על טעם, ריח וסבתא שושנה

זוכרים את מעפילים? סיפרתי לכם עליהם כשעיצבתי את חדר הרחצה של אח שלי. היתה להם השבוע תערוכה מקסימה בשם “סינסתטיקה”: משחק על המילים ‘סינסתזיה’: עירוב בין שני חושים ו’אסתטיקה’. התערוכה חוקרת את המפגש בין החושים: ראיה, טעם וריח דרך פורטרטים של אנשי אוכל, כשלצידם תערובות ריח שרקחו בתהליך שתועד ומוצג בתערוכה (הסיפורים מאחורי החיפוש אחר הריח).

סינסתטיקה, מעפילים. בלוג רונית כפיר
ארז קומורובסקי רוקח ריח. צילום: חיים יוסף
סינסתטיקה. מעפילים, בלוג רונית כפיר
סינסתטיקה. צילום: צופית ברבי

יונתן קרן, הבעלים של מעפילים הוא הנכד של בן דוד של אמא שלי.
זה נשמע נורא מסובך, אז על הדרך אני אגלה לכם טריק מעולה לפשט יחסי קרבה משפחתיים מורכבים: תמיד לכו קדימה, לא אחורה. טפסו בעץ המשפחתי עד שתגיעו לקשר הראשוני ומשם תתחילו לרדת.
למשל: פעם היו שני אחים, חיים-יונה ואחיו הקטן יצחק (פער של 16 שנה!). הנין של חיים-יונה הוא יונתן, והנכדה של יצחק היא אני. נכון שזה יותר פשוט ככה?
וכן, המשפוחה של אמא שלי שומרת על קשר, אבל הקשר המחודש נוצר כשאח-שלי-הקטן-שי גילה שיונתן עובד איתו ב WIX.

מעפילים, חדר רחצה ירוק רונית כפיר. צילום: חגית גרוסמן
צילום מסדרת “פרחים זה גברי” של מעפילים בחדר הרחצה של אח שלי. צילום: חגית גרוסמן

והנה עוד סיפור על צירוף מקרים: לפני כחודש לנתי בחיפה במסגרת המפגש הראשון של תכנית 120 של מכון שחרית. המראות והריחות של חיפה תמיד קשורים למשפחה של אמא שלי, שגדלה בקריית חיים. משפחת שיף ושלוחותיה – משפחת שפי. אחרי עשרים שנה או יותר שלא ביקרתי בעיר, קיבלתי מיונתן הודעה “סבתא שושנה נפטרה”. שושנה היתה בת הדודה האהובה של אמא שלי. רק לאחרונה הבנתי שהיא בכלל היתה אשתו של הבן-דוד, יעקב. לאמא שלי היו המוני בני דודים ועם כולם היא שמרה על קשר, לא שאנחנו ממש זכרנו מי הוא מי. אבל את שושנה היה קשה לפספס. עיניים יפות שמישירות מבט עם זיק שובב וחכם, וחיוך תמידי על הפנים של אחת שמצד אחד יודעת ממה החיים מורכבים, ומצד שני לא מתרגשת מזה יותר מדי. ברור היה למה אמא שלי אהבה אותה כל כך. לא היה בה ניחוח הסבל הפולני. היא היתה “החיים יפים” לעומת “החיים קשים” של סבתא וסבא שלי.

shoshanna
שושנה שפי ז”ל. שמחת חיים

זכורה לי שיחה על המרפסת של סבא שלי בקרית חיים, בה אמא שלי סיפרה לי, נערה מתבגרת, שגם שושנה תופרת. הפילוסופיה שלה לתפירה היתה בערך זו: הכי מפחיד זה אחרי שאני בוחרת את הבד היפהפה וכבר יש לי רעיון בראש מה אני רוצה לעשות איתו, לגשת ולגזור אותו. אז מבחינתי בשניה שאני קונה את הבד? הוא כבר אבוד! אני אומרת לעצמי “הלך עליו, כמה חבל, היה כזה בד יפה” וגוזרת. אם מכאן זה לא נהרס – הרווחתי. השיחה הזו בהחלט עזרה לי לגשת ביתר קלות לכמה בדים יפים ולגזור אותם.

