הרצאה בפני מעצבות ב"האסם"

הבוקר התארחתי בחנות "האסם", בקרית ענבים, ודיברתי בפני כחמישים מעצבות פנים.

שמחתי לראות שההרצאה התמלאה ממש מהר (והוזמנתי לשם בשנית, אפרסם מועד בפייסבוק שלי ובאינסטגרם של האסם כשאדע) והתרגשתי מאד לשאת את ההרצאה הראשונה שלי בפני קהל מקצועי. ברדיו עשיתי את זה כמה פעמים, אבל תחת הכובע הזה זו הפעם הראשונה.

EYpic0060
הרצאה בפני מעצבות בחנות "האסם" בקרית ענבים. צילום: אליהו ינאי
EYpic0006
מכינה את המצגת… צילום: אליהו ינאי.

בהיעדר איגוד או אפילו אחידות לתהליך ההכשרה של מעצבות, השוק מלא במעצבות צעירות ללא הרבה ניסיון עסקי.  יש הבדל גדול בין כשרון ויכולת לבין נסיון עבודה כעצמאית בשוק – ואת זה הרגשתי בעצמי, ובכל שיחה שלי עם מעצבת – צעירה או ותיקה.

בהרצאה שלי התמקדתי ביחסים עם לקוחות – חלק נכבד וחשוב מהעבודה שלנו.

 

EYpic0008(1)
צילום: אליהו ינאי

קראתי לה : 7 דברים שלמדתי מלקוחות (בדרך הקשה), ושילבתי סיפורים ממפגשים ותהליכים עם לקוחות במסקנות שהסקתי מהם – החל מלפני עשר שנים ועד לפני שבועיים. אני כל הזמן לומדת את החלק הזה של העבודה שלי, ונהנית ממנו מאד.

ומדברת... צילום: אליהו ינאי
ומדברת… צילום: אליהו ינאי

אני מקווה שבעתיד אוכל לשתף חלקים מצולמים מההרצאה כאן בבלוג, אבל בינתיים הייתי רוצה לשתף שלושה סרטונים קצרים, שמדגימים דברים שאני מדברת עליהם.

1. איימי שומר מתנצלת

אם אתם עדיין לא מכירים את איימי שומר, אני מאד שמחה שניתן לי הכבוד לעשות את ההיכרות.

שומר היא קומיקאית אמריקאית חדה וחסרת פחד (וכן, היא יהודיה..), שבתכנית שלה העלתה מערכונים שמציירים ללא רחמים תמונה של האישה המודרנית, בעיקר האמריקאית. אני מאד אוהבת את המערכון שלה על מחמאות, לא מפסיקה לצפות במערכון המצויין שלה על אונס, ורוצה להראות לכן את המערכון על "אוי סליחה".

sorry

בקטע רואים פנל של ארבע נשים פורצות דרך, בעלות שם עולמי, שלא מצליחות לומר משפט בלי להתנצל, ממש סליחה שאני נושמת.
כי אנחנו כל הזמן מתנצלות. עונות לטלפון ומבקשות סליחה שלא יכולות לדבר, מגישות הצעת מחיר ומתנצלות שאולי זה יקר, מבקשות שעות נוספות ומסבירות שזה פשוט עולה לנו יותר.

יש הקלה בלהבין שזה משהו שמובנה אצלנו, הנשים, ויש תקווה שבעזרת מערכון כזה נתחיל לשים לב לזה ופשוט נפסיק. אי אפשר לצפות שמישהו ייקח אותנו ברצינות אם אנחנו כל הזמן מתנצלות.

[מצטערת, אני לא מצליחה להעלות את הסרט לכאן, ולכן אני משתפת כאן את הקישור הישיר אליו, דרך המגזין של הניור יורק טיימס. סליחה]

2. איימי קאדי משכללת

במקרה שאינכם בין 26 מליוני האנשים שצפו בהרצאה הזו (קשה לי להאמין, אבל שווה למי שטרם ראה), גם אתם, כמוהם, תתאהבו באשה הזאת.

קאדי, פסיכולוגית חברתית שחוקרת שפת גוף, מדברת (עכשיו גם בתרגום לעברית) על היכולת שלנו לא רק לשנות את הרושם שאנו משאירים בעזרת שפת הגוף שלנו ( היא מדברת על "power posing" – עמידות שמשדרות עוצמה, כריזמה ומנהיגות), אלא על היכולת של שפת גוף, אפילו תנוחה אחת בה נעמוד לשתי דקות – לשנות את הפיזיולוגיה שלנו.

זה עובד על כולם, זה שימושי בכל מצב, וזו בשורה של ממש לאנשים חסרי אמצעים, שכל מה שהם נזקקים לו הוא "שתי דקות וחדר ריק". ולכן זה מתאים גם למעצבות פנים. למשל במקום לבקש סליחה.

מעצבות פנים הן בדרך כלל נשים. נשים שעוסקות במקצוע, שקל לזלזל בו. נשים עצמאיות, שתמיד צריכות לבקש שכר, לדבר על כסף, לגבות תשלום- דבר לא פשוט לנשים, כמעט לכולן. נשים שצריכות לפגוש לקוחות ולהכנס איתם לתהליך בו הם יוציאו בחודשים ספורים סכום כסף עצום, תחת פיקוחן ועידודן. בשביל זה לא יזיקו בטחון-עצמי והשראה. איימי קאדי מספקת את שניהם.

3. מייק מונטריו מקלל(ת)

מייק מונטריו, בעל משרד לעיצוב גרפי, לא מתנצל. הוא גם לא זקוק לתנוחת מוצא של זכר אלפא כדי להגיד – Fuck you – pay me!. אני מתה על הפתיחה שלו.

זו הרצאה לא קצרה, שהיא ממש חובה למעצבים גרפיים (יש מצב שזה מקצוע שנדפק עוד יותר ממעצבות פנים..), בעיקר למתחילים וגם למעצבים באשר הם.  כל מי שאי פעם מסר עבודה ללא חוזה חתום והתבאס כשהלקוח נעלם לו בלי לשלם – חייב לראות את ההרצאה הזו. אחרי הפתיחה מייק מזמין את עורך הדין שלו לשיחה חשובה על חוזים, על חשיבותם והמבנה שלהם. אין לי ספק שבתום ההרצאה הוא קיבל עוד כמה לקוחות.

שווה לקחת את הזמן ולצפות בזה, גם עד לשאלות של הקהל. יש דברים שאנחנו יודעות טוב מאד, אבל עד שלא ניישם אותם – לא נוכל להתקדם עסקית.

לכתוב חוזה זה השלב הראשון. לשלוח אותו זה הדבר השני. ליישם אותו ולאכוף אותו – זו דרך ארוכה. אבל זה חשוב.

חתמתי את ההרצאה שלי במשפט "נאה דורשת – נאה מקיימת". כל מה שאמרתי היום לא היה חדש למרבית השומעות. אבל לחשוב, לכתוב ולדבר זה דבר אחד, וליישם בפועל זה דבר אחר לגמרי.

הכנסו לפוזה, עמדו שתי דקות עם ידיים באוויר וצעקו Fuck you! pay me! אחרי זה תעשו את השיחה ללקוחות ההם..

האירוח היום היה תענוג, תודה לדנה שהזמינה אותי ואירחה אותי כיד המלך, תודה להמון מעצבות מקסימות, שהגיעו מעמק חפר ועד להבים. התוודעתי לאנשים נהדרים ומקום יפה ונעים. הנה כמה טעימות:

אירוח כיד המלך. צילום: אליהו ינאי
אירוח כיד המלך. צילום: אליהו ינאי
EYpic0134
רהיטים ופריטים משלימים ב"האסם". צילום: אליהו ינאי
EYpic0101
וגם אנשים מקסימים. ציון. צילום: אליהו ינאי
EYpic0102
וסימה. צילום: אליהו ינאי

אני מקווה לחזור אליכם בקרוב עם קטעים מההרצאה שלי (מיד בודקת אם זה צילם!). גם אני מציעה שירותי ייעוץ לעיצוב פנים וייעוץ למעצבות פנים, ואתן מוזמנות לפנות אלי לשכתוב החוזה שלכן, לעזרה עם תכנית בעייתית או לסימולציה של פגישה עם לקוחות "קשים". כי אין לקוחות קשים – זה רק איך שאנחנו מתנהלות מולם. עזרה בתשלום היא לפעמים הדרך הנקייה ביותר והיעילה ביותר לעזור לנו לצאת מהמקום בו אנחנו נמצאות ולהתקדם למקום בו אנחנו יודעות שאנחנו צריכות להיות.

EYpic0084
מעצבות מקשיבות. צילום: אליהו ינאי
EYpic0091
צילום: אליהו ינאי

קבעתי מועד להרצאה נוספת באסם, ביום רביעי 15.7 בשעה 11:00. אתן מוזמנות להירשם כאן.  אשמח לפגוש אתכן! בינתיים, אתן מוזמנות להגיב בפוסט או להעלות שאלות בנושאים שמעניינים אתכן.

