אבל היו שתי להקות שחלחלו לחיים שלנו, כנראה מהרדיו – אבבא ובוני M.  אמנם בוני אם הוקמה רק בשנת 75, אבל היות שאני לא בטוחה שהשירים שלה ייכנסו לפוסט הזה (קרו דברים חשובים יותר בשנת 75!) אני נותנת להם עכשיו את הכבוד. לרגל הזכיה שלהם באירוויזיון עם ווטרלו, והוייב המעולה של השיר הזה, הנה הפסקול לשנת 74:

 

1975 - בלונדון טלויזיה מצויינת

שנת 75 היתה שנה משמעותית מאד בחיים שלי ושל יתר המשפחה.
אבא שלי עבד ב IBM, שהיתה חברת הייטק עוד הרבה לפני שידעו שהיא כזאת (כשנגיע לשנות השמונים עוד תשמעו על חויית ילדי עובדי IBM) והוא נשלח לאנגליה כדי ללמד את הבריטים משהו במחשבים. אז זה לא נקרא עדיין "רילוקיישן", זה היה פשוט לגור שנה באנגליה.  בהחלטה משנת חיים, הוא החליט לא להשתקע ליד היהודים והישראלים בצפון לונדון, ומצא בית בפרבר קטן מדרום לעיר, לא רחוק מוינדזור והית'רו בשם אשפורד (מאז למדנו לומר לכל בריטי: לא אשפורד, קנט. אשפורד, מידלסקס).

אני זוכרת את אחי הקטן ואותי רצים במטוס ושואלים את אמא שלי איך אומרים באנגלית ילד, ילדה, כלב. הגענו בלי לדעת מילה וחזרנו בלי לזכור עברית. פיתחתי חיבה עזה לשעועית לבנה ברוטב עגבניות ולבית הבובות האגדי של פישר פרייס. באשפורד גרה רק עוד משפחה יהודית אחת. המשפחות הפכו חברות טובות, והבת שלהם, שרלוט, הפכה לחברתי הטובה. בשנות השמונים התכתבנו באדיקות (היש מי שנולדה בשנות השבעים ולא היתה לה "חברת-עט" למכתבים?), ובשנות העשרים שלה היא עלתה לארץ. השנה הזו היתה עבור כולנו חוויה נהדרת. לפני כמה שנים, לכבוד יום הולדתו השמונים של אבא שלי, נסענו כולנו ללונדון, ביקרנו באשפורד ואף שחזרנו צילום ילדות בחצר שלפני הבית שלנו.

לא סתם אמר חנוך לוין ש"בלונדון טלויזיה מצוינת": בשנה הזו גם הכרנו המון תכניות טלויזיה, שהפסקולים שלהן חזרו איתנו לארץ. היו לנו קלטות של סיפורי אגדה שהיינו שומעים לפני השינה, תקליטים של התכניות Play Away,  שהיתה סוג של "קרוסלה", וכמובן The Magical Roundabout, שהיתה קרוסלה באמת (לימים שמענו טענות שאפשר לפרש כל דמות על פי הסמים שהיא לוקחת. בכל זאת, סבנטיז).

אבל יותר מכל אהבנו, האחים שלי ואני, את הוומבלז מויימבלדון (The Wombles). היה לנו את כל המרצ' – אהילים לחדר, בובות, מחזיקי מפתחות. שיר הפתיחה הנהדר הוא ממתק סבנטיז אמיתי (שר אותו בחור בשם מייק בט, שאני לא יודעת עליו כלום):

רוצה לקבל בכל יום רביעי תזכורת על שנה חדשה למייל?

לפוסט הזה יש 65 תגובות

  1. ישראל כפיר

    א-פרופו מרים ילן שטקליס, אני חושב שגרמתי לה רגע של נחת.
    הלכתי בירושלים קטע שליד בית כנסת ישורון. חוץ ממני, ילד בן 11 או 12 ואישה לבושה בשחור לא הייתה נפש חיה במרחק 100 מטרים, קשה להאמין למי שמכיר היום את האזור.
    ניגשתי לגברת ואמרתי שאני רוצה חתימה שלה. היא התכופפה אלי ושאלה למה. השבתי שאני אוסף חתימות. "אז למה אני?", היא שאלה.
    "כי את מרים ילן שטקליס", עניתי.
    "ומאיפה אתה מכיר אותי?" שאלה הגברת המופתעת.
    "כי הופעת לא מזמן בקולנוע תל-אור באירוע דבר-לילדים בעל פה..". (היא קראה שם בהטעמה יפה שזכרתי היטב את השיר 'ברוגז').
    החתימה, בדיו סגול, הועלתה למרשתת לפני כמה שנים על ידי בני יובל, אחיה של רונית.

    1. רונית כפיר

      איזה סיפור יפה אבא, שמחה שאתה פה ותודה גם ליובל.

  2. n

    Every week I am here, ready for the nostalgic moment that makes my heart ache and sing at the same time. I am a nostalgic person and my 13 year old couldn't care less so thanks for creating this little corner for me and for all the rest of us.

    1. רונית כפיר

      How heart warming. Thank you for being here!
      And actually, my kids didn't see this project either. I don't really mind. Perhaps one day. It's here for them, whenever they're ready or curious.

  3. רבקי

    מרגש ומקסים..מזל טוב:)
    והיי, אני ילידת 74, אז גיליתי את הפרוייקט בול בזמן:)

    1. רונית כפיר

      ממש! ברוכה המצטרפת.

  4. הדס+קלנר-גולני

    הזכרון שלך מהמם כמה פרטים את זוכרת ושמות. לצערי הרב הזכרון שלי הפך לגבינה עם חורים.

    1. רונית כפיר

      זה חצי שלי וחצי של אח שלי!! תדוה הדס

  5. שלומקה

    אני כל כך נהנית מהפוסט הזה.
    הביסים הקטנים והמושלמים האלה, עם השירים.
    ועכשיו הולכת לשמוע גם לו יהי (בביצוע חוה אלברשטיין כמובן).

    1. רונית כפיר

      תודה שלומית, שאת ממשיכה לבוא ולעודד! גם אני נהנית מהבסיים האלו.

  6. נעמי

    מחכה לראות מה תכתבי בשנת 1974 ולשמוע את השיר שתכתבי, בנתיים משלימה פערים על מה שהיה כאן לפני שנולדתי 🙂
    נהנת לעקוב!

    1. רונית כפיר

      האמת שגם אני מחכה למצוא את השיר של שנת 74.. אז אנחנו ביחד בזה. תודה נעמי

  7. מיכל+שרייבר

    תהפכי את זה למיני פודקאסט. זה יהיה כיפי מאוד

    1. רונית כפיר

      חשבתי על זה בהתחלה – להקליט כל סיפור קצר כזה. אבל זה דורש יותר זמן והשקעה, ואפילו שזה "קצת", כל קצת כזה הופך לעוד סיבה לא לעשות את זה. בנתיים אני ממש שמחה עם הזמן שהפרויקט הזה מצריך וזה ממש כיף. אם אמצא את הזמן אולי אקליט את כל הסיפורים עד עכשיו. חלק כתובים קדימה וחלק נכתבים תוך כדי. בקיצור – התפרצת לדלת פתוחה, אני אשקול את זה בחיוב 🙂

  8. ורד

    מקסים רונית. התרגשתי לקרוא. ממתינה לדברים הבאים שתזכרי בהם.

    1. רונית כפיר

      תודה יקרה שלי, שמחה שאת פה.

  9. ניצן

    1973 – שיר מעולה. זה מדהים שלהקת כוורת הוציאה כאלה שירים מופתיים והייתה קיימת בסה"כ 3 שנים.

    1. רונית כפיר

      נכון, ואחר כך גזוז ודודה המשיכו לעוד קצת, במשקל קצת יותר קל.

