שופן מתנגן ברקע, העיניים שלי עוד לא יבשו מלקרוא אתכם קוראים אותי, ולפני שזה יקרה אני רוצה לתעד הבטחות לעצמי לשנה הקרובה. כל עוד אתם עוד כאן, אתם עדי. וכך אולי אקיים יותר לעצמי. לחץ חברתי. סיכמנו?

הבנתי למשל איך הוואלסים, שאמא שלי ניגנה בסלון, היו נקודות המפגש הרכות ביותר שלנו. נקודות המפגש הרכות המעטות שלנו. המקומות בהם היא היתה הכי רכה. ואת זה המוסיקה עושה גם לי. מרככת אותי. אולי את כולנו. (עידן אלתרמן כתב על הסצינה הזו בבלוג שלו).

כי אי אפשר להאזין למוסיקה, ליצור אותה, להניע את הגוף לצליליה, ולהישאר נוקשה. באמסטרדם ישבנו באיזה קופי שופ והשמיעו שם להיטי אייטיז. חבורת מסיבת רווקים אוסטרלים לידינו שרו בשמחה (בעיית תיירות המין וחינה של אמסטרדם עוד תועלה פה בפוסט עתידי, כנראה). קלטתי שבעיני מיד מצא חן זה שרקד. מי שנתן לאושר שהמוסיקה עושה לו להדהד בגוף שלו. גם על הקשר שלי עם גוף אני מקווה לכתוב יום אחד.

וזה בעצם הפוסט הזה: רשימת הבטחות לפוסטים שאני רוצה לכתוב.

שאני מקווה למצוא את הזמן לכתוב.

שאצור עבורם את הזמן לכתוב השנה.

וכמו היוזמה של אורית, עוד דבר שגורם לי התלהבות הוא אנשים חדשים ומפגשים חדשים. כמעט כל פוסט שאני רוצה לכתוב קשור לאנשים מוכשרים ומיוחדים שסביבי.

אולי זו תהיה שנה של פוסטים על אנשים:

– על יוגה,  על דיוק תחושות גוף, ועל אנשים שיודעים  לכתוב על זה. וגם על הקשר בין אברי הגוף לכמה ביטויים בשפה העברית, שאני מחבבת מאד.

– על "קפיצת הגדילה" של הבן שלי, שמגיע לבגרות ולמצוות, על חוויית מפגש מרגשת עם מחנכת ואמון במערכת החינוך ובילדים שלי.

– על אמסטרדם, לפחות שני פוסטים: אחד על DROOG והשני על חנויות עיצוב ומקומות מעוצבים. אולי גם שלישי על תכנון "טיול כוכבים" מוצלח.

– אחרי סוכות ואחרי שנחזור – על בולגריה – עוד טיול שקורם עור וגידים בזכות בלוגרית מוכשרת, שהצילומים שלה שלחו אותי רחוק.

אם חסר לכן תירוץ (כי החגים כבר סגורים) – היא מעבירה בבולגריה סדנאות צילום, ומדי פעם, בביקורי מולדת – גם סדנאות כאן.

– על החברה המוכשרת והמיוחדת שלי שירלי, שעיצבה לי את האתר המשגע הזה ואת כל האייקונים שלי וסוף סוף פינתה זמן לעצב לעצמה אתר.

– פוסט על פמוטים, שמחכה, חצי כתוב, כבר שתי חבילות נרות לפחות, במחשב שלי. תצלם אותו החברה החדשה המיוחדת, היפה והמוכשרת שלי טל, שתראו מה זה.

– על חיבתי ההולכת וגוברת למגשים, שכנראה מראה שמתחיל טרנד כזה ואני חושבת שזו חיבה פרטית שלי. אפילו שם יש לי לזה! "הצעת הגשה".

עוד השנה אני מתכוונת להבין בדיוק מה אני רוצה לעשות ומה אני לא רוצה לעשות, ולא לעבוד קשה. שלוש מילים שהן מלאכת ניתוח והבנה של שנים.

ואני עוד לא שם, בהבנה, אבל עובדת על זה. כשאני אבין את זה אני מבטיחה לכתוב על זה כאן.

ד

בכלל, אני מבטיחה לכתוב כאן.

שתהיה שנה טובה.

אני מזמינה אתכן לקחת את הבמה ולכתוב לי פה, קבל עם ובלוג מה אתן מתכוונות לעשות השנה. עזבו את הבולשיט הזה של "מאחלות לעצמכן". פחחחח.