חמש שגיאות נפוצות
של עסקים מתחילים

אילו יכולתי לחזור לשנים הראשונות של העסק העצמאי שלי הייתי נותנת לעצמי כמה עצות שהיו חוסכות לי המון זמן, עוד יותר כסף אבל בעיקר תסכול ועוגמת נפש. הנה חמש שגיאות נפוצות שעושים עסקים בתחילת דרכם וחמש עצות איך להימנע מהן

קריאה של הפוסט הזה תיקח לך קצת זמן. יש בו גם עשרה לינקים שימושיים מאד – חלקם בחינם וחלקם בתשלום – שייתנו לך עוד ערך ועצות מועילות. אני ממליצה להקדיש לו את הזמן כי כידוע זמן שווה כסף – והשקעה של זמן לימוד תחסוך לך בעתיד הקרוב כסף.

אז בשעה טובה פתחת עסק עצמאי והתחלת ללכת בדרך הפרטית שלך.
בדרך הזו יש בורות ומהמורות שהנפילה אליהם היא כמעט הכרחית כדי ללמוד –  אבל אפשר לרכך אותה או לפחות לדעת להיזהר מפניה.
כפי שגם אני הבנתי לפני יותר משלושים שנה – להיות עצמאית זה לא רק לעשות את מה שאני אוהבת וטובה בו ולקבל עליו כסף – זה גם לאייש עוד המון תפקידי לווין בעסק: להיות אשת השיווק של עצמך, כותבת התוכן, בונת אתרים לעיתים, ציידת לקוחות, מחלקת שירות ושימור לקוחות, אשת מכירות, מנהלת כספים ומבקרת איכות. בתוך כל אלו התקשורת עם הלקוחות שלי ובכלל האופן בו אתקשר את השירותים שלי החוצה על כל גווניהם הוא משימה מורכבת ולעיתים מתסכלת.

הנה חמש שגיאות נפוצות שמאפיינות עסקים בתחילת דרכם. רבים מהם ממשיכים בהתנהגות הזו גם בהמשך הדרך ורק אז מגיעים אלי… אני מקווה שהפוסט הזה יחסוך לך כמה נפילות ואולי יביא אותך אלי מהר יותר – לחסכון של זמן וכסף, אבל בעיקר של רגשות שואבים כמו תסכול ועצבים על עצמך ועל הלקוחות שלך.

1. לעבוד בחינם (כי לא נעים לך לבקש תשלום)

פתחת עסק עצמאי! ברכות. מרגע זה עשוי להתחיל ה"לאנעיםלי" שלך עם כסף. ככל שתיפטרי מזה מהר יותר – תרוויחי יותר ותרגישי טוב יותר. בתחילת הדרך שלנו כעצמאיות ועצמאים המטרה היא להשיג לקוחות. למצוא הזדמנויות להראות לעולם את מה שאנחנו יודעות, ופעמים רבות נסכים לעבוד בחינם.

אין לך מושג כמה בעלות ובעלי עסקים מגיעים אלי עם הבעיה הזו. אין לה תמיד פתרון קל אבל חשוב לזהות אותה מיד בהתחלה כדי להתחיל את הגמילה – שינוי ההרגלים שלנו ושינוי התפיסה שלנו. למשל: זה שאת חדשה בעסק לא אומר שעליך לעבוד בחינם. הלקוחות שמגיעים אליך צריכים את השירות שלך, ולכן הגיעו. אם לא יבואו אליך – מן הסתם יגיעו לאחרים. וגם -כשלקוח, גם אם הוא חבר או חברה (ורובם בהתחלה כאלו) מציע לשלם עבור העבודה שעשית – זה הזמן ללמוד להגיד תודה ולקחת את התשלום.

אז איך לא לעבוד בחינם בתחילת הדרך העצמאית שלך?

כמו שינוי הרגלים מזיקים אחרים – השחרור מ "לאנעיםלי לגבות תשלום" מצריך מודעות, תשומת לב ואימון. אפשר ללמוד נוסחאות ולחשב חישובים עד מחר: אם לא נעים לך לבקש כסף אי אפשר לעבוד רק על פתרון שכלתני. אבל חשוב מאוד להתחיל ממנו.

כדאי ללמוד את השוק שלך, לשאול ולדבר עם אנשים, ואז לקבוע מחירון, אפילו מחירון "סמלי" של מתחילים. כן, המילה הזו, שעוד תקפיץ אותך בהמשך הדרך. כל סכום הוא סמלי – הוא מסמל את הערך שמישהו מרגיש שנתת לו.
אפשר להחליט על גובה הנחה קבוע לחברים, לכתוב לעצמי לוחות זמנים ולהיצמד אליהם: מה משך פגישה ראשונה ללא תשלום? איפה היא מתקיימת? כמה הנחה אני נותנת למישהו שלמד איתי ביסודי ולא דיברתי איתו עשר שנים?
כמה עבודות חינם אני לוקחת בחודש? מתי אני מתכוונת להעלות את המחירים שלי שוב?

כשיהיו לך תשובות לשאלות הרציונליות האלו יהיה לך קל יותר לתקשר את המחירים שלך ולא להיכנס למצבים לא נעימים.

כלי עזר מעשיים כדי לגבות כבר מההתחלה:

רונית כפיר הרצאות לעסקים
טוב נו, אני אבוא בחינם. צילום: הודיה טולדאנו

2. להסכים לקחת כל עבודה ( כי לא נעים לך להגיד לא)

בתחילת דרכי כמעצבת פנים – בגיל 30 עם 12 שנות ניסיון כמגישה וקריינית – אמרתי כן ליותר מדי הצעות. אלו היו בעיקר הצעות ממעגלים קרובים (חברים, מכרים, משפחה) ואמרתי כן לכולם. גם לרחוקים מידי, גם כשהייתי עמוסה, גם כשאלו היו דברים שבכלל לא רציתי לעשות , גם לאנשים שהיה סיוט לעבוד איתם וגם כשזה היה כמעט בחינם. או בחינם לגמרי.

בהחלט צריך לקחת עבודות בתחילת הדרך – אבל לכל אחד יש את האינטואיציות שלו שאומרות לו מתי משהו לא מתאים. כשאת אומרת כן לדברים מתוך פחד שלא יבואו אחרים את עשויה למצוא את עצמך מתרחקת מהחזון העסקי שלך, עובדת עם אנשים לא נעימים, מפסידה כסף וזמן ובעיקר מאד לא נהנית. גם בהתחלה – לא לכל לקוח צריך להגיד כן, ולפעמים עדיף לחכות להזדמנות הנכונה מאשר למלא את היומן עם כל הצעה שמגיעה.

אז איך ללמוד להגיד לא להצעות לא מתאימת?

לא קל להגיד לא.
אני פוגשת נשים וגברים שגם אחרי שנים ארוכות במקצוע קשה להם לסרב לעבודות ולא נעים להם שלקוחות ירגישו דחויים. עקרונית אני נגד שקרים כי הם גם מסבכים אותנו עם עוד שקרים וגם גורמים לנו להרגיש עולב – אבל זה יותר קל. אני? אני בעד כנות, תמיד. אפשר לומר את האמת גם בלי לומר את כל האמת, ולהגיד בנימוס ללקוחות שהפרויקט לא מתאים לסוג העבודה שאת עושה או למומחיות שאת רוצה לפתח. נדמה לנו שאנשים יתבאסו מזה אבל המציאות היא, שאנשים מאד מעריכים כנות וגם אמביציה.

כלי עזר מעשיים כדי להתגבר על הרתיעה להגיד לא:

3. לחכות עם השיווק (כי לא נעים לך להשוויץ)

חלק עצום מהזמן שלנו בניהול עסק עצמאי הוא שיווק. יצירת תוכן, כתיבת בלוג, הקלטות וצילומים, רשימות תפוצה, להטוטי SEO אין לזה סוף. ולביישנים? עוד יותר קשה. עסקים בתחילת דרכם לפעמים מחכים: שיהיו מספיק עבודות להראות לעולם, שיגיע הלקוח שימליץ עליהם בדיוק לקהל הנכון. הם תופסים את עצמם כעסק מתחיל גם אחרי כמה שנים ואחרי לא מעט לקוחות, כי זה תירוץ מעולה להימנע מלהקים אתר או להפיץ את בשורת קיומם בעולם.

אבל לשווק לא אומר ללכת ברחוב עם שלט ענק ומגפון ולצעוק כמו בשוק "רק היום רק היום!". הביטי סביבך – את מוקפת לקוחות פוטנציאליים. למעשה, אין לך אפילו מושג שזה המצב כי.. לא נעים לך לשווק.

אז איך להתחיל לשווק בלי לעשות מזה סיפור?

לפני שנספר לכל העולם שווה לבדוק אם סיפרת לאנשים שהכי קרובים אליך. מעבר לנוכחות הדיגיטלית שחשוב שנייצר כשיש לנו עסק – לעזור לכל מי שמחפש אותנו למצוא אותנו בצורה הכי קלה – צריך להתחיל בבית.

מתי היתה לך שיחה עם ההורים שלך על העסק שלך? ועם החברות שלך? והאחים והגיסות והשכנים? האם הם יודעים בדיוק מה את עושה? איך זה נראה, כמה זמן זה לוקח, מי הלקוחות שצריכים את זה?

כמו בסעיף הקודם – הלקוחות הראשונים שלך יגיעו מהמעגלים האלו – חשוב לדאוג שכולם ידעו מה את עושה ולא רק את הטייטל.  סיפור קצר על פרויקט שהתחלת עכשיו ילמד את כולם יותר מאשר סתם הטייטל של העסק שלך. ייתכן שסביבך נמצאים אנשים שיכולים להביא אליך לקוחות נהדרים או לספר עליך לעולם בגאווה. וכשהם ישמעו שמישהו מחפש עסק כמו שלך – את תהיי הראשונה שתעלה להם בראש. לתרגל. לתרגל לספר על העסק שלך בקול רם בארוחות משפחתיות, לא להשתיק את אבא שלך כשהוא מספר לכולם בגאווה מה את עושה.

כלי עזר מעשיים כדי לשווק בלי להרגיש סיילסמן:

רונית כפיר נעים מאוד
נראה לך?? צילום: הודיה טולידנו

4. לא לבקש המלצות (כי לא נעים לך ללחוץ)

עוד הרגל שכדאי לך לסגל כבר מתחילת הדרך היא "שימור לקוחות". הדרך הבטוחה והטובה ביותר להרחיב את מעגל הלקוחות היא המלצות של לקוחות קיימים היא המלצות מפה לאוזן.

אבל לא תמיד נעים לנו אחרי סיום של עבודה לבקש מלקוחות שלנו המלצות – בין אם זו בקשה לשלוח לנו משוב וסיכום של העבודה איתנו (למשל המלצה לאתר או המלצה בגוגל) ובין אם זו בקשה להמליץ עלינו לצד שלישי.

אז איך לבקש המלצות מלקוחות?

חשבו על עצמכם בתור לקוחות. דמיינו שמתקשר אליכם עכשיו ספק שנהניתם לעבוד איתו ומבקש המלצה. איך תרגישו? סביר שתשמחו מאד. אם החוויה היתה טובה זה יאפשר לכם לתת עוד בתמורה – כי מה שנתתם היה בעצם רק כסף. כן! רק כסף! ועכשיו אתם יכולים גם לתת קצת אהבה. בדיוק ככה: לקוחות שנהנו לעבוד איתך ישמחו להמליץ עליך בפנייך או בפני אחרים, ושווה להתגבר על אי הנעימות הזו כדי להמשיך להרחיב את המעגלים שלנו.

אפשר להתחיל כבר עכשיו להקים כל סוג של מאגר לקוחות ולהישאר איתם בקשר. לשלוח וואצפ בחגים או תזכורת במייל אחרי שעברה שנה מאז שסיימתם לעבוד ביחד. לפעמים דרישת שלום קטנה תזכיר ללקוחות שבדיוק היה להם ליד בשבילך.
אפשר לנסח מייל קצר עם שני לינקים אותו תשלחו ללקוחות שסיימת לעבוד איתם ותבקשו משוב והמלצה. אם
תלמדי את השפה בה הם מתארים את העבודה איתך גם תקבלי כלי חזק לשיווק בהמשך.

כלי עזר מעשיים שיעזרו לך לאסוף המלצות מלקוחות:

רונית כפיר נעים מאוד אתר
לא השארת המלצה בכניסה? צילום: הודיה טולידאנו

5. לתת ללקוחות להוביל (כי חשוב לך לתת שירות טוב)

אחד הדברים שגם לי היה הכי קשה ללמוד הוא להוביל את הלקוחות שלי בביטחון. ואני מדברת על כך בהרצאה שלי "מלא נעים לי… לנעים מאוד" – היה לי לקוח שעל כל הצעה שלי אמר לי כן וזה חירפן אותי. עד שהבנתי שלנהל עסק עצמאי זה לנהל. זה להיות מנהיגה.

אם את רוצה שהלקוחות שלך יתייחסו אליך ואל האינפוט המקצועי שלך ברצינות כדאי להתחיל לעבוד על זה כבר מעכשיו – אנשים יבואו אליך כדי לשמוע מה יש לך להציע, מה הפתרון עליו תמליצי, באיזו דרך עליהם לבחור.

אחד ההבדלים הגדולים בין עסק מתחיל לעסק ותיק הוא ההבדל בין ביצוע לבין החלטה. הגיוני יותר שבתחילת הדרך לקוחות יקחו אתכם כדי לבצע צד טכני של עבודות או שירותים ותרגישו כמו "ביצועיסטיות". הגיוני. עם הזמן יבואו אליך בזכות הכישורים הייחודיים שלך ולא רק היכולות הגנריות שלך. איך תדעי שגדלת? שתרגישי יותר בנוח להוביל. להמליץ על כיוונים ולא רק ללכת לאן שאומרים לך. לשכנע לקוחות שהפתרון שלך טוב עבורם ולא לשאול אותם מה הם רצו או אוהבים.

למה חשוב להוביל לקוחות בבטחון ואיך לעשות את זה?

בטחון מייצר בטחון – כשנסכים להוביל בבטחון ולהתייחס לעצמנו כסמכות – גם הלקוחות יתייחסו אלינו כך. ככל שנרגיש נוח להיות במקום הזה – כך העסק שלנו יגדל מהר יותר ויביא אלינו יותר לקוחות שירצו להקשיב לנו ולשלם עבור השירות והעצות שלנו.

הפוזיציה של ריצוי לקוחות היא מסוכנת מאד ולעסקים רבים קשה מאד לצאת ממנה. ללמוד להוביל, כפי שאני מספרת בהרצאה שלי "מלא נעים לי לנעים מאוד", זה דבר קשה. יש אחריות רבה בהובלה וזה מלחיץ גם אחרי כמה שנים בעסק – ועדיין, מה שהביא את התוצאות הטובות ביותר ביחסים שלי עם לקוחות היא ההסכמה שלי להוביל.

חשוב לזכור שלקוחות מגיעים אליך מסיבה. אם לא היתה סיבה הם לא היו נמצאים כאן. יש פה אדם עם צורך, שאם לא יקבל מענה עליו – ינסה לפתור את המצב בעצמו או יילך למישהו אחר. תחשבו על רופא שיניים שמתייעץ איתכם על איזה מקדח לקחת לפני הסתימה. זה מרגיע? זה נחמד? לא! זה מלחיץ מאוד.

כלי עזר מעשיים שיעזרו לך להוביל בביטחון:

רוצה לקחת את זה צעד אחד קדימה וליישם?

בתחילת מרץ אני פותחת את הקורס החדש "תעשי לי סיפתח" – הוא נבנה במיוחד עבור עסקים מתחילים וילמד אותך את כל מה שקשור לכסף בעסק עצמאי מנקודת המבט של עסק חדש וצעיר.
הקורס מתאים לכל המקצועות (לימדתי גם מנהלי חברות מחשבים, כותבות תוכן, עורכות דין, ולא רק אמניות ומעצבות).

יצרתי בקורס מרחב חזרות בטוח שמאפשר לבעלות ובעלי עסקים שעושים את הצעדים הראשונים שלהם בעולם העצמאי לתרגל את כל מה שאיש לא לימד אותם – לדבר על העסק שלך, לדבר על כסף, לנהל משא ומתן, להגיש הצעות מחיר ועוד.
ההשקעה החד פעמית הזו בעסק שלך עכשיו תחסוך לך הפסדים, תסכולים ועצבים בשנים הקרובות ובעיקר תחמש אותך בכלים ובגישה נכונה לתקשורת עם לקוחות, לניהול עסק שישנו את ההתנהלות שלך בעולם המקצועי לכל השנים הבאות.

כל המידע על הקורס בעמוד הזה  – ואפשר גם לשאול בתגובות.
ספרו לי על עוד דברים שהייתם רוצים ללמוד בשנים הראשונות בעסק שלכם שהיו חוסכים לכם כאבי לב וכיס בואועל ההתחלה!

כמובן שבתחילת דרכך העסקית הידע לך מצומצם יותר ויש לך פחות ניסיון. אבל יש לך אולי רעיונות מקוריים יותר, שיטות עבודה חדשניות, השראות עדכניות יותר מעסקים ותיקים; להיות חדשה יכול להיות גם להיות רעננה. ככל שההתחלה שלך תהיה טובה ומדויקת יותר מבחינה עסקית – כך הצמיחה שלך בעסק תהיה מהירה יותר, הלקוחות שיגיעו אליך יהיו מדויקים לך מהרגע הראשון ותוכלי לחסוך לעצמך שנים של ספקות, רגשות אשם ותסכול, חרדות גדילה ונפילות כואבות.

בואו לעשות איתי סטאז' לעסק עצמאי – משהו שלא תלמדו בשום מקום אחר: הזדמנות ללמוד על יבש, אבל היבש הכי רטוב שיש.

יש טעויות שהזדהית איתן?
יש כאלו ששכחתי?

כתבו לי בתגובות ונוכל לעזור לעוד עסקים עצמאיים בשנים הראשונות לחייהם לצלוח את התקופה המרגשת והמאתגרת הזו.

להמשך קריאה חמש שגיאות נפוצות
של עסקים מתחילים

דירת רווק ביפו

עיצבתי דירה לחברי היקר בני כבודי ביפו. דירת קבלן קטנה יחסית, ששונתה גם בתכנון וגם בעיצוב. שילובי צבעים נייטרלים עם נגיעות של חרדל-צהוב יצרו דירה אלגנטית וקלאסית עם אופי ייחודי. אפשר לדפדף בין הצילומים.

צילומים: שי אפשטיין

 

להמשך קריאה דירת רווק ביפו

דירה בבורוכוב, גבעתיים

דירה של משפחה בת 4 נפשות בבניין שעבר תמ"א.

המבנה הצר של הדירה היה אתגר – והחלל הציבורי הארוך והצר חולק למטבח וסלון, כשמול המטבח, בצורת ח', ממשיכים ארונות האחסון שלו.

המסדרון הצר הורחב בחלקים מסויימים, וחדרי הרחצה הותאמו למבנה שימושי ונוח יותר מהתכנון המקורי.

סקלת צבעים נייטרלית של לבן ועץ שולטת בחלל, עם נגיעות של צהוב ופריטי וינטג'.

נגרות: ניסן בנטורה

גופי תאורה: יאיר דורם

צילום: שי אפשטיין

עיצוב דירה בגבעתיים רונית כפיר
עיצוב דירה בגבעתיים אחסון
להמשך קריאה דירה בבורוכוב, גבעתיים

בית פרטי ברחובות

בית לזוג אקדמאים ושני ילדים מתבגרים ברחובות. שתי קומות, כ-200 מ"ר.

החלל הראשי של הבית נפתח לחלל זורם ונעים, מרווח ומזמין. הדגש בעיצוב הושם על צבעים טבעיים של חומרים וטקסטורות: קיר לבנים, רצפת אבן, מטבח מהגוני עם משטח דמוי אבן שחורה, גופי תאורה ופרטים (כמו רגלי שולחן האוכל) בנחושת וזהב. הצבעים היחידים בחלל הם שחור ולבן, למעט השטיח בסלון.

הבית עבר שיפוץ כללי, כולל ציפוי המדרגות והחלפת המעקה, למעט החלונות ודלת הכניסה. הוקדשה מחשבה מעמיקה לאחסון נגיש ונוח.

נגרות בכל הבית: עידן אבנר

כלים סניטריים וחיפויים: חזי בנק

גופי תאורה: קמחי תאורה

ספה, כורסאות, פינת אוכל ומיטה: קסטיאל AS IS

צילום: שי אפשטיין

להמשך קריאה בית פרטי ברחובות

בית פרטי ברעננה

עיצוב בית פרטי ברעננה: בית רחב ידיים עבר שיפוץ ושינוי סגנון כביר, עבור משפחה בת חמש נפשות.

מיקום דלת הכניסה הוחזר לחזית הבית, המבואה הישנה הפכה לפינת אוכל, והחלל נפתח לשורה של אזורים, השונים ונפרדים זה מזה בגובה התקרה והרצפה שלהם: מתקרה נמוכה בכניסה, לתקרה גבוהה עם קורות הגג בסלון.

המרתף נפתח אל עבר החלל הציבורי, והפך לאיזור משחקים מוגן ונעים.

הבית עוצב בהשראה סקנדינבית, עם הרבה לבן, עץ ונגיעות של צבע בטפטים רבים (מטפטים) שמכניסים דוגמא וצבע לקירות.

צילום: שי אפשטיין

נגרות: שניים נגרים

תאורה: קמחי תאורהטליה גופי תאורה (מעל לאי)

רהיטים: קסטיאל AS ISשון ריהוטים (ספה)

אקססוריז: גולף אנד קו

מבט מפינת האוכל במפלס הכניסה אל הסלון
שתי מדרגות מפרידות בין המפלסים בחלל הציבורי
המטבח נשאר פתוח אל פינת האוכל ואל המפלס התחתון של חדר המשחקים
סוויטת הורים פתוחה אל חדר רחצה ולידו חדר ארונות סגור
להמשך קריאה בית פרטי ברעננה

דירה במרכז תל אביב

לקוח חוזר, התחתן ועבר לדירה גדולה יותר במרכז תל אביב, שהצריכה שיפוץ כללי. מבנה הדירה המוארך אילץ פתרונות חלוקה חכמים של החלל, בדגש על חלוקה לחדרים רבים, גם אם קטנים, ואחסון רב ונוח.
בניגוד לביתו הקודם, שהיה צבעוני מאד, הפעם בחרנו בצבעוניות מאופקת של גוונים טבעיים עם שחור ולבן, ונגיעות של ירוק בצמחייה ובחדרה של התינוקת.
רוב התקציב הושקע בחלוקה מחודשת של החדרים, ובנגרות אמן (נגריית אבנר'ס), שהותאמה לצרכים המיוחדים, לחיבתם של בני הזוג לארח ולספריה המרשימה בסלון.
הויטרינה והחלונות מכניסים אור הביתה, ושומרים על צורת המעקה המקורית של הבניין.

צילום: שי אפשטיין.

תכנית הדירה המוארכת. דירה לשיפוץ כללי בתל אביב. רונית כפיר עיצוב ותכנון פנים
להמשך קריאה דירה במרכז תל אביב

שיפוץ דירה ישנה בכפר סבא

זוג אדריכלי-נוף שקנו דירה במקום מרכזי בעיר קראו לי לפגישת ייעוץ לגבי המטבח שלהם: הגיע הזמן לשנות את המטבח המיושן והצפוף. אחרי כמה סקיצות הגענו להחלטה, ואל המטבח הצטרפו עוד ועוד חדרים. הוחלט ללכת על שיפוץ כמעט כללי (חדרי הילדים לא השתנו, אבל תכלס זה שיפוץ כללי) והתוצאה הדהימה אפילו את המובילים, שהחזירו את הפריטים של בעלי הבית אחרי 3 חודשי שיפוץ.
האתגר הגדול בבית היה אלכסונים ומפלסים: הסלון נמוך בשתי מדרגות משאר הבית, ופוגש אותו בזווית מאתגרת. המטבח היה מרכז הבית, אבל הסלון ננטש. פתחנו את המעבר בין הסלון למטבח; במקום להילחם במפלסים הוספתי מדרגות, והקיר בין המטבח לסלון הפך ממחסום אטום למחיצת-מדפים, המאפשרת קשר-עין בין החללים. לדירה נוספו המון ארונות אחסון, במחשבה מדוייקת על מה שמים איפה: פתרונות אחסון חייבים להיות מותאמים לבעיה.

הריצופים דמויי הטראצו הזכירו לנו את הדירות הישנות, והוספנו להם הרבה גוונים בהירים כדי להדגיש את האור בדירה.

סטיילינג: אלונה פרימן
צילום: שי אפשטיין.

להמשך קריאה שיפוץ דירה ישנה בכפר סבא

דירה בתל אביב

שיפוץ כללי בתל אביב לדירה של 130 מ"ר עבור משפחה בת חמש נפשות. מעל תקרת רביץ בגובה 255 נתגלתה תקרה גבוהה (310ס"מ). הקורות נחשפו והגובה נוצל לאחסון מירבי ותאורה מגוונת.
בעוד שהסלון ופינת האוכל קרובים אל הרחוב, המטבח ניצב במרכז הבית וסביבו אי עם ישיבה נוחה. שמתי דגש על מקומות אחסון רבים, כולל חדר שירות מרווח שיוצא למרפסת חיצונית, המקיפה את הדירה. חזיתות המטבח, פורניר אגוז אמריקאי, משתלבות ו"מחממות" את הריצוף (גרניט-פורצלן דמוי טראצו, חזי בנק), ומדפי הספרים והתקליטים העמוסים בסלון מאזנים את השקט של פינת העבודה וארון המעילים שליד הכניסה. הריצוף המושלם נכנס גם לחדרי הרחצה ויוצא למרפסת החיצונית.
נגרות: נגריית אבנר'ס.
גופי תאורה: תומס תאורה, אסף ויינברום.
כלים סניטריים וריצוף: חזי בנק.

סטיילינג: אלונה פרימן

צילום: שי אפשטיין.

רונית כפיר עיצוב פנים
להמשך קריאה דירה בתל אביב

נעים מאוד
וכללי האילתור של טינה פיי

תקשורת עם לקוחות מבוססת על יחסים ועל תגובות ולכן, באופן מפתיע, עונה גם לכללים מעולם האילתור והקומדיה. בשיחת מכירה, במשא ומתן ואפילו בישיבה בעבודה - ארבעת כללי האילתור של טינה פיי הם גם כללים לחיים, ובעיקר כללים של נעים מאוד.

כללי האילתור המבריקים של טינה פיי מלווים אותי כמה שנים. למי שבמקרה לא מכירה או מכיר: טינה פיי היא תסריטאית וקומיקאית אמריקאית. היא אולי זכורה לכם בעיקר מהסדרה אותה כתבה "רוק 30" בה גם שיחקה לצד ג'ק דונהיו, הוא אלק בולדווין, ותיארה פחות או יותר את החיים שלה בסאטרדיי נייט לייב, שם היא כיכבה.
הביוגרפיה שלה, Bossy Pants, עזרה לי לצלוח כמה פקקים נבזיים בשאגות צחוק, ומה שנשאר איתי גם שנים אחרי ההאזנה הם "חוקי האילתור" אותם למדה בסדנאות לילה בקבוצת The Second City בשיקאגו (היא גדלה בפנסילבניה).

על התובנות שלה מאילתור בהופעות שהופיעה איתם היא מספרת:

כשהתחלתי... שום דבר ממה שלמדתי לא עשה לי את זה. כשהגעתי ל"Second City", הבנתי שהמיקוד שלך צריך להיות אך ורק על השותף שלך.
את לוקחת את מה שנתנו לך ומשתמשת בזה כדי לבנות סצנה. לפתע הכל נראה לי הגיוני: הכל תלוי בפרטנר. לא מה שאת תגידי, לא למצוא את הגינונים המושלמים או העיוותים המתאימים לדמות שלך, לא מה שתאכלי מאוחר יותר...זה מסיח את דעתך כך שהגוף והרגשות שלך יכולים לעבוד באופן חופשי"

טינה פיי, מתוך ויקיפדיה

טינה פיי מבינה שאילתור הוא דיאלוגי. הוא יחסים. התורה נמצאת בעצם בעבודה ותירגול של כללים, שיעזרו לנו לשלוט בתגובות שלנו לשותף שלנו. ויותר משהשיטה הזו בונה את התגובות עצמן – היא בונה את תפיסת העולם ממנה יגיעו התגובות האלו. כי לא מדובר בשורה של המלצות של מה להגיד ואיך להגיד. מדובר בשורה של כללי-על, שמבססים תפיסת עולם בה עלינו להיות. 

מבחינתי – זה בדיוק נעים מאוד.

ארבעת כללי האילתור של טינה פי

כללי האילתור של טינה פיי בלוג נעים מאוד

כלל האילתור הראשון - תמיד להסכים

בהקשר של אילתור כלל ההסכמה אומר: תזרמו עם זה. תזרמו עם השותף שלכם.
מישהו מפנה אליך יד בצורת אקדח ואומר: "ידיים למעלה! זה שוד!" אל תבאסי ותגידי לו: נהה זה סתם האצבעות שלך. 
עצם ההסכמה שלי להיות בסיטואציה של אילתור מניעה אותו קדימה.

כלל נעים מאוד 1 - מטרה משותפת

בתרגום לשפת #נעיםמאוד מדובר בהבנה שביני לבין הלקוח יש שיתוף פעולה ולא יריבות: שנינו שואפים למטרות דומות, ואם נסכים לשתף פעולה נקבל תוצאות טובות יותר.

בכל שלב של היחסים שלי עם הלקוח, החל בשיחת ההיכרות דרך שיחות המכירה, הצעת המחיר או המשא ומתן: התפיסה לפיה מדובר בשני צדדים יריבים תכשיל את היחסים עוד לפני שנבנו.

ההסכמה כאן אינה "כניעה ללא תנאים" לכל דרישותיו של כל לקוח. זוהי הסכמה לקחת את האחריות שנדרשת מבעלת ומבעל עסק עצמאי. ההסכמה לראות את עצמי כחלק אקטיבי מהיחסים האלו – ביני לבין הלקוח.

כלל האילתור השני - ולהוסיף

הכלל השני אומר להגיד: "כן וגם".
הכלל הזה הופך אותנו משותפים פאסיביים לשותפים אקטיביים. זו אינה רק הסכמה – זה כבר רצון. 

If I start a scene with “I can’t believe it’s so hot in here,” and you just say, “Yeah…” we’re kind of at a standstill. But if I say, “I can’t believe it’s so hot in here,” and you say, “What did you expect? We’re in hell.” Or if I say, “I can’t believe it’s so hot in here,” and you say, “Yes, this can’t be good for the wax figures.” Or if I say, “I can’t believe it’s so hot in here,” and you say, “I told you we shouldn’t have crawled into this dog’s mouth,” now we’re getting somewhere.

Tina Fey

כלל נעים מאוד 2 - ליזום

כלל ה"כן וגם" מדבר על יוזמה. אפשר לומר שההבדל בין כלל 1 – להסכים, לבין כלל 2 – להוסיף הוא כמו ההבדל בין הסכמה לבין רצון. רצון הוא יותר אקטיבי מהסכמה.

אני לא רק משתפת פעולה עם הלקוח בדרכנו למטרה המשותפת: אני יוזמת. מציעה, מוסיפה.

כדי שתהיה לי נוכחות במפגש עם הלקוחות שלי (גם אלו שטרם הגיעו אלי – זה נקרא שיווק) אני צריכה להיות אקטיבית. ליזום. לייצר נוכחות משלי.

בתקשורת שלנו עם הלקוחות היוזמה יכולה להתבטא בנוכחות המותג שלי בעולם, בפניות ללקוחות קיימים וישנים, בלהציע ללקוח שלא רוצה לקנות שירות א' דווקא את שירות ב'.
זה לשתף פעולה באופן אקטיבי עם הלקוחות שלי. 

כלל האילתור השלישי - הצהרות במקום שאלות

טינה פיי כותבת במפורש על הקשר של הכלל הזה לנשים:

"'צאו בהצהרות' נוגע לנו, הנשים:
דברו בהצהרות במקום בשאלות מתנצלות. אף אחת לא היתה רוצה להיות מטופלת אצל רופא שאומר: "אני אהיה המנתח שלך? אני אסביר לך על התהליך עכשיו?". צאו בהצהרות עם המעשים שלכן ועם הקול שלכן".

בתרגום חופשי טינה פיי כותבת: לא משנה מה הבעיה – היו חלק מהפתרון, לא המבאסים האלו שרק יושבים ומקטרים. או שרק יושבות וחופרות.

כלל נעים מאוד 3 - להוביל

להיות בעלת עסק עצמאי זה להוביל בבטחון.
הלקוחות שלנו באים אלינו בשביל פתרונות; הם סומכים עלינו וילכו אחרינו אם נסכים להוביל אותם. אי אפשר להוביל בבטחון אם רק נשאל שאלות – לא יהיה מנוס מלקבוע דברים. להצהיר, להמליץ.

בטחון אינו אטימות.
החלטיות אינה נוקשות.
אסרטיביות אינה דורסנות.

הכלל הזה רלוונטי לא רק בשיחות היכרות, הצגה עצמית ומשא ומתן אלא בעיקר בקבלת החלטות בתוך תהליכי עבודה. אני מדברת רבות על החשיבות שבלהוביל בתהליכים – גם בהרצאות שלי וגם בתכנים האחרים. ככל שאני אלמד להוביל בבטחון (לעבר החלטות, מחירים, חבילות, פתרונות) כך הלקוחות ילכו אחרי בבטחון.

הצהרות מייצרות בטחון, שאלות מייצרות ספק. יש מקומות בהם כדאי להעלות ספקות ושאלות, אבל כדי שתהליך עבודה עם לקוחות יתקדם אנחו חייבות וחייבים להיות מסוגלים לעמוד מאחורי משפטים עם נקודה בסוף.

Whatever the problem, be part of the solution. Don’t just sit around raising questions and pointing out obstacles. We’ve all worked with that person. That person is a drag. It’s usually the same person around the office who says things like “There’s no calories in it if you eat it standing up!” and “I felt menaced when Terry raised her voice.”

Tina Fey

כלל האילתור הרביעי - אין שגיאות. רק הזדמנויות

כמה נהדר זה שבעולם של האילתור אי אפשר לטעות! כי כל דבר שקורה – כל תגובה, כל משפט שנאמר, כל מילה שנשלפת במפתיע – היא הזדמנות לעוד כיוון. וגם אם זה לא מצחיק מיד – יש לי פרטנר שיכול לקחת את זה למקומות ש… אינני יודעת מה הם.

למעשה כל הכללים האלו מכירים בכך שאילתור תלוי ביחסים: אי אפשר לעשות אותו לבד. זה או מול שחקן נוסף או מול קהל. ביחסים לעולם לא נוכל לשלוט על הצד השני אלא רק על התגובות שלנו כלפיו, ולכן אין שגיאות אלא רק הזדמנויות – לפתח עוד את היחסים.

כלל נעים מאוד 4 - בלי שיפוטיות - כל לקוח הוא הזדמנות

הכלל הנהדר הזה של היעדר טעויות לוקח אותי לעולם חסר שיפוטיות.

חמלה היא היעדר שיפוטיות.

וזה מחזיר אותי אל אהובי בנג'מין זנדר, עליו אני מדברת בכל הזדמנות. בספרו "אמנות האפשרות"  (The Art of Possibility) הוא מציע מעבר מעולם שיפוטי והישגי לעולם של אפשרויות: בו כל אחד הוא תרומה בפני עצמו לשלם, ויש בו אינסוף כיוונים להתפתחות.

יותר קל לחשוב על אפשרות כזו בעולם של אילתורים ושל בידור מאשר בעולם של עסקים וכסף. הרי ב"חיים האמיתיים" אנחנו מיד מכניסות את אלמנט ה"צריך". צריך להיזהר. צריך להצליח. צריך לומר את הדבר הנכון. ומה אם נטעה? ומה אם הלקוח יגיד לא?

אבל גם בשיחה עם אדם זר, כמו גם במשא ומתן עם לקוח – אפשר לראות בכל מה שקורה הזדמנות: אם איכנס כולי חשדנית ומבוהלת לשיחה עם לקוח על המחיר שלי – אני עלולה לראות בכל משפט שהוא יאמר לי עלבון. או האשמה. או דרישה. אנחנו משני צידי מתרס – נאבקים כל אחד על עקרונותיו.

אבל אם איכנס בסקרנות, עם "כוננות פליאה" במקום "כוננות פגיעה" – ללא פרשנות או שיפוטיות לדברי הלקוח שמולי, הרי שכל שאלה שלו תהיה הזדמנות לספר עוד על השירות שלי, על הכשרונות שלי והיתרונות שלי.
לקוח שיוצר קשר הוא הזדמנות; גם אם הוא אומר שהמחיר יקר, גם אם הוא חברה שמצפה להנחה. הגישה הזו משחררת כל כך, ומיד מייצרת אוירה נעימה יותר ותקשורת פתוחה יותר.

אם הייתי צריכה לבחור כלל אחד שהוא החשוב מכולם – הוא היה זה: אין טעויות, רק הזדמנויות.

אם הבנת איך כללים של אילתור קשורים לשיחות מכירה ומשא ומתן – אני רוצה לספר לך שגם סיפורים קשורים לשיחות מכירה מוצלחות ויכולים לבנות אמון ולייצר חיבור עם לקוחות.

יש לי על זה הרצאה שהיא גם מקסימה וגם מהממת, שתיתן לך כלים פרקטיים שלקוחים מעולם ההרפתקאות, השפה והספרות.

רוצה לדעת עוד? כל הפרטים כאן:

להמשך קריאה נעים מאוד
וכללי האילתור של טינה פיי

המגירה הפתוחה

ליצור תוכן זה כמו לכתוב למגירה. לפרסם אותו זה כמו לכתוב למגירה פתוחה: הגישה אליה מותרת לכל מי שרוצה. איך להתגבר על הפחד ולמלא את המגירה הפתוחה שלך. ויש גם גרסה מוקלטת

"משמעות, כשם שהיא מבטיחה, היא משתקת, כי מה יהיה אם לא תצליח? משמעות היא לעולם משהו שמחוץ לך… זה העקבות שלך בעולם. זו הדרך הסמויה להתגבר על המוות. הביטוי הכי עמוק של משמעות הוא שיתוף, כי ככה העקבות שלי מהדהדים בעולם."

שמעון אזולאי

יש לי יחסי שנאה-תיעוב עם המילה הטרנדית ״תוכן״, אבל לצורך הפוסט הזה היא המתאימה לי מכל.

כי כל תוכן שאנחנו יוצרות הוא העקבות שלנו בעולם. בין אם זה לכתוב בבלוג, להעלות צילום באינסטגרם או וידאו בפייסבוק. למה אנחנו עושות את זה? כמו שאומר אזולאי – אולי כי ככה אנחנו מתגברות על המוות.

השיתוף – הפומביות של היצירה שלי היא שמשאירה הד לעקבות שלי בעולם. עץ נופל ביער וכל זה.
בראיון שנתן סת' גודין למרי פורליאו, מאמנת אמריקאית, הוא לא רק הגדיר את הסיבה לכתוב בלוג (יומי! במקרה שלו) אלא גם גרם לי לכתוב הרבה יותר.

המגירה הפתוחה רונית כפיר
סת' גודין בשיחה עם מארי פורליאו

גם אילו איש לא היה קורא את זה, אני חושב שכולם צריכים (לכתוב כל יום). וזו הסיבה: אם את יודעת שמחר תצטרכי לומר משהו על משהו שהבחנת בו, משהו שעשוי לעזור למישהו אחר, לכתוב על דיעה שיש לך, שאולי תעמוד במבחן הזמן – את תגבשי את הדעות האלו, את תבחיני בדברים האלו, את תמציאי את הרעיון הזה. ואם, יום אחר יום, שבוע אחרי שבוע את משאירה את השביל הזה מאחורייך – של בחינה מושכלת של העולם שלך, בעל כורחך את תשתפרי בכל מה שברצונך לעשות"

סת׳ גודין

תודה לעטרה אופק על דיוק התרגום!

וכך זה נשמע במקור (אני כמובן ממליצה לצפות בשיחה כולה! הציטוט שלו מופיע בדקה 09:21. בכלל כדאי לעקוב אחרי מרי):

Even if no one read it I would blog everyday – I think everyone should do so, and here's the reason:

If you know that tomorrow you will have to say something about something you noticed, something that might help someone else, about an opinion you have that might stand the test of time – you will form those opinions, you will notice those things, you will invent that idea. and if day after day, week after week you leave this trail behind- of thoughtful examination of your world, you can't help but get better at whatever it is you seek to do.

ומאז אני שמה לב ליותר דברים.

כל הליכה שלי ביער מותירה אותי עם נושאים למחשבה, כמעט כל שיחה עם חברות גורמת לי למצוא עוד נושאים לעוד פוסטים לבלוג, וכל נושא למחשבה יכול להיות נושא לכתיבה.

סת' גודין אומר בראיון: "לאף אחד אין "מחסום-דיבור", אז איך לכתובים יש "מחסום כתיבה"? אם הנושאים לדבר עליהם לא נגמרים לנו, תמיד יהיו לנו נושאים לחשוב עליהם ולכתוב עליהם".

הרי מה בסופו של דבר מה שעוצר אותנו הוא תמיד פחד.

לפתוח את המגירה

כי מיד כשהרעיונות עולים – הקולות עולים גם כן:
– מי בכלל ירצה לקרוא את זה?
– אין לי מה להגיד על זה.
– יש לי מה להגיד, אבל אמרו את זה לפני, טוב יותר.
– אני לא יודעת על זה מספיק.
– הזווית שלי לא מספיק מיוחדת/מעניינת/עמוקה.
– אני בטח אצא מזה טפשה/שטחית/לא מודעת לעצמי בכלל.

וכך, פחות או יותר, נשמעים כל התירוצים. אלו הם הפחדים שלנו: להיות לא מובנת, לא מיוחדת, להיות נלעגת או משעממת, להיחשד במטרות לא טהורות, להיבלע בהמון, לצאת פאתטית. לא להיות קולית.

פעם גם היה לי פחד שמעין היצירתיות שלי ייבש. שלא יהיו לי יותר רעיונות לכתוב עליהם, או דברים חכמים להגיד. פחדתי שתיגמר לי התשוקה. שאשתעמם. מעצמי, ממה שאני עושה, ממה שיש לי להגיד. אחרי תהליך אימון ארוך ומתגמל השתחררתי מהפחד הזה: זו לא היתה מטרת האימון, אבל זו היתה אחת מ״תופעות הלוואי״ הנהדרות שלו.

וכמו שקורה לעיתים – המרתי פחד בפחד:
היום יש לי פחד שלא אספיק לכתוב את כל הרעיונות שלי, ליישם את כל התשוקות שלי, לנסח את כל מה שאני רוצה להגיד.

לפעמים עולה בי פחד שיפסיקו לקרוא. אבל רוב הזמן אני לא תלויה בקהל. אני אשקר אם אומר שאני לא מתאכזבת לפעמים כשאני מעלה פוסט שבעיני הוא נהדר ואין ממנו התלהבות. אבל זה לא עוצר אותי מלהמשיך. ההישגים הגדולים שלי הם לרוב ביני לבין עצמי, לא מול העולם. 

אין טעויות. ואין מושלם.

ככל שאני חושבת על זה יותר, לא – ככל שאני כותבת על זה יותר, אני מבינה עד כמה אימון, קואצ'ינג, הוא חלק גדול מהעבודה שלי.
גם העבודה שלי כמעצבת פנים אבל גם העבודה שלי כמרצה ויועצת לעצמאיות קשורה בשחרור הפחד. הפסקת החפירות. כמו שכינו את זה נשים רבות אחרי הפגישה איתי: בעיטה בתחת.

יאללה!

כי הדרך להתגבר על פחד היא להבין שאין תשובה אחת נכונה, ולכן אין טעויות. וגם להבין שאי אפשר שלא לטעות. אין מושלם. לא בבחירת ספה ולא בבחירת נושא לפוסט.
כי בדומה לבחירת ספה או גוון למטבח, גם כתיבת בלוג אמורה בסופו של דבר לעשות לנו טוב. המטרה, אם בכלל, היא זיקוק הכוונות שלנו, הבנה עמוקה יותר של הרעיונות שלנו, הדעות שלנו. גיבוש קול ייחודי.

והדרך היחידה לגבש קול כזה היא לא להפסיק ליצור. להזיז הצידה את שאלות הלגיטימיות, את פקפוקי ה"מי ירצה לקרוא את זה", ופשוט להמשיך. מתישהו את תצרי משהו שתרצי לשתף. ואז את תפתחי את המגירה.

שגרה עוזרת אבל גם מי שגרועה בלייצר שגרה (כמוני) יכולה לייצר לעצמה הרגלים שיעזרו לא לעצור בכל פעם שעולה פחד. כתבתי על הרגלי הכתיבה שלי כאן.

המגירה הפתוחה הפרטית שלי

כן, זה נשמע כמו תהליך מאד אגוצנטרי.

זה באמת תהליך מאד אגוצנטרי. יש שחרור גדול בהבנה שאני כותבת בשבילי. כי בא לי. כי כיף לי להבין את עצמי יותר לעומק.

אז אני קודם כל כותבת. ואחר כך אוכל לחשוב אם לפתוח את המגירה הזו ולמי. אבל מה שיקרה בינתיים זה שהמעיין רק יתגבר. והקול שלי יהפוך אט אט ליותר ויותר מובחן וייחודי. עד שלא אתן לאחרים לפתוח את המגירה יהיה לי קשה יותר להבחין בזה – הם יבחינו ביתר קלות.

הסופרת אליזבת גילברט, שמדברת רבות על יצירתיות והשראה, דיברה על פחד בשיחה שלה עם מרי פורליאו:

המגירה הפתוחה: ציטוט אליזבת גילברט. רונית כפיר
אליזבת גילברט על פחד. מתוך שיחה עם מרי פורליאו, MarieTV

הסיבה האמיתית בעטיה אנחנו לא נעות קדימה ביצירתיות היא אך ורק פחד". וכן, היו לה לא מעט סיבות לפחד, אחרי ההצלחה האדירה של הספר שלה. יש לה שתי שיחות TED, מומלצות ביותר, בדיוק על הנושא הזה. וגם ספר נהדר ברובו ומעיק לעיתים בשם Big Magic (האזנתי לגרסת האודיו שלו, אותה היא מקריאה בקולה החלוש והסדוק. וזה היה נהדר).

לאחר שהתגברתי על פחדים של לדבר (בפני המון אנשים ברדיו ובטלויזיה) גיליתי את הפחד של הכתיבה: מילותי לא יינשאו על גלי האתר, אלא כתובות שחור על גבי לבן, או על גבי מסך! לדיראון עולם!!

ובכן, כן. אבל זה שכתבתי משהו עכשיו לא אומר שאני חייבת לעמוד מאחוריו בעוד עשר שנים, או אפילו בעוד עשר דקות. כולנו משתנים כל הזמן, ואם כבר – המילים שלי היום יכולות לשמש תזכורת טובה בעתיד למחשבות שהיו לי עכשיו. או לפני עשר דקות. כך שגם לפחד הזה אפשר למצוא מטרה: תיעוד ההתפתחות שלי.

את הפוסט הזה, למשל, כתבתי בשנת 2016. הקלטתי אותו בשנת 2019 וכתבתי אותו מחדש עכשיו, יולי 2020.

היום מדברות איתי לפעמים על ספר. זו למשל מחשבה שמעוררת בי המון פחדים. כי זה באמת מרגיש לי חקוק בסלע, ובאמת שקטונתי. אבל מי יודעת, אולי גם כלפי זה ארגיש אחרת בעתיד. 

והעיקר לא לפחד כלל

אמנם איני ברסלבית, אבל החכם שאמר את זה מזמן הוא רבי נחמן: "האדם צריך לעבור על גשר צר מאד מאד! והכלל והעקר שלא יפחד כלל"
זו באמת כל התורה. כי הפחד תמיד יהיה שם. זו משימת חיים לא לתת לפחד לשלוט בנו, אלא לחיות לצידנו. "לשבת במושב האחורי בלי לגעת בהגה", כמו שאומרת כמו ליז גילברט.

ככל שנלמד לזהות את הפחדים שלנו נוכל להמשיך לצעוד. או שנגיע בקלות אל המטרה שלנו, ואם לא – לפחות נמשיך להתקדם אליה ונזכה ליהנות מהדרך. בפוסט שכתבתי על טיולים והליכה הגעתי למסקנה: זה לא ״יגעת ומצאת – תאמין״.
זה הפוך: יגעת והאמנת? תמצא.

ההתמדה, ההתחייבות ליצירה בלתי פוסקת, מתוך אמונה היא שתביא אותנו למצוא. למצוא דברים לכתוב עליהם, להבין מה מעניין אותנו, להבין מה רצינו להגיד.

העולם אולי מלא בעשרות אלפי מגירות סגורות ובהם דברים נהדרים. זה לא שינה את החיים שלנו. אולי גם לא מספיק את אלו של מי שמילאו את המגירות האלו.
האומץ אינו לכתוב, האומץ הוא להגיד: אני כותבת בשביל עצמי. ואז משאירה כאן, במגירה הפתוחה שלי.
מי יגיע?
למה שיפתח ויקרא?
אין לי מושג.

אבל אני מוכנה לצאת להרפתקה הזו.

10 מחשבות שיעזרו לך ליצור למגירה הפתוחה

להמשך קריאה המגירה הפתוחה