רונית

צילום: אליהו ינאי
צילום: אליהו ינאי

 

להמשך קריאה הרצאה בפני מעצבות ב"האסם"

נכנסת לארון

מה חשוב לדעת כשמגיעים לתכנון ארון קיר בחדר שינה? מאילו טעויות חשוב להימנע? הפוסט הפופולרי ביותר בבלוג שלי, ולא סתם: מדריך מפורט לתכנון ארון קיר, כולל הסברים, תכניות ואפילו גוון מנצח.

לפני כמה ימים העליתי לאתר תמונות של בית פרטי שעיצבתי ברחובות. בשתי קומות הבית, שעבר שיפוץ מלא ושינה את פניו, הותקנו פריטי נגרות רבים, והמון המון ארונות.

בעלת הבית, נקרא לה ט', היא בעלת טעם משובח בבגדים, ותיאבון לא פחות מטעם, ובשלב מוקדם של התכנון, שנפרס על פני חודשים רבים, בהם שהה הזוג בחו"ל (וקנה עוד קצת בגדים), היה ברור שארון הבגדים בחדר השינה צריך להיות גדול ומותאם במדויק לצרכים שלהם. אוקיי, שלה.

תכנון ארון קיר בחדר הורים. רונית כפיר
מבט אל חדר השינה ופינת הזולה מן הקומה השניה. צילום: שי אפשטיין

חדר השינה המקורי היה אחת מהנקודות החלשות בבית. הוא היה מעין שילוב בלתי אפשרי של חדר ארונות לא גמור עם חדר רחצה קטן מאד וחלל גדול לחדר עצמו. בעיקר הפריע לי שמן המיטה נשקף מעין מסדרון ארוך, שבסופו ארון, כשמול המיטה אין ארון או רהיט ש"מעגן" אותה, אלא מעין פיר ובו עוד ארון.

מיקום ארון קיר בחדר

תכנון ארון קיר. רונית כפיר

בתכנון החדש הזזנו את מיקום דלת הכניסה לחדר, הגדלנו את חדר הרחצה ויצרנו מבואה בין שני ארונות: מצד ימין ארון בעומק 30 ס"מ, שיועד לנעליים (רובן בקופסאות שלהן, כך גם אני מאחסנת נעליים), ומולו ארון באורך 470 ס"מ, שחולק לשני חלקים עיקריים. הקיר מול המיטה הוארך ועד כמה שיכולנו מולה, מיקמנו נישה ובה שידת מגירות, עם תא פתוח בשביל המדיה ומעליה טלויזיה.

תכנון הפנים של הארון נעשה יחד עם הנגר, עידן אבנר. בשנים האחרונות יש יותר מודעות לכך שאפשר להפריד בארונות שלנו בין קיפול לתליה. העומק הסטנדרטי של ארון בגדים הוא 60 ס"מ, אבל עומק זה נובע מרוחב של קולב, ולא יותר.

כשאנחנו באים להניח בגדים מקופלים בארון כזה, אנחנו לא נוכל מצד אחד לשים שתי ערימות בגדים זו מאחורי זו, ומצד שני אם נשים רק ערימה אחת – זה ישאיר לנו כ- 20 ס"מ של מדף מבוזבז, שצובר אבק.

בואו נדבר שניה בכללי על אחסון: ככל שמקום האחסון יתאים יותר לתוכן שלו, כך הוא יהיה נוח יותר לשימוש, והסדר בו יישמר. מעבר לכך, אנחנו חיות מהסוג הזה, שאם אנחנו רואים מדף פנוי – נשים עליו עוד משהו.

וזה מוביל אותי לעוד חוק של אחסון: אין טעם לאחסן שום דבר מאחורי דבר אחר בארון. פשוט לא נגיע לאלו שמאחורה. אם לא נוח לנו לשלוף משהו בקלות, ולראות אותו כשאנחנו פותחים ארון – עדיף שהוא לא יהיה שם.

יש עוד המון חוקים לסידור ארונות, וזה פוסט בפני עצמו (את כולם לימדה אותי חברתי המוכשרת נעמה ביום בלתי נשכח ששינה את חיי ואת פנים הארונות שלי לנצח), אבל לא נגיע לכולם פה.

בקיצור: קיפול. ארון קיפול זקוק לעומק של 40 ס"מ בלבד, וכך ייכנסו אליו בסדר מופתי, בערימות נגישות בלי מקום מיותר לאבק חולצות ומכנסיים מקופלים, מצעים ומגבות, וגם כמעט כל שאר הדברים בעולם כמו קופסאות אחסון גדולות, ארגזי כלים, קלסרים ומה לא.

תכנון ארון קיר. רונית כפיר
על המיטה מצעים ושמיכה של שרון ברונשר. צילום: שי אפשטיין

את הארון חילקנו אם כן לשני חלקים: קיפול ותליה. בחלק העמוק (60) של הארון התקנו גם שלוש מגירות, לאחסון של כל מה שדורש מגירה: החל מגרביים, לבנים, צעיפים וחגורות, וכלה בבגדי ספורט (Dry Fit למיניהם), שאין טעם לנסות לקפל אותם לערימה יפה, כי הם תמיד יחליקו ויתערבבו.

ארון קיר בחדר שינה הורים. רונית כפיר
צילום: שי אפשטיין

אם אתם מתכננים ארון שמגיע עד לתקרה יש כמה דברים שעליכם לדעת: לרוב ארונות מגיעים עד לגובה של 230 או 240ס"מ בגלל גודל הלוחות של העץ. בארון עד לתקרה לרוב מחלקים את החזיתות (ככה אנחנו המעצבות קוראות לדלתות..) לשתיים: דלת תחתונה עד גובה 180 או 190, ומעליה דלת של 80 או כמה שנותר עד לתקרה. חשוב שניתן יהיה להגיע גם לדלתות העליונות בלי סולם או כסא, אחרת החלוקה אינה יפה לעין ואינה נוחה ליד.

עוד אספקט חשוב בארונות שמגיעים עד לתקרה הוא.. מה שנמצא על התקרה. את הארון הזה הארנו עם ספוטים שמותקנים על פס צבירה (קמחי תאורה). אם התאורה לארון מגיעה ממקור קרוב, צריך לשים לב שהדלתות העליונות לא יתנגשו בגוף התאורה כשפותחים אותן. במקרה הזה היינו "על הקשקש", משום שהמעבר בין הארונות בכניסה – 104 ס"מ בלבד- לחדר לא איפשר לנו להרחיק את הגוף מהארון הגדול. יש שתי אפשרויות: האחת היא לקנות גוף תאורה צמוד תקרה שטוח יחסית ולקצר את החלק העליון של הארון, כלומר לקצר את הדלתות ולהרחיק מהתקרה ("סגירה" של X ס"מ, כגובהו של גוף התאורה), והשניה היא למקם את הספוטים או הגופים במקומות המדוייקים בהם אין חפיפה.

 
תכנון ארון קיר בחדר שינה. רונית כפיר

מילה קצרה על טעויות של מעצבות: העבודה שלנו (בניגוד לזו של אדריכלים, לדעתי), מלאה ועמוסה באלפי פרטים, שצריכים כולם לא רק לשבת יחד בהרמוניה מהממת לעין, אלא להתקיים זה לצד זה ביעילות של F15 לפחות. בבית שבו 20 פריטי נגרות, 40 גופי תאורה ועשרות מטרים באופן כללי, קשה לא לפשל במשהו. בואו רק נגיד שבמקרה הזה אני כבר נכוויתי ברותחין ולכן פה הייתי סופר זהירה בפושרין, מדדתי את הגופים מכל זווית אפשרית, התקשרתי לחשמלאי כל שני שלישי וחמישי, ועד שהכל היה מותקן ופתחתי בעצמי את הדלת, לא נשמתי לרווחה..

תכנון ארון קיר. ידיות עור. רונית כפיר
ידיות עור שאפשר להשיג ברוב חנויות הפירזול, וגם דומות באיקאה. צילום: שי אפשטיין

תכנון ארון קיר: חומרים, גימורים וצבעים

אחרי הדיבור על התכנון אפשר להגיע לאיך זה נראה. מה שרוב הלקוחות מכנים בטעות "העיצוב". מבחינתי העיצוב הוא הוא התכנון.

בניגוד לבתים אחרים שעיצבתי, הצבעוניות של הבית הזה עדינה ומאופקת מאד (חוץ מהמטבח במהגוני!). הצבעים היחידים היו הכחול של החלונות המקוריים, שלא הוחלפו, והשטיח המקסים בסלון, אותו קנתה הלקוחה.
שאר הבית נשען על שילוב של טקסטורות וגוונים טבעיים של חומרים: לבנים בקיר, אבן אפורה ברצפה, הרבה גוונים עשירים של עץ (מהגוני במטבח ואלון לרהיטים ולפרקט), מתכות שונות (ברזל שחור, פליז ונחושת, נירוסטה ואלומיניום טבעי במעקה) ועוד.

גם בחדר השינה התאפקנו עם הצבעים, ובחרנו בגוון כהה במעט מהקירות. כדי לשבור את המאסה העצומה של הצבע הזה לאורך הקיר (12 מטרים רבועים של ארון רק בצד אחד!) החלטנו לתת לחזיתות גימור בולט עגול (שנקרא, בין היתר "מקל סבא") שיכניס עניין, אבל בהיותו צמוד לקצה ולא מרוחק ממנו, לא יכניס אופי "כפרי", אלא יעדן אותן מעט. את הידיות בחרה הלקוחה, ושיחקה אותה כרגיל.

כל הזכויות על התכנית שמורות לרונית כפיר עיצוב ותכנון פנים

ואלו התכניות של הארון (ללא היטל צד שלו), אחרי פגישות עם הנגר, עידן אבנר.
עוד אספקט של הארון היה הקפיצה בקיר והבליטה של העמוד שרואים בצד שמאל. יישרנו אותם לחזית אחת, ו"שיקרנו" בדלת הרביעית משמאל, כדי שכל הדלתות תהיינה באותו הרוחב. אילו היינו מחלקים את הארון לשני חלקים על פי הקפיצה בקיר( החלק של הקיפול גובל בקיר חיצוני) הדלתות היו שונות ברוחבן. גם על זה, לשמחתי, ט. ועידן התעקשו. מכל נגרי השכלתי.

תכנית פנים ארון הקיר. כל הזכויות שמורות לרונית כפיר

מן הצד השני של המעבר הותקן ארון הנעליים, ויצר מבואה שמשני צידיה ארונות.
כדי לשבור קצת את המעבר המשמים הזה, הקדשתי את החלק הקרוב לדלת של הארון למדפים פתוחים, שיכולים לשמש גם לנוי וגם לאחסון זמין ונוח, בדיוק כרהיט בכניסה לבית: מקום להניח את התיק או המפתחות כשאתה נכנס, במקום במרכז החדר. מתחת למדף הפתוח הזה יצרנו דלת לסל כביסה, עם פתח נוח לזריקת כביסה מלוכלכת.

כניסה לחדר שינה. תכנון ארון פנים, רונית כפיר
הכניסה לסוויטת הורים כמיני מבואה. צילום: שי אפשטיין

מכונת הכביסה נמצאת לא רחוק משם, והפתח הזה נמצא פחות או יותר באמצע הדרך בין סל הכביסה למכונה… התלבטות עתיקה. המדפים צופו בפורניר אלון, שמתאים למדף הפתוח בשידת הטלויזיה.

תכנון ארון קיר. רונית כפיר

לסיום, עוד ארון שאהוב עלי מאד הוא זה שתכננתי אצל לקוחות בגבעתיים. להבדיל – דירה לא גדולה, והארון הוא מעין המשך של המטבח, ותוספת של קיר הסלון.

צילום: שי אפשטיין נגרות: בנטורה איכויות בעץ

הארון והמשכו (מדפי הספרים ורהיט המדיה) הוא שבירה מוצלחת של "קיר המוות" – אותו קיר באורך 7 מטרים לעיתים, שמתפרס לאורך דירות קבלן. עומקו של כל הארון 30 ס"מ בסך הכל, כעומק ארונות עליונים במטבח.החלק שמול המטבח משרת את המטבח, וזה שליד הסלון משרת את הסלון.

והנה הוא פתוח!

עיצוב דירה בגבעתיים אחסון
צילום: שי אפשטיין נגרות: בנטורה איכויות בעץ
כל חפץ נגיש בהושטת יד. אין הסתרה, אין בלגאן.

בארון הזה, למעט מדפי קופסאות השימורים, יהיה קשה עד בלתי אפשרי להניח דבר מאחורי דבר, ובזה קסמו: את פותחת את הדלת ולא רק רואה מה שיש בו, אלא גם מגיעה אליו בקלות. בגדול, זה הסוד לכל ארון מוצלח.

תכנון ארון קיר: טיפים לסיכום

הפוסט הזה נועד לרכז את הנקודות החשובות בתכנון ארון ותכנון חדר ארונות. עם זאת, אם תרצו עזרה בתכנון ארון, או כל פריט נגרות אחר, אני מזמינה אותך לקבוע איתי פגישת ייעוץ במשרדי (בתעריף של 600ש"ח+מע"מ לשעה) בה נוכל להבין את הצרכים המדויקים של בני ביתך, את המגבלות והתקציב, ולתכנן יחד ארון מושלם.

בימים אלו (דצמבר 2020) אני ממעטת לקיים פגישות יעוץ פנים במשרד שלי או בכלל, אבל תמיד אפשר להתקשר ולשאול – מכסימום נדבר ואפנה אתכם למעצבת אחרת. תודה!

הערה ובקשה למעצבות וללקוחות

במהלך השנים מאז פורסם הפוסט הזה קראו אותו מאות ואולי אלפי אנשים.
קיבלתי עליו תגובות רבות ורבים עשו שימוש במידע שחלקתי כאן, חלקם אפילו לקוחות שלי שעיצבו לבד ארונות בדמות הארון הנהדר הזה: זה שימח אותי מאד.

עם זאת, יצא לי לזהות את התכניות של הארון הזה בפרופילים של כמה מעצבות פנים, מונחות על שולחן ולצידן עפרונות ציור ושרטוט, כאילו יצאו תחת ידיהן. אני שמחה לחלוק את כל הידע שלי בבלוג הזה, ובכוונה הפכתי אותו לנגיש ללקוחות ולקולגות.
אבל: אם רצית לתכנן ארון – בין אם את מקצוענית או חובבנית – ועשית זאת על פי הפוסט הזה והתכנית שלי – אבקש שלא תעשו שימוש בתכניות המדויקות עצמן, לא תציגו אותן כשלכן ולא תעלו אותן לשום מקום ללא קישור וקרדיט

כתבתי על זה פוסט שלם, עד כדי כך זה חשוב לי. תודה. 

להמשך קריאה נכנסת לארון

אל תקרא לי שחור

דווקא במדינה שטופת אור כשלנו, אנשים מפחדים מהחושך.

למרות שבחללים מסחריים זה תפס יפה, בבתים פרטיים מעטים האנשים שמוכנים להכניס גוונים כהים הביתה. כשאני בוחרת צבעים עם לקוחות, אפילו אחרי שהתגברנו על מכשול הצבע, לרוב הם מושכים לבהיר ואני – לכהה.

 

sw3

אתמול מצאתי דירה יפהפיה בשבדיה, שכל קירותיה צבועים אפור. כהה. החלל הזה כל כך עשיר, שהחלטתי להגיש לכם כאן את כל הצילומים שלו, בליווי עוד כמה חללים כהים ויפהפהיים.

sw2

כמובן שהחלל משופע בחלונות, אבל אין לי ספק שגם לנו יש אור לא פחות מאשר לשוודים.. ועדיין

sw4

במטבח יש ניצול מקסים של שלוש פאות הדלפק, כולל זו הפונה למעבר, עבור מקרר יינות.

sw5

יש קסם גדול, אותו נראה יותר ויותר, בצביעת קירות וארונות או רהיטים אחרים באותו הגוון (הכהה!)

sw6

כמו שראינו לאחרונה, בישראל שחורים סובלים מאפליה. נכון, הצבע השחור הוא מאד טרנדי עכשיו, ואנחנו רואים אותו יותר ויותר במשטחים, מטבחים, פריטי ריהוט פה ושם, אבל כשזה מגיע לגוון לקיר אנשים נרתעים.

זה קודר! זה חשוך! זה מורבידי!
ואני אומרת:

זה חם, זה ההיפך מריק, זה אינטימי, זה מקרב. וכמובן גם: זה דרמטי, זאת אמירה, זה נועז. גם ב apartment therapy כתבו על הטרנד הזה בין ארבעת הטרנדים הלוהטים לסלון: העורכת ג'אנל לבן (קלאסי הא?) קראה לזה Moody Modren ואת הטרנד ייחסה למעצבת הלונדונית המהממת אביגייל אהרן, עליה כתבתי לא פעם.

smitten-studio-tall-6401
תמונות ומסגרות לבנות יובלטו על רקע כהה. צילום: sarah sherman samuel
smitten home studio
smitten home studio. צילום: sarah sherman samuel

זה הסטדיו של שרה שרמן מsmitten בלוג וסטודיו לעיצוב. הקיר שלה הוא קיר לוח, טרנד עליו כתבתי מזמן– אחד הדברים היחידים שמקל על אנשים לבחור שחור או ירוק מאד כהה לקיר – כי זה לא רק צבע, זה גם לוח! דרך נאה לעבור מחסום פסיכולוגי.

והנה דבר שאיני צופה שיתפוס בארץ, בעיקר עקב היחס המגונן שלנו לילדים ואמונות טפלות למינהן, אבל תראו כמה יפה יכול להיות שחור, או אפור כהה בחדרי ילדים.

 

al403
חדר ילדים פיני שחור. צילום: Heikki Rautio

 

sig205
צילום: Heikki Rautio

אם אתם שוקלים את זה, זכרו שקיר שיש עליו חלון יהיה כהה יותר מזה שמול החלון. דווקא כשמדובר בצבעים כהים – ואנחנו רוצים שהם ייראו כהים – אולי שווה להשאיר את הקיר מול החלון בגוון בהיר, כך שיאיר את החדר.