גם בהלוויה שלה כך ספדו לה נכדיה וילדיה. אשה מלאת שמחת חיים, הומור ואומץ. יזמית ממש. וכזה יצא יונתן. בגיל צעיר פתח והפעיל את קסטה מהבית, שיווק אונליין למוסיקאים. לפני שנה עזב את העבודה הטובה שלו בתור מנהל שיווק בחברת הייטק מבוקשת ופנה להגשים חלום. מה שנראה כצעד אמיץ וקיצוני לרבים מאיתנו, קרה אצל יונתן בקוליות ששמורה כנראה רק לגברים עם זקן עצום, שהם הנכדים של שושנה. הוא הקים מותג טיפוח ולייפסטייל לגברים, שפרח עם טרנד הזקנים.

כמו שלימדה אותו סבתא שושנה, נמאס לו מהעומס והטירוף סביב כסף והוא רצה לייצר דברים איכותיים של slow living – דברים שעושים לו טוב, נותנים חיבור לדברים עמוקים יותר. כמוני, גם יונתן מאמין שאם אתה עושה משהו שאתה אוהב ומרתק אותך – אנשים יימשכו לזה. דורון, בן זוגו לחיים, אחראי על העיצוב, ואחותו מור הצטרפה כמנהלת לוגיסטית. הוא הצליח ליצור שיתופי פעולה מקסימים ומרתקים עם אנשים ששמחו להסתקרן יחד וללמוד. בעצם הרעיון של “סינסתטיקה” יש כל כך הרבה שאפתנות ויצירתיות ושמחת חיים, אבל זה פשוט עלה ממשהו שהתחשק לו: לשבת עם בשלנים ואנשי טעם ולהרכיב איתם ריח, לראות מה יקרה במפגש הזה. וכולם אמרו כן, כי אי אפשר להגיד לו לא – ההתלהבות שלו באמת סוחפת. יונתן מתאר את זה כתהליך של למידה לשני הצדדים ומפגש מאד מעניין. יונתן הוא כזה להיט, כזה ממתק נדיר וממלא השראה, שגם ליאור פרנקל עלה על זה וראיין אותו אצלו ממש השבוע!

סינסתטיקה בלוג רונית כפיר, מעפילים. עמית אהרונסון
עמית אהרונסון ופרח פיטנה. צילום חיים יוסף

וכך הוא יצר שיתוף פעולה עם הצלם חיים יוסף, יערית אליהו צור שעשתה את הארט, ושיפון על השמנים האתריים.
כמו בתערוכה הקודמת שלהם, “פרחים זה גברי”, הם התארחו במוסד חיי הלילה כולי עלמא, ששותף לתפיסת העולם, שאולי היא טרנד שיווקי ואולי יותר מזה, שמשלבת אהבה למוסיקה ולאמנות עם סקרנות ואופקים רחבים.

סינסטתיקה, בלוג רונית כפיר
צילום: צופית ברבי

כך נראתה התערוכה: צילומי המשתתפים על הקיר, מוקפים באלמנט מתוך הריח שרקחו. מתחת לכל צילום הופיעו מרכיבי הריח, איורים של המרכיבים הדומיננטיים והסיפור על איך הגיעו לניחוח הזה דווקא. על מדף מתחת לצילום ניצב פעמון הרחה מזכוכית, “קְלוֹש”, בו ניתן להריח ובקבוקים ממוספרים (15 מכל אחד בלבד) שאפשר לקנות ולהשתמש בתור שמן למבער או למאייד.

_mg_4432
צילום: צופית ברבי
_mg_4452
ומוצרי הטיפוח למכירה. צילום: צופית ברבי
_mg_4498
צילום: צופית ברבי
_mg_4534
צילום: צופית ברבי
צילום: צופית ברבי
גם הילה אלפרט היתה שם, עם נענע. צילום: צופית ברבי
_mg_4597
צילום: צופית ברבי
סינסתטיקה בלוג רונית כפיר, מעפילים. ישראל אהרוני
ישראל אהרוני בניחוח הדרים. צילום: חיים יוסף

כל מי שמיהרה בדיוטי פרי יודעת שלא פשוט להריח כל כך הרבה תמציות בזו אחר זו. ברבות מהן ההדרים השתלטו ולמרות שאני מחזיקה מעצמי בעלת חוש ריח היסטרי, היה לי קשה להבחין בכל המרכיבים או בין ריח אחד לשני. שני ריחות קסמו לאפי יותר מכל: ריח המעמולים של שי שבח, שממש תפסה את הריח השילוב העדין של קנמון וציפורן; עם שמנים של נרולי (פריחת תפוז) וניל והל. עם השאיפה הפה ממש חיכה לביס.

