נתחיל בזה: יש חברים שהם לקוחות ויש לקוחות שהם חברים. זה לא אותו הדבר.
מאמלקת: יחסים טובים עם לקוחות הם הבסיס האיתן של העסק. זה לא בונוס, זו דרישת בסיס – שבינך ובין הלקוחות שלך תהיה חיבה. אפילו אהבה.
וכן, כשעובדים צמוד עם מישהו, בטח במקצוע שיש בו היכרות אינטימית וליווי צמוד, מתקרבים. אבל זה שהם חברים לא אומר שהם לא לקוחות.
הנוסחה הזו לפיה כסף בצד אחד של המתרס וכיף בצד אחר? די. בואו ניפטר ממנה. כאילו תחת אותן עמודות יש בצד אחד להיות חברה ובצד השני מה? להיות "בעלת עסק ביצ' קרת דם"?

במקום לנסות להגדיר מי זה חבר, בואו נרענן את ההגדרה של מי זה לקוח: מי שמשלם על שירות שנתת לו.אם לקוחות הופכים לחברים הרי שהרווחת פעמיים: גם קיבלת תשלום וגם הרווחת חברים!נחשוב על זה כך: למי היית מעדיפה לתת כסף? (בהנחה ששתיהן מקצועניות) למישהו שאת אוהבת והיית שמחה לפגוש לקפה או למישהו שהיה משעמם אותך?ולכן זו שוב שאלה של גבולות. זה שלקוחה היא חברה לא אומר שאפשר לדבר עבודה ביום שישי בערב. ההקפדה על הגבולות עדיין באחריותך. החברות אינה מה שיוצר את ה"לא נעים לי". היא רק מדגישה לך את הצורך להגדיר ולתקשר גבולות. כשתהיי בנעיםמאוד הסתירה בין לאהוב מישהו ללשלוח לו חשבונית תיעלם. הלקוחות שלך מפרגנים לך ושמחים לשלם לך? לקוחות שהם חברים אמורים לשלם אותו הדבר – ולשמוח יותר.