בחדר הזה משולבים אלמנטים רבים של שחור-לבן, קצת צהוב וקצת אדום. מושלם.

al101
קיר אחד שחור בחדר, ואלמנטים של שחור לבן. צילום: Heikki Rautio

אצלי במשרד צבעתי את הקיר מולי באפור כהה, שגם מדגיש את החיבור של הקירות עם התקרה ואת צורת התקרה, וגם מספק רקע נייטרלי ודרמטי לגלויות הצבעים שלי.

צילום: רותם רייצ'ל חן
צילום: רותם רייצ'ל חן

כך לא תפחדו מהחושך:

– עצה שאני חוזרת עליה באוזני לקוחותי: לפני שאתם מתעסקים עם צבע, הזמינו דוגמאות. החברות הגדולות מספקות כאלו בחינם לכל דורש. חבל לפשל על קיר שלם – עדיף להסתובב עם דוגמא ולדגום אותה בכל קירות החדר.

– אם אתם מחפשים צבע כהה, לכו ללא חשש על כהה – בדרך כלל הגוון הכהה ביותר במניפה. עד היום כל הלקוחות שלי ש"השתפנו" הבינו שהם טעו כשראו את הדוגמא, שתמיד נראתה להם בהירה יותר ממה שציפו.

– בניגוד למה שאולי תחשבו, דווקא על קירות כהים רואים יותר כתמים: כתמי שומן פחות יבלטו על קיר לבן או בהיר, ואילו על קיר כהה ייראו ככתם כהה יותר. עדיף לצבוע בגוון רחיץ (כמו צבע שמן על בסיס מים), ותמיד אפשר "להעביר וויש" של עוד שכבה.

– שימו לב שעל קירות כהים גם רואים יותר כל מכה ודפיקה, בדמות הקיר הלבן שמתחת. לומדים לחיות עם זה.

– הכי חשובים הם החיבורים: שימו לב למפגש עם קירות אחרים ועם תקרה. פרקו מפסקים ושקעים (זה כולה לפתוח בורג)

– את התקרה עדיף תמיד להשאיר לבנה. אלא אם אתם באמת רוצים מראה דרמטי, חשוך וקטן יותר.

– אני לא מאמינה ששחור מרזה, ולכן לא סבורה ששחור מקטין. או לפחות לא חוששת מחללים עם תחושה קטנה. אם אפשר לנוע בחופשיות במרחב, המתוכנן היטב כמובן – ובא לכם על זה – לכו על זה.

– על מדפים כהים רואים אבק. מאד.

– הצבע בתמונה הוא 1532D של טמבור, שנקרא Revealing Mystery, ולקח לי שעתיים לצבוע אותו כולל הכל.
אחר כך צבעתי כזה גם במשרד של בעלי, שנמצא מאחורי הדלת ההיא.

שיהיה לכם יום שחור!

להמשך קריאה אל תקרא לי שחור

עץ נפל ביער

אתמול בערב, חברתי דניה, שגרירת התרבות המקומית שלי, הזמינה אותנו להצטרף אליה להופעה של עינב ג'קסון כהן  בלבונטין 7. לאלבום הבכורה שלה קוראים "עץ נופל ביער". דווקא עצים נופלים ביער יצא לי לשמוע, אבל עד אתמול האלבום הזה היה נפילה שחמקה מאוזני.

 

עינב ג'קסון כהן
עינב כהן ג'קסון

 

קצת מתביישת להודות, אבל לא הכרתי אותה קודם. שמעתי את השם, ושיר אחד או שניים היו מוכרים לי לשמיעה, אבל יותר מזה כלום. בעיקר הלכתי כי דניה המליצה, וכי היא אירחה את דניאלה ספקטור, שאני מאד אוהבת.

ההופעה נקראה "על הרצפה", וחששותי שנשב על רצפת הלבונטין התבדו. במקום זה, פסנתר כנף, שתהינו איך הוכנס למרתף של הלבונטין, ישב באמצע הרצפה, וסביבו ועל הבמה אנחנו – הקהל.

cohen_spector

 

היא נכנסה לאולם, לובשת את רעמת השיער שלה כזנב של טווס, בלי פחד, תופסת את כל הנפח שהיא יכולה בעולם. ואיך שהיא פתחה את הפה התחלתי לבכות:

גם הבוקר לא התעוררתי
משוררת גדולה
אני כועסת על עצמי
אבל לא מולה
מחר בטיפול נגלה
שגם זה בגללה

גם הבוקר לא התעוררתי
אישה יפה
אני כועסת על עצמי
ועל כל מילה
מחר בטיפול נגלה
שגם זה בגללה

גם הבוקר לא התעוררתי
בת טובה
אני כועסת על עצמי
זה לא מגיע לה
מחר בטיפול נגלה
שגם זה בגללה

איך אני יכולה לכעוס עליך?
הרי, אימא שלי, אני בצעדייך
לא משוררת גדולה
לא אישה יפה
לא בת טובה

מחר בטיפול נגלה
אני אוהבת אותך
בדיוק על זה

השיר הזה נקרא "בגללה", ולמרות שמרבית השירים של עינב (אני מרשה לי לקרוא לה עינב, כמו בתי), מדברים על תקופה רחוקה בחיים שלי – חיבוטים ומציאות של בני כמעט שלושים (היא בת 33) – לשמוע מפיה את השיר הזה, בנקודת הזמן בו אני נמצאת – חושבת את זה אחורה על אמי, קדימה על בתי, פשוט ריגש אותי בצורה בלתי רגילה.
מאותו הרגע לבי היה פתוח ורך, וההופעה היתה פשוט מופלאה. הצטרפה אליה עידית מינצר על קרן יער וחצוצרה, הוציאה מפיה צלילים צלולים ורכים, הוסיפה עומק מיוחד לעיבודים, ודניאל שהם על גיטרה, מנדולינה, סינטי ויוקללי. ואז הצטרפה אליהם גם דניאלה ספקטור.

הביצוע של שתיהן ל"נשקי אותי" של סיוון שביט היה מושלם. משהו בגיטרות הזכיר לי את קריס אייזק, ואת הסרט לב פראי. את הלחן לשיר הזה כתב אמיר צורף, שלגיטרות שלו יש לי חולשה, ועשו להן הרבה כבוד בביצוע הזה.

דווקא כשהן שרו יחד, אוניסונו, לא ממש אהבתי את החיבור של הקולות שלהן – של עינב צלול ומעט גבוה מהמנגינה, של דניאלה צרוד ויותר נמוך. אבל הדיוק והעדינות של שתיהן, ההנאה והאהבה בהופעה ניכרה היטב והשתלבה נהדר.

Beet - it של אבושדיד. צילום: מרק אורן
Beet – it של אבושדיד.
צילום: מרק אורן

אל תנסו, כמוני, להאזין לה פעם ראשונה תוך כדי עבודה או במכונית עם מישהו. צריך לשמוע אותה כשיש זמן, לבד, בשקט, בסאונד טוב. עדיף לטעמי – בהופעה. גם אם זו לא מוסיקה לטעמכם אני מבטיחה לכם שתהנו.

את "עץ נופל ביער" אפשר לשמוע דרך Rdio  או באתר שלה. יש לה גם ערוץ יוטיוב.

אחרי ההופעה קינחנו בקוקטייל הסלק באבו-שדיד השכנים (אוכל מעולה, שירות גרוע), שהיה קצת כמוה – עדין, צלול, עם טעם של אדמה.

 

להמשך קריאה עץ נפל ביער

באמת לא הייתם צריכים

האמת? אני מאד אוהבת לארח אבל שונאת מתנות לחג. השנה אנחנו מארחים, לראשונה, את כל משפחתו של בנזוגי (כולל לינה! שומרי שבת), והתנאי היחיד היה: רק אם זה בלי מתנות.

צלחת הסדר היפה בעולם, של סהר בצרי. Volcano
צלחת הסדר היפה בעולם, של סהר בצרי. Volcano

יש לי כמה סיבות די מוצדקות: קודם כל לא ברור מאיפה הגיע המנהג הזה, אבל הוא קצת חיקוי של הגויים. למה לסבך? מי קונה למי? מתי? כמה? למה?. שנית, יש משהו אנטי פמיניסטי בלקנות מתנה רק למארחת, כאילו היא היחידה שטורחת, וזה בדרך כלל מה שקורה. שלישית, לעומת מתנות יום הולדת שמקבלים מחברות קרובות, מתנות של משפחה יכולות בקלות להתפספס. רביעית, חבל על הכסף, בעיקר אם אתם אלו שמביאים את כל האוכל וטורחים. והרי זה מה שסיכמנו. אז עזבו.

ועכשיו, משהסברתי למה אני נגד, אני ממש אשמח להציג בפניכם כמה פריטים מרגשים במיוחד, תחת התירוץ של מתנה לחג. כולם עיצוב ישראלי מקומי ומקורי. מבחינתי אתם יכולים פשוט לקנות את זה לעצמכם. או לי.

Volcano צלחת הסדר של סהר בצרי. והיא שלי!
Volcano צלחת הסדר של סהר בצרי. והיא שלי!

אז עם צלחת סדר אני מסודרת, תודה, ואפילו סט של 24 כלי פסח יש לי (נבהלתי מהמספר וקניתי זולים יחסית. טעות שלא תחזור). צלחת הסדר של סהר בצרי עדינה, יפה, מגניבה וחכמה. יש בה שילוב של זכוכית מסורתית ועדינה עם סיליקון גמיש ומודרני. התאהבתי בה מהשניה הראשונה, וגם הוא מהמם, אז קניתי.

פריטים מרגשים אחרים שיוצאים לקראת הפסח הם פרי שיתוף הפעולה של רותו מודן, מהמאיירות האהובות עלי בעיקר בזכות לוח השנה שמעטר את קירות ביתנו שנים ארוכות, ובתיה קולטון, שאיוריהן מזכירים זו את זו, ושתיהן היו חברות ב"אקטוס".

יחד הן חברו ל Ruuf&Tuff

מפיותבד10_ruff&tuff

 

שתי המאיירות מוכרות עכשיו במהדורה מוגבלת שלל פריטים, שחלקם מתאימים בול לשולחן הסדר, כמו המפיות הרקומות המקסימות האלו, בהומור המוכר/מוזר של השתיים.

סט של שש מפיות רקומות.
סט של שש מפיות רקומות.

וגם להן יש צלחת סדר!

plate

צלחת סדר מאויירת של Ruff & Tuff מהר לפני שייגמר!
צלחת סדר מאוירת של Ruff&Tuff מהר! לפני שייגמר!

עוד תירוצים לקנות לחג הן תגיות מקום – פתקי הושבה – ארבעה איורים שונים, שנמכרים בחבילות של 8 פתקים על נייר איכותי.

הזמינו בכפולות של שמונה כדי לא לבזבז! Ruff&Tuff
הזמינו בכפולות של שמונה כדי לא לבזבז! Ruff & Tuff

ועוד המון פריטים  ( מפריטי שולחן כמו מלח-פלפל, קיסמים, תחתיות לכוסות דרך שעונים וקלמרים) שיימכרו בין יום רביעי 25.3 ליום שבת 28.3 במתחם מקסים ברוטשילד 69 בתל אביב.

ותודה, מפיות בד זה מהמם, אבל עם 24 אנשים בשולחן אני אסתפק הפעם בנייר.

על ההברקות של נעמה אורבך ("מגשימת מתנות") כתבתי לא פעם, ואני שמחה לעקוב אחר הכשרון שלה (ולהרוויח ממנו – היא כל הזמן שולחת לי לינקים לתגליות מעלפות!). בין אם מתחשק לכם להזמין חותמת אישית או לקנות כמתנת יום-נישואין את ה-א-ב של האהבה, אצלה לא רק תמצאו מתנות שאין לאיש, אלא גם תוכלו להמציא משלכם.

naama4
צילום: נעמה אורבך

את נעמה הכרתי דרך הספר "איך עושה ילדה", שהיה פרויקט הגמר המהמם שלה בבצלאל. המתנה שלפניכם היא פרי עבודה מול לקוחה, שרצתה לקנות מתנה מיוחדת לבעלה חובב הספר.

היא פנתה לנעמה, וביחד הן המציאו את הערכה המושלמת לשמירה, סימון, מעקב, איסוף ומחשבות על ספרים.

כן, יש ממש לוגו עם ראשי התיבות של שמו, וגם חותמת, וסימניה! צילום: נעמה אורבך
כן, יש ממש לוגו עם ראשי התיבות של שמו

הערכה נארזה בקופסת עץ ויש בה חותמת עץ מותאמת אישית, שתי מחברות, שני עפרונות, סימניות וכרטיס ברכה, והכל מעוצב עם שמו של מקבל המתנה, שהפך ללוגו משגע, שמי יודע אילו שימושים עוד ייעשו בו..

אם בא לכם כזה ממש כמו שלו, תוכלו רק להחליף לוגו, אבל הקטע המגניב הוא, שעם נעמה אפשר באמת להגשים כל רעיון למתנה (במיוחד כאלו עם ניחוח ישן), בבטחון מלא שהוא ייצא יפהפה.

לאירועים מיוחדים בלבד!  צילום: נעמה אורבך
לאירועים מיוחדים בלבד! צילום: נעמה אורבך

אם אתם מוזמנים לחובבי עיצוב, תמיד תוכלו לקפוץ לסוהו ולפרגן לעיצוב ישראלי עם מגוון מכשירי מטבח וכלי בית מקסימים. כשאתם קונים גאדג'ט למטבח חשבו טוב אם באמת ייעשה בו שימוש, או שמדובר בקטע שיעלה חיוך על פני המאחרת ואז יידחף אחר כבוד למגירה של השמונצעס.

MB921b
ספלאש, מגב הלוויתן של מאנקי ביזנס. שימושי ומהמם
נסי, מפלצת המרק של סטודיו OTOTO
נסי, מפלצת המרק של סטודיו OTOTO

מזכירה לכם שעל כל אלו ועוד כמה כתבתי בפירוט בפוסט אחר.

ולסיום, גיליתי לאחרונה שיש לי חולשה לפמוטים. מכירות את הדברים האלו שאנחנו לא קונות בחופשות בחו"ל, ואז מצטערות על זה כל החיים? אז לי יש את זה עם פמוטים קלאסיים, מתברר, שלא קניתי (במחיר ממש טוב, מתברר) ברובע המעצבים של איסטנבול

פמוטי לילי המהממים של סקולטונה
פמוטי לילי המהממים של סקולטונה. הם עוד יהיו שלי

את הפמוטים האלו עיצב בראשית המאה שעברה המעצב השבדי Ivar Ålenius Björk , עבור חברת "יסטד מטאל" שאינה קיימת עוד. עכשיו הם מיוצרים שוב על ידי סקולטונה. בקיצור, לא קניתי, ואני מחכה. (במילא זה לא עיצוב ישראלי אז לפוסט אחר…)

אבל מאז אני אוספת אחרים, כולל פמוטים ישנים מאיקאה, או פמוטים ישנים מבית הורי, ואולי יום אחד אצלם את כולם לפוסט אחר. בינתיים הגחמה הבאה שלי הם אלו:

פמוטי בזלת של יהלומי. צילום: יובל חי
פמוטי בזלת של יהלומי. צילום: יובל חי

אני מתה על זוגות שעושים עסקים יחד, ובעיקר עסקי עיצוב. רועי יהלומי, בוגר HIT, ובת זוגו טל הדר, בוגרת בצלאל, הם צוות העיצוב "יהלומיס". עבודת הגמר של יהלומי היתה כלי הקשה עשויים בזלת מותכת, ומאז הוא עובד עם החומר הזה, שהפך עכשיו לפמוטים המושלמים האלו.

פמוטי הבזלת של יהלומיס. צילום: יובל חי
פמוטי הבזלת של יהלומיס. צילום:

הבסיס של הפמוטים הופך פמוטים קטנים בפני עצמם, בצבעים שמתאימים עכשיו לכל דבר (אני לא מאמינה שעוד לא בחרתי את הצבעים לעריכת השולחן!). בתחושת החומר יש משהו מחוספס וחזק, שונה מאד ממתכת, והגזרה שלהם פשוט מושלמת. אפשר למצוא אותם בטולמנ'ס וגם בחנות ה Etsy של Yahalomis.

השנה החג יוצא בערב שבת, כך שגם נרות אפשר להדליק. תירוץ טוב, הא? ואחרי שהדלקנו נרות, לסיום: ההגדה של אסופה: אוסף מאיירים ומעצבים ישראלים, כל אחד מופקד על כפולת עמודים.

הגדה 2015 של אסופה. אוסף מאיירים ומעצבים
הגדה 2015 של אסופה. אוסף מאיירים ומעצבים
לצד כל כפולה - שם המאייר. ההגדה של אסופה
לצד כל כפולה – שם המאייר. ההגדה של אסופה

אם אינכם מכירים את החנות "אסופה" עדיין, בהחלט כדאי לכם לבקר. מלבד קידום ומכירה של מעצבים ישראלים, הם מארגנים פרויקטים מגניבים סביב כל חג, שכוללים בדרך כלל אירועי תרבות ומינגלינג. שווה לעקוב.

ועכשיו, ברשותכם, אני חוזרת למטה להמשיך לנקות לקראת החג. בבית חלו כמה שינויים דרמטיים ביותר בימים האחרונים, מקווה להספיק לדווח על כולם בשבוע הבא!

חג שמח, משפחתי ומעוצב לכולם!

 

להמשך קריאה באמת לא הייתם צריכים

שירת העשבים

 

לדני יש דרך למצוא דברים מיוחדים. אחד הדברים האלו הוא סדרת טיולי ליקוט ובישול, אליה בחר להצטרף עם שחר, לקראת שנת בר המצווה שלו (כן!). מדובר במפעל של איש אחד (פלוס עזר כנגדו) בשם יתיר שדה. "שירת השדה" קוראים לזה. את  עצמו הוא מגדיר "לקט, בשלן, מדריך טיולים ומספר סיפורים". הרעיון: יוצאים לטבע, מכירים את הצמחים, מלקטים אותם, ואז מבשלים ואוכלים אותם.

IMG_0788
עלים ממולאים של.. רקפות. מבינים שזה צמח מוגן ומכבדים. מלקטים רק עלה מכל אחד, ובכבוד

את הרשמים מהטיולים אני שומעת כבר כמה חודשים. שמות שזכורים מהילדות (גבעתיים, אבל מעל שדה גדול) כמו חוביזה, חרצית וחרדל, ואלו המוכרים מהבגרות כמו סרפד וגדילן הופכים תבשילים, אמפנדס, קציצות וממלואים. בששי האחרון דני יצא לרוץ בירושלים ואני נשלחתי עם שחר ללקט בחורש ים-תיכוני סביב קציר, ממש על גבול הקו הירוק בואך אום-אל-פחם.

IMG_0725
תלתן תריסני. לא רק יפה ונפוץ – גם אותו אפשר לאכול!

 

IMG_0757
שום משולש. עדין וטעים
ומי מסתובב בטבע ומלקט לתוך שקית של אלמנטו? הבן שלי כמובן
ומי מסתובב בטבע ומלקט לתוך שקית של אלמנטו? הבן שלי כמובן

 

 

כמעט אין ביכולתי לתאר את האושר שבסוף החורף. מי שמכיר אותי יודע שאני שונאת שקר לי, ולמרות החגיגה הירוקה מסביב, נעים כל כך לראות את הימים מתארכים, מתחממים, ואת כל הגינה והיער קמים שוב לחיים צבעוניים. הכל מסביב פרח, בכל קנה מידה. עלים טריים ותינוקיים על כל ענף, פרחים בכל גודל בדשא.

פרח של עץ העוזרד. שמענו שהפירות שלו להיט בשוק של דמשק.
פרח של עץ העוזרד. שמענו שהפירות שלו להיט בשוק של דמשק.

IMG_0751

מתברר שאלו לא מרגניות, למרות סדרת ספרי המופת!
מתברר שאלו לא מרגניות, למרות סדרת ספרי המופת!

אחד הגילויים המרעישים של הטיול הוא זה: הלבנים המקסימים האלו אינם "הו מרגנית!", מתברר, אלא פרח חמוד בשם קחוונית, קרובת משפחה של הקמומיל

הו לא! מרגנית
הו לא! מרגנית

 

וזוהי, מתברר, המרגנית. מרגנית השדה. השם העממי שלה הוא גם "עין התכלת" למרות שכחובבת צבעים ומילים, תכלת זה לא. היא מופיעה גם באדום, ואז שמה האנגלי הוא.. Scarlet Pimepernel  (זוכרים את הסדרה?)

 

IMG_0767
הכירו, המרגנית
IMG_0735
המוני שיחים של לוטם

המוני שיחים של לוטם לבן, מרווני, פורחים בצדי הדרך וגם כמה ורודים, הלוטם השעיר. בשלב הזה בטיול (הקצר יחסית) ליקטנו עלים של כמה צמחים. כוכבנית ואספרג הבר, אותם הכירו משתתפי הסדנא מהמפגשים הקודמים, ועלים חדשים לסלט, מהצמח פרסיון גדול, וכמה עלים של רקפות, למילוי.

IMG_0738
נראה קצת כמו מנטה. טעם עדין של פטריות.
I heart you
I heart you

 

ואפילו פגשנו לא צב אחד, אלא שניים!

IMG_0762

אחרי הליקוט הגיע תור הבישול. קיבלנו הוראות מיתיר והתחלנו לעבוד.

את העלים של הפרסיון הפכנו לסלט ירוק עם עגבניות שרי, צנוברים קלויים וקצת זיתים. את עלי הרקפת מילאנו בתערובת של אורז עם קצת פרסיון, עגבניות ועוד הפתעות שאיני זוכרת (יש לא מעט מתכונים אונליין, מתברר).

לגבי היותה של הרקפת פרח מוגן: אציין שוב, שקטפנו מעט מאד עלים, והקפדנו לא לפגוע בפרחים, בטח לא בפקעות, ולקחת עלה אחד מכל פרח. כמי שגרה מרחק דקה מיער ובו מליוני רקפות, אני אוהבת את הפרח הזה ומחכה לו כל שנה, ואין לי ספק שהליקוט הקטן הזה לא יפגע בפופולריות שלו.

IMG_0791

IMG_0790
קודם חולטים אותם במים עם מלח. העלים, בניגוד לפקעות, אינם רעילים

 

מסדרים עם הקיפול כלפי מטה בסיר. מכסים במים עם לימון ובצל ועגבניות.
מסדרים עם הקיפול כלפי מטה בסיר. מכסים במים עם לימון ובצל ועגבניות.

אחרי רתיחה יפה על המדורה הנה התוצאה הסופית, שהיתה טעימה להפליא:

IMG_0130

IMG_0132

 

והפעם היה גם קינוח! מעליו היפים של כליל החורש, שפורח עכשיו ברחבי הארץ ובעיקר בצפון, אפשר גם להכין סירופ מתוק, שטעמו קצת מזכיר מי ורדים.

עם הרבה סוכר ופחות מים, הסירופ היה תוספת לכדורי אורז שבושל בחלב קוקוס, ומולא בפירות יבשים ואגוזים. סוג של ארנצ'יני 

IMG_0775

 

 

IMG_0125
כליל השלמות
כבר אמרתי שאני אוהבת ורוד?
כבר אמרתי שאני אוהבת ורוד?

כמו שראיתם, הטיול הפעם התמקד בפריחה.  הטיולים מתקיימים בחורף ובאביב, אחריהם הכל מתייבש פה די מהר וקשה יותר ללקט.. ממליצה להצטרף לטיולים של השנה הבאה! והכי חשוב ליהנות מהאביב, שכמה יפה ככה קצר.

אביב שמח!

 

 

להמשך קריאה שירת העשבים

ירוקה

בהתחלה לא האמנתי שזה יקרה. ואחר כך לא ממש האמנתי שזה יתפוס.

החברות נתנו לי שלושה חודשים: או שאתאבד או שאתגרש. תל אביבית כמוני עוברת ליישוב קטן ומרוחק (בשביל תל אביבים..).

DMG4
ברוש, לבדו איתן. צילום: דניה מור-גורן

שלשום נסעתי לדרום תל אביב לקנות ציוד לתחפושות. פורים, כזכור, החג האהוב עלי, ודרום תל אביב לפני פורים היה הסיבוב האהוב עלי.

אבל אני כבר לא תל אביבית, מתברר.

ישבתי כלואה באוטו בסיבוב שבין כפר גלעדי-מטלון-וולפסון-הרצל, ברחובות בהם פניה אחת לא נכונה ואת עומדת עשרים דקות במקום. ועמדתי. והתעצבנתי. וקיללתי. ולא הבנתי "איך אנשים נוהגים בעיר הזאת?" ותהיתי "איך אנשים יכולים לחיות במקום הזה??". וגם "למה נכנסתי לפה עם האוטו???".  נשמעתי בדיוק כמו ההם מחוץ לעיר, שתמיד צחקתי עליהם.

והיה לי רועש, ומסריח, וצפוף.

צילום: כנרת רוזנבלום
צילום: כנרת רוזנבלום. והיא בכלל פריזאית.

אחרי שעה, בה זחלתי במעגלים ונתקעתי אחרי משאיות ומכוניות, ברחתי משם בלי לקנות כלום. המשכתי לנחלת בנימין, שם ידעתי שיש לי חניון שמחכה לי. הסתובבתי, פגשתי חברה לצהרים טעים וספונטני, שילמתי 50 שקלים על חניה וחזרתי הביתה.

צילום: כנרת רוזנבלום
צילום: כנרת רוזנבלום

את הריח הרגשתי מיד אחרי כמה חודשים. חזרתי לשכונה וריח שתן החתולים ופיח המכוניות היכה בי. אבל עכשיו יש ימים שממש קשה לי לנשום.

החורף הזה נעץ את המסמר האחרון, למרבה ההפתעה. גם בחורף הקר הזה, כמעט כמו חורף ירושלמי, סבלתי מקור. אבל כבר למדתי שהחורף מביא איתו את ההתחדשות של כל הירוק והיופי שמסביב. וכשאני חווה את זה בפעם השלישית זה עוד יותר מרגש.

כל החנויות ובתי הקפה שבעיר לא יוכלו ליצור את היופי של ההתחדשות הזאת.

ky1
צילום: דניה מור-גורן

 

לאנשים שגדלו באיזור (כמו דניה, שצילמה את התמונה), זה נראה טבעי ומובן. אני עדיין מתרגשת מההתרגשות שלי מהטבע שמסביב. שזה הנוף שנשקף אלי כשאני קופצת לסופר:

DMG3
צילום: דניה מור-גורן

או מביטה מחוץ לחלון המשרד שלי, או כשאני יוצאת לרוץ.

RK2

או לטייל עם גריזלי

RK4

או סתם לצאת לדשא, שמלא בחמציצים

RK3

והכוכבים שמאירים לי בחצר בלילה, והצל המטורף של ליל ירח מלא ודברים אחרים שאין לי יכולת לצלם. אני אשכרה מקשיבה לרוח. שומעת את הפירות האחרונים של העץ מרשרשים בחצר. עוד מעט ייפלו על הדשא והעץ יישאר בעירומו. את ההתרגשות שבלראות ניצנים זערוריים נובטים בקצות הענפים של התאנה.

והפריחה, שאני כבר יודעת בדיוק באילו מקומות לחפש אותה, ומתי תגיע. ויושבת בחצר ומדברת עם האיש שהביא אותי לפה על איך הפריחה השנה עדיין קצת חלשה בגלל החורף שעבר, שהיה כל כך יבש.

DMG2
צילום: דניה מור-גורן

עוד בשיחות ההזויות, שהיו לנו על המרפסת בתל אביב (זו שחשבנו שהיא מרווחת, עם נוף), אמרתי לו שאם כבר, אז אפס שמונה. פה עדיין יש מרחבים, שדות, שקט. אפס תשע זה בעיקר עוד ועוד בניה. מאז גם פה בונים בטירוף, אבל עדיין – אנחנו בקצה היער. והשדות.

לא מעט דברים גם חסרים לי פה. חסר לי הכל במרחק הליכה – קרואסון טוב, סרט טוב, חנויות חדשות ומעניינות. החברות שלי, ובעיקר האקראיות שהיא חלק מהחיים כשאת גרה בעיר גדולה ודברים יכולים לקרות פתאום, בלי תכנון.

חסרים לי בתי ספר מגוונים לילדים שלי, שמגיעים לגיל בו לבתי ספר יש משמעות. חסר פה מגוון. של כל דבר שהוא אנושי, לפחות. מבחינתו של הטבע ומזג האוויר יש פה מפגשים מפתיעים וחדשים ומגוון אינסופי של הכל.

צילום: דניה מור-גורן
צילום: דניה מור-גורן

ואני יודעת שכתבתי והגנתי בחירוף על חברי התל אביביים, שגרים בדירות קטנות והחיים שלהם זולים יותר. אני בהחלט מאמינה בזה. אבל מהתגובות שקיבלתי הבנתי שלא הייתי מובנת. כי עכשיו אני בוחרת בזה ברצון מלא.

ולמרות שאני עדיין לא יודעת איפה אהיה בעוד כמה שנים, אני יודעת שעכשיו ממש טוב לי כאן. כשאני מסתובבת בתל אביב, אליה התחלתי להגיע ברכבת בשבועיים האחרונים, אני רוצה הביתה.

 

 

 

להמשך קריאה ירוקה

Think Pink

כל מי שמכיר אותי, אפילו "רק" דרך האינטרנט, יודע שאני אוהבת צבעים.

ביום קיץ רחוק, בחולצה ורודה של זארה. צילום: כנרת רוזנבלום
ביום קיץ רחוק, בחולצה ורודה של זארה. צילום: כנרת רוזנבלום

אני לא יודעת בדיוק מתי התחלתי לאהוב ורוד. בתור ילדה אהבתי דווקא סגול. לא ורוד ברבי, לא ורוד עתיק: בשבילי ורוד זה רק פוקסיה, לגווניו השונים. בתחילת שנות התשעים צבעתי חדר רחצה של אחות של חבר שלי בנחלאות בורוד עמוק מאד של טמבור. קראו לו Fascination. מאז פה ושם היו לי פריטים ורודים בארון, אבל בשנים האחרונות זה הגיע למיינסטרים, ואימצתי את הורוד בתור אקססורי חובה עד כדי הפיכתו נייטרלי עבורי : הליפסטיק שלי.

care

זוכרות איך בשנות השמונים התחילה האופנה (מאמריקה לדעתי) של התאמת צבעים לגוון העור וכאלה? אז בגלל שאני צהבהבה, מתאימים לי גוונים סגלגלים, ולא חס וחלילה כתומים. ככל שהאדום נוטה יותר לכחול – טוב יותר. כמעט מאז שאני מתאפרת אני בוחרת בגוונים ורודים – לסומק ולשפתון. לפני כמה שנים התחילה אופנה של שפתונים ורודים עזים, שראיתי בכל מקום. לא יודעת איך מצאתי אותו, אבל הראשון היה של קרליין, עם השם המדויק Extreme Pink. שפתון נעים עם פיגמנט כל כך חזק, שהוא נשאר שעות. בזכות מחירו הזול קניתי אותו בכמויות והנחתי בכל מקום: באוטו, על המדף בכניסה לבית, במגירת האיפור שלי, בתיק האיפור שלי. התמכרתי אליו בשניה. פעם אחת, אאזור עוז ואספר, אפילו עצרתי בחנות בדרך לחופשה בצפון, כשגיליתי ששכחתי את הליפסטיק הקבוע.

מבחינת האופנה הזרע נטמן, כמו פעמים רבות אחרות, בפוסט של שלי גרוס. בדיוק כשהתמכרתי לבלוג שלה היא כתבה על מכנסיים ורודים. ידעתי שזה מה שאני צריכה. כמה שבועות אחר כך קניתי את ה-זוג שלי, עוד מעט מחזיר נשמתו לבורא, בחנות Max and Co שהיתה בול מול הבית בו גרתי במילאנו. הגוון שלהם היה מדויק: אדום עם טיפה ורוד, לא לכיוון הלבן הדהוי, אלא לכיוון המג'נטה הסגלגל. בצילום הם נראים אדומים, אבל הם לא!

trousers
צילום מפעם, מול הבית בתל אביב, עם המכנסיים האהובים שלי

גוון שמאד דומה למכנסיים הוא הלק האהוב עלי של Essie  – אבטיח. תהרגו אותי, עם כל חיבתי לאבטיחים ולגוון של הלק הזה (ואפילו לצליל של המילה Watermellon) אני לא בטוחה שמי שהחליט על השם נגס אי פעם באבטיח אמיתי. לא כזה כמו שלנו בכל מקרה.

הלק האהוב מכל - Watermellon של Essie
הלק האהוב מכל – Watermellon של Essie

כמה שנים אחרי המכנסיים הגיע המעיל. זה היה ברומא, והוא חיכה לי בחלון ראווה של.. מקס אנד קו. הוא עלה לא מעט, ועם זאת, מעיל הלבד הוורוד בעל גזרת ה-A והצווארון העומד הוא אחת הרכישות הטובות של החיים שלי.

אחרי כמה שנים יחד גם הוא הפך נייטרלי מבחינתי, ופשוט מתאים לכל דבר.

coat
מדהים שכמעט אין לנו תמונות יחד, אולי בגלל שאני לא מצטלמת כשממש קר? המעיל הוורוד שלי ואני
המעיל הוורוד שלי ואני בשוק בעכו.
המעיל הוורוד שלי ואני בשוק בעכו.

היתרון הגדול ביותר במעיל ורוד, מתברר, הוא שתמיד קל למצוא אותך בקהל. אפשר למות משעמום בין כל המעילים השחורים האלה. בשבת גשומה אחת לא מזמן, במוזיאון תל אביב, גיליתי שבעצם אני בכלל לא לבד – סביבי היו לפחות שמונה מעילים וורודים בגוונים שונים. הם פשוט היו על בנות מתחת לגיל שבע. עכשיו, משגם לקייט יש אחד כזה, זה בטח יהפוך ללהיט.

Kate-Middleton-231025
שלי פי מליון יותר יפה.

אחרי כשנתיים של ורוד עז, גוונתי קצת עם משהו רגוע יותר (אחלה גוון טבעי ועמוק בשם Captive) ועם בוא החורף, פינה זה את מקומו לאח מעט כהה יותר בורוד סגלגל – Rebbel של MAC.  בגלל שיש לי שפתיים מאד בהירות הכל נראה עלי די בהיר, וגם השפתון הזה לא מש משפתי כמה חודשים טובים.

אבל לקראת האביב, וכנראה גם בגלל האופנה שמסביב הבנתי שאני יכולה להקצין אפילו קצת יותר, ולדייק יותר את הוורוד הזה. פתאום הבנתי מה אני צריכה. נכנסתי לחנות של MAC, תפסתי מוכרת חמודה ואמרתי לה: רואה את הלק הזה? אז אני רוצה בדיוק כזה ליפסטיק.

תוך שניה היא שלפה לי אותו:

all_fired_up_mac

צבע מט לגמרי, גוון בדיוק, אבל בדיוק כמו הלק האהוב עלי – מושלם. All Fired Up תפס את מקומו של הליפסטיק הקודם (שכמעט נגמר מרוב שחרשתי עליו בוקר, ערב וריצה ביער). ממש כמו המכנסיים – הוא על קו התפר בין אדום לורוד – מעין אדום בהיר. הוא שייך לקולקציית ה"רטרו מט" של MAC, ופריט חובה לחובבות רטרו שיק.

בצילום הזה הוא די נאמן למקור שלו. כמובן שבהיותי פולניה בעלת שפתיים דקות עד לא קיימות קניתי גם עפרון תוחם תואם (Trust in Red( ומאז לא ניתן להפריד ביננו.

mac_fired

הנה עוד כמה דוגמאות לקירות וורודים שיצא לי לעצב: את הראשון בחדר השינה שלנו בתל אביב, בחר דווקא האיש:

הקיר השני היה התוספת האחרונה לדירה הזו שעיצבתי, כשהלקוחה, שהסתייגה כל השיפוץ מנועזות, החליטה שבכל זאת חסר לה קצת צבע. מיד הצעתי קיר וורוד. מאז זה "הבית עם הקיר הוורוד"..

living-736x530
צילום: גידי בועז

ולסיום עוד טפט בחדר כניסה לחלל חוגים לנשים ואמהות, שמאז נסגר:

ועוד טפט ורוד בחדר כניסה ל"שפירית במושבה"- מקום למפגשים וחוגים.
ועוד טפט ורוד בחדר כניסה ל"שפירית במושבה"- מקום למפגשים וחוגים.

לא סתם אומרים על אנשים אופטימיים שהם רואים את העולם דרך משקפיים וורודים. יש בצבע הזה, בגרסא העזה שלו בכל אופן, משהו שמח, ממריץ ונועז.

תתחילו משפתון, תראו לאן זה ייקח אתכן.

להמשך קריאה Think Pink

יפה שעה אחת קודם

כמה מכם משתמשים בשעון מעורר?

בצילומי סטיילינג של בתים מעוצבים תמיד יש איזה שעון מעוצב ליד המיטה, אבל תכלס, רוב מי שאני מכירה משתמש בשעון של הטלפון. זה די נורא, כי כולנו יודעים שלא בריא לישון עם הנייד ליד הראש, אבל אנחנו עצלנים. הבשורות הטובות הן שיש שעונים מעוררים שהם בהחלט פריט עיצובי יפה לשים ליד המיטה, תוספת של צבע שהיא גם פונקציונלית ונוחה להפליא.

לפני כמה שבועות קניתי בסוהו, חנות שאני מאד אוהבת, במבצע, שעון מעורר מקסים שאני מאד שמחה לשתף איתכם.

פליפ של לנוקס. להשיג בסוהו
פליפ של לנוקס. להשיג בסוהו

מילה לגבי המלצה על מוצרים לפני שנמשיך: מי שעוקב אחרי יודע שאני טיפוס שמפרגן בגדול. אני שמחה להמליץ על מוצרים שאהבתי וניסיתי, או שהתאהבתי בהם בלי שניסיתי, ואתם יכולים להיות בטוחים שאין שום מניע נסתר מאחורי ההמלצות שלי מלבד הרצון הכן שלי לשתף את העולם במוצרים טובים ויפים, או באמנות משמחת, או כל דבר יפה שאני מוצאת, למעשה.

ונחזור לפליפ השעון. המוצר, שזכה בפרס העיצוב היוקרתי Red Dot, עוצב עבור חברת העיצוב LEXON על ידי צמד האחים החתיכים ההורסים האנגלים אדריאן וג'רמי רייט. בואו נביט בהם רגע:

 

האחים רייט. לעוף עליהם
האחים רייט. לעוף עליהם

ניקח כמה דקות להתאושש.

תודה. עכשיו אני עוד יותר רוצה את השעון, לפחות, ליד המיטה שלי.

הגדולה של השעון היא בפשטות שלו: מדובר בקוביה עטופה בגומי רך, שמגיע בשלל צבעים. יש לו צד שכתוב עליו ON וצד של OFF. כדי להפסיק את הצלצול שלו, פשוט הופכים אותו, וזהו. חיישני תנועה יודעים לזהות. בשביל להפעיל שוב את ההשכמה הופכים אותו לצד הפועל.

flip2

 

בניגוד למוצרים אחרים, הכיוון שלו מאד פשוט, השעה המיועדת נראית בבירור על המסך, והכיבוי שלו פשוט.

flip-alarm-clock
זה אפילו פשוט יותר ממה שזה נראה בצילום

מעבר לכך, אם רוצים לשים אותו על מצב "נודניק" (או "סנוזניק") פשוט נוגעים בו. או הולמים בו, תלוי איך אתם מתעוררים. הצלצול שלו קלאסי, סדרת צפצופים שמספיק מעצבנת כדי להעיר אותך אבל לא מעצבנת מידי.

בנגיעה גם המסך נדלק ומאד נוח לראות מה השעה בחושך. בקיצור – מוצר מושלם. ממש.

המחיר- בהתאם למוצר יפה וטוב, לא זול. אבל אני קונה עוד אחד לחדר שלנו. רק קשה לבחור את הצבע.

flip_colors2

להמשך קריאה יפה שעה אחת קודם

עיצוב ישראלי חדש בסוהו

חנות העיצוב האהובה עלי, סוהו, חשפה היום את הקולקציות החדשות של העיצוב הישראלי לשנה החדשה. הם עלו באתר חדש וימכרו בו עד 14.2.2015 במחירי השקה. יש שם גם משחק מגניב.

יש שם, כתמיד, כמה מוצרים מקסימים ונאים שאשמח לחלוק איתכם.

כחובבת עיצוב, אכילה ובישול, הטריקים החדשים למטבח אהובים עלי. מה שכן, יש גבול דק בין מוצר מבריק, מצחיק ושימושי לבין מוצר שהוא טרחה, כזה שנשאר אחר כך ללון במגירה שנים.

MB865a
SPREDO של מאנקי ביזנס

"ספרדו" של Monkey Business המצויינים, הוא טריק של מריחת חמאה ומלח על קלח תירס. אני לא יודעת איך אצלכם – אצלי רק ממליחים. וחמאה על תירס זה כל כך שווה! טרם ניסיתי את המוצר, אבל הוא נראה נוח וההברקה של הפיכת הקלח לצוללת צהובה נהדרת.

MB865c
הנה כך זה עובד. Spredo של Monkey Business

מוצר אהוב עלי (ועל חובבי תה מעלי תה ולא משקיות, כמו אבא שלי) הוא הצוללת הצהובה המפורסמת של סטודיו אוטוטו. גילוי נאות: היא פחות נוחה בעיני, אבל במקרה שלה אני מוכנה לחרוג כי היא כל כך מוצלחת בתוך כוס תה.

ototo-tea sub_BIG
הצוללת הצהובה של OTOTO

עוד מוצר מקסים שממש היה חסר לי במטבח, מבית מאנקי ביזנס הוא זנב הלויתן – המגב הזה:

MB920a

MB921b
SPLASH של מאנקי ביזנס. יפהפה ושימושי

הוא מגיע בשני צבעי זנב – אפור וכחול, ונראה כמו יופי של דבר לשים על השיש במטבח. תמיד נחמד להקיף עצמינו בהומור.

לסטודיו אוטוטו שמור מקום חם בלבי משתי סיבות: ליום הולדת 40 קיבלתי במתנה את החילזון שלהם, שמאז מלווה אותי בכל תיק לכל מדידה מזדמנת, והעלה חיוך על פני לקוחות וקבלנים רבים.

החלזון שלי. קטן, חמוד, מצחיק, באורך 100 ס"מ.
החלזון שלי. קטן, חמוד, מצחיק, באורך 100 ס"מ.

הסיבה השניה היא, שלפני כמה שנים זכיתי לעבוד עם דני בתור מעצבת הבית שלו (בקרוב בימינו אמן יסתיים).

כמה מוצרים חדשים לסטודיו, מהם החביבים עלי הם אלו:

נסי, מפלצת המרק
נסי, מפלצת המרק

תודו שהוא מתוק מאד. הוא גם יודע לעמוד לבד על השיש (למרות שאני מחזיקה את הכלים כולם במעמד ליד הכיריים).  נגיעת הטורקיז האופנתי במטבח מקסימה גם היא.

נסי, מפלצת המרק של סטודיו OTOTO
נסי, מפלצת המרק של סטודיו OTOTO

המוצר המקסים השני, הברקה גם בשמו, הוא "תפוחץ"

תפוחץ של סטודיו אוטוטו
תפוחץ של סטודיו אוטוטו

התפוחן הזה לא רק יודע להוציא את הליבה מהתפוח, אלא גם משמש כקולפן. הרמיזה לוילהלם טל מקסימה, ושילוב הצבעים מקסים (החץ והתפוח).

תפוחץ של אוטוטו. גם קולפן
תפוחץ של אוטוטו. גם קולפן

יש עוד רבים וטובים, ואתם מוזמנים לראות ולקנות אותם בחנויות עיצוב ברחבי הארץ והעולם! שמחה תמיד לתמוך בעיצוב ישראלי, מקווה שגם אתם!

להמשך קריאה עיצוב ישראלי חדש בסוהו