מעפילים - סינסטתיקה. בלוג רונית כפיר
הושט היד וגע בם. טל לפני הקלוש.

והנה חלק מהתיאור של יובל-ג’וב הרגיל על בחירת הריח שלו:
בכלל, אני מאוד אוהב לאחרונה ריחות שרפיים של גזעים ואפילו שורשים; של דברים חומים ופחות ירוקים.
הייתי מתאר את הדבר הזה כריח מאוד עתיק. ריח מאוד חורפי מסתורי של תקופות קדומות. הייתי יכול ממש לדמיין אדם לפני 5000 שנה נמשך לריח כזה במערה. יש בו משהו קמאי, משהו נורא ארצי, עתיק, שמשדר תשוקה אנושית נורא קדומה ועל זמנית. זה עבד לפני 5000 שנה וזה עובד היום”.
עלי זה עבד. ריח שהחזיר אותו לארונות הספרים הישנים של הסבתא הרוסיה שלו, פסנתר ישן וסמובר. הריח שהכי נעם לאפי. בשתי הבחירות היתה התאמה מושלמת בין הדימוי הויזואלי, לסיפור ולריח עצמו. חוויה כלל-חושית נפלאה.
%d7%92%d7%b3%d7%95%d7%91

סינסתטיקה בלוג רונית כפיר, מעפילים

סינסתטיקה בלוג רונית כפיר, מעפילים. צילום: חיים יוסף
דווקא לא נראה מאד OCD. רז רהב. צילום: חיים יוסף
סינסתטיקה בלוג רונית כפיר, מעפילים. שי שבח
שי שבח מסוכרת עם שרשרת מעמולים. צילום: חיים יוסף

אולי אציע ליונתן לפתוח שירות כזה ללקוחות. התערוכה עשתה גם לי חשק לנבור במוח הקדום שלי ולרקוח את הניחוח שלי, שישלב ריחות ילדות. ללא ספק יהיה ביניהם גם ריח אורנים, שמחזיר אותי ישר לחופש הגדול בחצר של סבא וסבתא שלי, בקרית חיים.

 

שיתוף ב facebook
שיתוף ב email
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב twitter

לפוסט הזה יש 20 תגובות

  1. Avatar

    רונית, פוסט מקסים, כמו תמיד. הכתיבה היפה שלך פשוט מעוררת את כל החושים.
    את יודעת אם ואיפה עדיין אפשר לראות את התערוכה?

    1. Avatar

      לדעתי אי אפשר לראות אותה יותר, אבל אני ממליצה לפנות ליונתן דרך מעפילים בפייסבוק, הוא בטוח יוכל לעזור.

  2. Avatar

    איזה פוסט מרגש ונפלא רונית! אהבתי כל פרט בו, ההקשרים המשפחתיים המסועפים, הקשרים בין בני הדודים שפורחים לפתע, ההקשר החיפאי וריחות האורנים, והמותג המושלם שהקים יונתן. פשוט מושלם מכל כיוון.

    1. Avatar

      אני שמחה מאד לשמוע, יקירתי. תודה ששמרת וזכרת ובאת.

  3. Avatar

    נשאבתי לסיפור והרגשתי ממש את תחושת ההסנפה של ריח אהוב.
    לגמרי מתחברת לריחות האלה שמזכירים ספריות ישנות וזורקות אותי שנים אחורה ,שהייתי פותחת ארונות אצל סבתא שלי ומסניפה ריחות נפתלין וטחב.
    חייבים להמציא ספריי כזה עם ריח של פעם…
    תודה

    1. Avatar

      תודה ליאתי. אני, יותר משאני זוכרת ריחות אני זוכרת את התגובות שלי במפגשים עם ריחות מהעבר. מפגשים מקריים, מפתיעים תמיד, שזורקים אותנו בבת אחת למקום או לרגש ישן.

  4. Avatar

    רעיון וואו, ביצוע פצצה, אין כמו ריח לזרוק אותי לתקופה, מקום ותחושה. מצטיירת כחוויה טוטאלית שהייתי שמחה לחוות. מקורי ואסטטי.

    1. Avatar

      תודה מיכל! אני בטוחה שיהיו להם עוד יוזמות שממציאות מחדש חיבורים בין חושים, רעיונות וז’אנרים. שווה לעקוב אחריהם.

  5. Avatar

    פוסט מרתק! לא יודעת ממה נהניתי יותר, מניחוחות הנוסטלגיה המשפחתית, מהתמונות המעולות של התערוכה או מהסיפור על יונתן וההשראה שהוא מהווה…

    1. Avatar

      תודה ליאתי. יונתן הוא השראה אמיתית. ממליצה לך להאזין לשיחה שלו עם ליאור פרנקל בלינק ששמתי. הוא מותק, ואחרי פרסום הפוסט קלטתי שמכל הצילומים לא העליתי תמונה שלו בכלל!

  6. Avatar

    מקסים

    הרעיון
    המימוש
    התיעוד

    לו רק היית יכולה להעביר ריחות דרך המסך…

    1. Avatar

      תודה רבה מירב. שמחה שאת מתמידה לבוא לבקר. 🙂 זה באמת היה שילוב יוצא דופן.

  7. Avatar

    אחחחחחחחח איזה פוסט מרגש, נפלא וריחני
    תודה מותק ❤

  8. Avatar

    רונית, פוסט נפלא. זו כבר פעם שניה שאת פוגעת בול. כמי שבאה מעולם המחול, אצלי הכל מתורגם לשילוב של תנועה וצליל. לא רק ריחות מעוררים בי זכרונות, גם תנועות ושירים..
    שבת מעולה (:

  9. Avatar

    טוב, זה נפלא! הריחות והזכרונות, איזה פוסט מקסים.
    וכבעלת חוש ריח חד (מדי) אני כבר מצטערת שלא באתי איתך…
    עם כל תיאור שלך הריחות עלו באפי וגם המחשבה על איזה ריח הייתי רוקחת לי. אני מניחה שאם הוא קשור בילדות, אז, ניחוח פריחת ההדרים יהיה מאד נוכח.

    ומשהו קטן:
    בסרי לנקה קוראים לפיטנה – פרינג׳יפאני
    סתם, נזכרתי כי אהבתי את השם

    1. Avatar

      תודה. היה מקסים באמת. חשבתי שוב על ציטוט של שפרה קורנפלד שקראתי בהארץ פעם, במדור ענייני פנים
      “אני מאוד רגישה לריחות. ממש לא יכולה לסבול מישהו שמשאיר אחריו שובל ריח חזק. בעיני זה אקט אגרסיבי שפוגע במרחב הציבורי, בדיוק כמו לצעוק בטלפון במסעדה או לצפור בחוסר סבלנות בכביש. ריח בושם חזק במעלית הוא חצוף כמו נאד שנשאר מאחור.”.

      1. Avatar

        מדייקת שפרה קורנפלד
        שבת שלום ?

  10. Avatar

    וואוו, איזה פוסט מרגש ומשכר חושים!
    תודה

    1. Avatar

      תודה שרי, שימחת מאד. כמעט כתמיד, תהיתי אם זה רק מרגש אותי. 🙂

כתיבת תגובה

רוצה לרכוש את ההרצאות שלי?

הירשמו לעדכונים
על פוסטים חדשים בבלוג

פוסטים לוהטים

אדווה קטנה במפל גדול

בחג סוכות יצאנו לקמפינג עם חברים, שלושה ימים בצפון. ביום השני טיילנו אל מפל היהודייה. בשביל שעולה חזרה, פנתה אלי אשה צעירה, שעצרה בצל עם המשפחה. “סליחה,

לפוסט המלא »

פוסטים אחרונים

הנושאים הכי חמים לפי

בינתיים, באינסטגרם שלי:

אני רוצה עדכון
על פוסטים חדשים בבלוג

פוסטים לוהטים

פוסטים אחרונים

הנושאים הכי חמים

בינתיים, באינסטגרם שלי:

סגירת תפריט
post-6194
×
×

עגלת קניות

מבצע
קורונה

10% הנחה
על כל ההרצאות הדיגיטליות
עד שנחזור לנורמליות

*למעט חבילת הרצאות במחיר מוזל