לא לעשות כלום

אחרי תקופה מוטרפת לקחתי שבועיים חופש והצלחתי לא לעשות בהם כלום. לפחות כל מה שקשור לעסק ולעבודה שלי. היה קל משחשבתי. עכשיו השאלה איך ממשיכה מכאן באותו הקצב, בלי למהר.

אני גאה בעצמי מאד. שבועיים לא עשיתי כלום. בדרך כלל אני גאה בעצמי על דברים שאני עושה. הפעם – על דברים שלא עשיתי.

חשבתי בהתחלה שזה יהיה לי קשה, אבל עכשיו אני מגלה בחרדה מסוימת שיהיה לי קשה להפסיק. כלומר לחזור לעשות את כל מה שעשיתי קודם.

אם קראת את המגזין האחרון שלי (אפשר להירשם כאן, ולקרוא פעם בחודש) כבר שמעת על החודש המטורף שהיה לי במרץ, שבעצם היה המשך של חודשיים מטורפים של ינואר ופברואר. איך שהלחץ קצת ירד החלטתי שלפני פסח ובמהלך החג אני לא עובדת. בתקופה שקדמה לחג תרגלתי שוב את השילוש הקדוש אותו אני מלמדת: להגיד לא, להציב גבולות (אחרי שהחלטתי עליהם) ולהעלות מחירים.

יצא שזו הפעם הראשונה שאני יושבת כאן, מול המחשב שלי, מאז לפני שבועיים. הנה רשימה חלקית של כל הדברים שלא עשיתי:

  • לא עליתי למשרד
  • לא קיימתי פגישות
  • לא עשיתי הרצאות
  • לא פרסמתי כמעט שום דבר באינסטגרם
  • לא פרסמתי כלום בפייסבוק
  • לא הרצתי קמפיינים
  • לא הגבתי באריכות לפוסטים בקהילה שלי
  • לא תכננתי תכנונים
  • לא חזרתי לשיחות עם מתעניינות בקורס שלי
  • וגם לא למתעניינות בפגישות ייעוץ
  • גם לא למתעניינות בהרצאות

כל מי שכתבו לי במייל או בווצפ קיבלו הודעה שאני בחופש. ראיתי את הווצפ שלי שולח את ההודעה הזו לאלו שכתבו, והחזקתי את עצמי לא לכתוב להם משהו אישי. למה בעצם? שאלתי את עצמי: הם הרי קיבלו הודעה ממך, הודעה שאת החלטת עליה וניסחת. הם מבינים ולכן ימתינו.
המתנתי, ואכן הם כתבו למנהלת המשרד שלי או פשוט המתינו.

מה כן עשיתי? הייתי בבית. טיפלתי בבית, ניקיתי וסידרתי אותו (אולי אכתוב על זה פוסט נפרד, של טיפים לסטיילינג), נהניתי להיזכר שיש לי יכולות של מעצבת פנים, נהניתי להיעזר בחברתי אלונה לניעור וסידור ואבזור של המון חדרים ופינות בבית, ואחר כך נהניתי להיות בבית הזה ולא לעשות כלום.
הבנתי שנמאס לי להיכנס לבתים המעוצבים והיפים של החברות שלי, ולהתבאס שהבית שלי לא כזה. אם כל כך מפריע לי שהבית שלי לא יפה ומסודר – אולי שווה להפסיק להתבאס ופשוט ליפות ולסדר אותו!
וכך עשיתי. יש כמה פריטים שקניתי שאמורים עדיין להגיע, אבל הבית מעולם לא נראה יפה ונעים יותר – זה עושה לי חשק להיות בו יותר. וגם כך אני נמצאת בו המון, בואו.

מלבד לארח את ליל הסדר (שהיה מושלם) לא אירחנו, לא נסענו לטיולים (אבל טיילנו קצת ביער ובשדות ליד הבית), לא בישלנו, יצאנו למסיבה אחת בתל אביב וזהו. כלום.

והאמת? זה היה יותר פשוט משחשבתי ולא ממש בא לי שמחר יהיה יום ראשון ואני אחזור לעבוד. כן, יש מצב ששרפתי את עצמי יותר מידי בחודשים האחרונים אם אין לי חשק לחזור להכל. יותר מכל אין לי חשק לחזור לקצב הזה, שהיה לי מהיר מידי, מתיש מידי ומבלבל.

המהפך הראשון - בסלון
להעיף דברים שלא רלוונטיים ולסדר

ולמה אני כותבת את זה בבלוג? כי חשבתי לכתוב את זה בפייסבוק, אבל בין מעט ההחלטות שכן הצלחתי לקבל (קבלת החלטות בהחלט אינה כלום!) היתה ההחלטה לכתוב יותר, כאן.

ההחלטה השניה לגבי המשך החיים שלי היא שהקצב הזה ממש מצא חן בעיני. אמנם עדיין לא ברור לי איך אני משלבת את מה שאני עושה עם הקצב של השבועיים האחרונים, אבל הבנה ברורה היתה שאני לא רוצה למהר.

כל כך הרבה דברים אנחנו עושות במהירות, כדי להספיק. אני מעדיפה להספיק פחות דברים ובלבד שאוכל להיפרד מהפועל: להספיק. ומהפועל הזה: למהר.

וזו חתיכת חידה איך להמשיך להתפתח עם העסק שלי בלי לוותר על עוד זמן ולהישאר בקצב שנעים לי. זה בהחלט דורש מחשבה, ואחרי המחשבה החלטות, ואחרי ההחלטות ארגון ותכנון – דברים שהם ממש לא קלים לי. וכן, כחלק מלא לעשות כלום, גם לא באמת חשבתי בשבועיים האלו מה אני רוצה ואיך להשיג את זה.

אז כנראה שהתובנה שלי היא שאני רוצה להאט. מצד אחד זה הכי: דא! מצד שני, נדרשו שבועיים של כלום כדי להבין את זה ממש. עכשיו נשאלת השאלה איך לעזאזל עושות את זה. על זה, אני מקווה, אכתוב בהמשך. ועכשיו – נותרו לי שעות אחרונות של לא לעשות כלום וכואבות לי העיניים מהמסך (מדהים שאני שמה לב לזה), אז ביי.

שיתוף ב facebook
שיתוף ב email
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב twitter

כתיבת תגובה

רוצה לרכוש את ההרצאות שלי?

הירשמו לעדכונים
על פוסטים חדשים בבלוג

פוסטים לוהטים

פוסטים אחרונים

הנושאים הכי חמים לפי

בינתיים, באינסטגרם שלי:

אני רוצה עדכון
על פוסטים חדשים בבלוג

פוסטים לוהטים

פוסטים אחרונים

הנושאים הכי חמים

בינתיים, באינסטגרם שלי: