הפוסט הזה הולך איתי שנים. לא היו לו מילים אבל היו לו תחושות ברורות.
עכשיו הוא כתוב ומתארח אצל עמנואלה בבלוג של מיס מנדלה, והנה לפניכם הגרסה המוקלטת שלו!
אחרי שהאזנתם לזה אפשר לסור לפוסט ההמשך שלי – תוגת העצמאית #2 – איך לא להיות לבד בעסק עצמאי.
אתמול בערב, חברתי דניה, שגרירת התרבות המקומית שלי, הזמינה אותנו להצטרף אליה להופעה של עינב ג'קסון כהן בלבונטין 7. לאלבום הבכורה שלה קוראים "עץ נופל
תקשורת עם לקוחות מבוססת על יחסים ועל תגובות ולכן, באופן מפתיע, עונה גם לכללים מעולם האילתור והקומדיה. בשיחת מכירה, במשא ומתן ואפילו בישיבה בעבודה –
אין לי זמן. אין לי תמונות. אנשים לא יקראו לפני החג. יכולתי למלא עוד כמה פסקאות בתירוצים שעולים לי כשאני רוצה לכתוב. אבל אלו תירוצים,
דווקא במדינה שטופת אור כשלנו, אנשים מפחדים מהחושך. למרות שבחללים מסחריים זה תפס יפה, בבתים פרטיים מעטים האנשים שמוכנים להכניס גוונים כהים הביתה. כשאני בוחרת צבעים
אתחיל בוידוי: אני בלגניסטית. יש לי בלגאן בראש ולרוב גם בלגאן בבית, בארון ובתיקים. גם כשמסודר אצלי, זה אף פעם לא נראה כמו מוזיאון (או
הראשון בסדרה של 4 פוסטים על טיול קמפינג במערב ארצות הברית שערכתי עם משפחתי בשנת 2017. על תכנון, טיול עם ילדים, רעיון השימור של הפארקים
גיליתי לכן פעם שכח-העל שלי הוא החברות שלי, נכון? אז עכשיו יצאו מפה ארבע חברות שלי, שנעתרו להזמנתי ל"הרצאת הרצה". כן, רק עכשיו אני מסיימת ומדייקת
לפוסט הזה יש 2 תגובות
הי רונית! קודם כל תודה רבה על הפודקסט שלך! אני מאוד נהנית להאזין לו.
אני לא מוצאת את תוגת העצמאית #1 בגרסא מוקלטת. איפה ניתן לשמוע אותו? תודה רבה!
הי תלמה, כנראה שלא הקלטתי את הפוסט הזה. אני לא מקליטה את כולם. אולי יום אחד אקדיש לזה זמן ואקליט הכל, או לפחות עוד כמה.