  10. גלית

    קוראת ושומעת את הקול שלך…איזה הפסד של הרדיו. פרוייקט מקסים ומסקרן. מזל טוב ❤️

    1. רונית כפיר

      איזו מקסימה את גליתה. תודה 💕

    1. רונית כפיר

      תודה עידן❤️ גם אני מתרגשת לקראתו

  11. הדס קלנר-גולני

    איזה כיף של פרוייקט, אהבתי אותך בתור מעצבת פנים מאוהבת בך ב״לא נעים״ אבל הכרתי אותך כרונית כפיר מהרדיו. קוראת את הטקסטים ושומעת אותך מדבררת אותם. יאללה בלאגן

    1. רונית כפיר

      בדיוק המטרה. איזה כיף שאהבת. הכי שווה. ושאת שומעת באזני רוחך…

  12. יובל (אחגדול)

    לגבי 1971: את יודעת כמה שנים לקח לי להבין את _כל_ המלים של My Brother? זה שאין כתוביות בטייפריקורדר (כן, 🦕) ממש הקשה עליי. רק בפרוץ האינטרנט, אני חושב, השלמתי את הפערים האחרונים.

    1. רונית כפיר

      חחחח כן, המבטא הזה קשוח לאללה. תוהה אם גם אני מבינה

  13. אודיה

    נהנתי ממש לקרוא, רעיון כייפי. שתהיה לך שנה נהדרת ומלאה ברגעים טובים ושמחים.

    1. רונית כפיר

      תודה רבה אודיה!

  14. פנינה

    רעיון נהדר. אשמח לעקוב.
    השיר הזה של אילנית מאוד מרגש אותי. אולי בגלל הזיכרון לתקופה. (אני גדולה ממך בעשור).
    מזל טוב ובהצלחה

    1. רונית כפיר

      תודה פנינה! אפשר להירשם לעדכונים ממש פה בתוך הפוסט. שמחה שריגשתי אותך עם אילנית. מעניין אילו עוד שירים יהיו תואמים

  15. רונית

    גם אימא שלי היתה מורה בתיכון (אנגלית) ואבא שלי איש מחשבים (התעשיה האוירית) וגם אני רונית! זכיתי לשם רונית כי החליטו שהוא הגרסה הישראלית הכי קרובה לשם של סבתי ראשה ועל שמה אני קרויה. כל חיי רוניות מקיפות אותי בכל אשר אלך והמסקנה שלי היא שהן אחלה. אגב המקבילה היוונית לשם רונית הוא חארה 🙂

    1. רונית כפיר

      אכן הכרנו כשלוש רונית. כל אחת והחארה שלה!! בריאה עליך רוניתה

    1. רונית כפיר

      תודה ירון!

  16. שרית

    מזל טוב ! אחלה פרויקט
    ושיר מקסים ♡ .

    1. רונית כפיר

      תודה שריתה

  17. ליאת מנדלוביץ קורנפיין

    הנני כאן. כיף להיות פה, ומעניין לקרוא עלייך ולעקוב. חובבת גדולה שלך עוד מימי גלגלצ העליזים.
    תודה 🥰

    1. רונית כפיר

      תודה רבה ♥

  18. מורן אביב דביר

    פרוייקט נהדר! סקרנית להמשך ( בתור מישהי שיוצרת ביוגרפיות קוליות לאנשים 🙂

    1. רונית כפיר

      מגניב! מה זה ביוגרפיות קוליות?

    2. שרית יפהר

      מקסים,מזל טוב,מחכה ומצפה להמשך,
      ילידת 73 ושירי ה-70 אהובים עלי,בהצלחה

      1. רונית כפיר

        תודה. בהחלט יהיו עוד

  19. שׂהם

    רונית, רעיון מקסים, פוסט מרגש! מחכה לשמוע מה השיר שנבחר לשבוע הבא ( העשור בו נולדתי)! 🫶🏽

    1. רונית כפיר

      תודה שהם. השיר הבא שייך לשנה הבאה, לא לעשור הבא, 1971

    1. רונית כפיר

      תודה שרי שרון

  20. חני מרזל

    איזה כיף יהיה לעבור איתך את השנה הזו… בטוחה שיהיה לנו מעניין ומרתק

    1. רונית כפיר

      תודה חני, כיף שאת כאן

  21. לאה הוצלר

    רונית איזה רעיון מהמם:)

    1. רונית כפיר

      תודה לאה! ❤️

  22. שלי מלחי

    בחירה מצויינת של שם העמוד והשיר. מחכה לשיר הבא

    1. רונית כפיר

      תודה! גם אני

  23. מיה הירש

    איזה פרויקט מרגש. בעיקר בגלל התזמון שלו. כל כך מזדהה עם הצורך הזה להשאיר משהו, וה"שתהיה" שלך פגעה כמו חץ בלב. מחכה לפוסטים הבאים.

    1. רונית כפיר

      תודה מיה יקרה

  24. מיכל

    גם אני נולדתי בבית חולים ביפו (צהלון?). גם אצלי – אחותי בת הארבע בחרה לי את השם בגלל חברה מהגן. אנחנו עד היום בקשר עם המיכל ״המקורית״.

    1. רונית כפיר

      קטעים. אני לא יודעת מה שם בית החולים, בטח אבא שלי זוכר..

  25. רעות דפנא

    פרויקט מקסים רונית!
    כתבתי כבר ואכתוב לך שוב, איזה כיף שנולדת!
    תענוג לקרוא אותך ולגלות כל פעם עוד קצת עלייך.
    מחכה כבר להמשך 🙂

    1. רונית כפיר

      תודה יקירתי

  26. נילי

    איזו שמלה מצוינת. וואוו

  27. לירז

    פרוייקט מקסים!
    לפני אי אילו שנים, חברה יצרה דף שבזמנו היא קראה לו מורנינג קנדי, ממתק בוקר. ובכל בוקר עדכנה שיר יומי להאזנה (זה היה דרך פייסבוק). דרכה גם הכרנו מוזיקה חדשה, וגם התרפקנו על ישנה. מוזיקה מאוד מאוד חשובה בחיים שלי.

    1. רונית כפיר

      לא יכולה להבטיח שיהיו פה חידושים, אבל מקווה שיהיה נחמד

  28. סיגל לוי-גורי

    מקסים! אני אוהבת את הפוסט הזה!
    נ.ב.
    תגידי תודה על רונית
    האלטרנטיבה בימים ההם היתה סיגל.
    #אחתשיודעת

    מזל טוב 🥂

    1. רונית כפיר

      חחחח תודה. וסיגל זה מהמם! כל אחת והדשא של השכנה שלה

  29. מיכל שרייבר

    נהדרת! אחלה פרויקט ואחלה שיר ראשון

    1. רונית כפיר

      תודה מיכל 🙂

כתיבת תגובה

רוצה לרכוש את ההרצאות שלי?

הירשמו לעדכונים
על פוסטים חדשים בבלוג

פוסטים לוהטים

פוסטים אחרונים

הנושאים הכי חמים לפי

בינתיים, באינסטגרם שלי:

אני רוצה עדכון
על פוסטים חדשים בבלוג

פוסטים לוהטים

עצור! גבול לפניך

עצור, גבול לפניך!

בדרך כלל כשאנחנו מתעצבנות על לקוחות ("חצופים!"), זה בגלל שמישהו חצה גבול שלנו, מבלי לדעת בכלל שיש שם גבול. אם לקוח מתקשר בשעות לא נוחות,

לפוסט המלא »

סיפור בזיג-זג

אז איך לא נהיה קורבנות אופנה? הטרנדים מתגנבים אלינו בלי שנשים לב, ורק אחרי שחשבנו שמצאנו משהו ממש מגניב, אנחנו מגלים שהמגניב הזה הוגנב לנו

לפוסט המלא »

פוסטים אחרונים

הנושאים הכי חמים

בינתיים, באינסטגרם שלי: