במסגרת השאלות הקיומיות על ההבדלים בין תל אביב לכרמי יוסף, שאלות שמצריכות הכללות גסות וכואבות, הנה עוד אחת: יש פחות שאר רוח בפריפריה. אנשים מתעניינים ומתעסקים פה יותר בדלת אמותיהם מאשר בעולם הגדול שבחוץ, בני ביתם קודמים לעניי עירם, אולי בגלל שאין עניים ואין עיר.

לא שנושאי השיחות עם השכנים משעממים, אבל לקח לי לא מעט זמן למצוא פה מישהו שאוהב אמנות ומתעניין בה באופן פעיל. יצא שדרך איור משגע של DailyDoodleGram, הלא היא גפן רפאלי המוכשרת, מצאתי את דניה, שאין להגדירה אלא כאשת אשכולות וחובבת אמנות.

פשפוש בתמונות של דניה הוביל אותי למסקנה שהיא גרה בכרמי יוסף ומצלמת פצצה, וגם מבקרת כל הזמן בתערוכות, גלריות ומוזיאונים. נדבקתי אליה.  אתמול בלילה היא לקחה אותי ליריד ספרי האמנות במתחם ארטפורט.

נסענו בגשם לדרום תל אביב, נעזרנו בהוראות הגעה מחברה (ממש אל תבנו על שילוט אבל יש פניה למתחם) ובסוף מצאנו מתחם שהזכיר לי מיד את ונטורה למברטה במילאנו: מתחם תעשייתי שהוסב לגלריות:

את הרצפה כיסתה האוצרת, ורדית גרוס, בשטיחים פרסיים שעזרו גם לתחושת החום והביתיות, וגם לאקוסטיקה, שלמרות החלל הגדול היתה נעימה מאד. במיוחד שימחו את לבי מתלי המעילים והדלי למטריות בכניסה: כך תדעי שנכנסת למקום של בני תרבות.

בצד השני של הרחבה חיכה סיידר חם ונהדר, עם בירות קרות למי שרוצה, וכמות האנשים שפגשתי בדקה הראשונה הצדיקה את טרחתי לצאת מהבית..

ויצאנו לעבודה, והיתה הרבה. עשרות ספרי אמנות של אמני הגלריה ועוד רבים וטובים, פרוסים על שולחנות לעלעול, עיון ורכישה. הספרים נקנים במזומן, ולמי שלא היה – הוצב בפינה כספומט נייד, ולידו הכתובת "נגמרו התירוצים!".

המתחם נפתח בספטמבר 2012 על ידי קרן אריסון בדרום תל אביב, לא רחוק מאבו כביר,  כרזידנסי המספק חללי עבודה ומלגת קיום לאמנים נבחרים (שישה אמנים מישראל ואמנים מתחלפים מחו"ל) .

בנוסף, מארח המתחם אירועי תרבות הפתוחים לקהל הרחב – ביניהם תערוכות, הרצאות, מפגשי אמן וסדנאות. 

ושוב אני במנטרה שלי ללקוחות וחברים: אין דבר עגום יותר מקירות עירומים בבית. גם האירוע הזה הוא הזדמנות שלכם לקנות אמנות, כרוכה בתוך ספר. במחירים של 40, 90, 100 שקלים ויותר (גם יצירות בודדות באלפי שקלים) אתם קונים לכם אמנות מקומית, מרגשת, מעניינת, אישית, שתוכלו להציג בבית שלכם ולראות כל הזמן. זה הזמן לקפוץ לשם עם 400 שקל בארנק, ולהשקיע באמנות לקירות שלכם, גרסת הקמצנים / הפרקטיים.

יצאתי אחרי כמה שעות ושתי כוסות יין חם, עם שלושה ספרים בתיקי, אחד של הילה פלשקס, פרי עבודת הבובנאות שלה

ספר צילומים של עליזה אורבך והאטלס של רוני לוית בכריכה רכה ומחיר מציאה. וגם גפן רפאלי מוכרת שם ספר וגלויות מהספר שלה" המדריך לבריאות הילד"

וכך סגרתי מעגל..

היריד פתוח היום ומחר מ- 10:00 בבוקר עד 16:00 אחר הצהרים, וכולל הרצאות, סדנאות ופעילויות לילדים . עוד מידע תוכלו למצוא בעמוד הפייסבוק.

מבטיחה לספק הצצה לקירות שיקושטו בפלאים האלו, מצטערת שכבר נגמר.

ללא שום סיבה מיוחדת מלבד זה שנשמע לי ממש נהדר, נעניתי בחיוב להזמנה של חברה, שלקחה את הסטודיו הצפוני שלה לכיף סוףשנה בעוד יותר צפון.

הכיף הזה הוא סדנת בישול גלילי של ארז קומורובסקי, שמתחילה שוק בעכו ומסתיימת בבית שלו במתת. אלו שני מקומות שאני מכירה ואוהבת, ובצירוף חברה שאני אוהבת עליתי אתמול על הרכבת ברמלה ביום הכמעט הכי סוער בשנה, ונסעתי לעכו.

שלשום, כמה שעות לפני השלג שכיסה היום הכל, 6 מעלות בחוץ ורוח של "מרגיש כמו מינוס חמש", ואנחנו מסיירים בקור ובגשם בסמטאות של השוק הקטן והמקסים של עכו.

ארז הסביר לנו אילו ירקות טובים יש בעונה עכשיו (שומר, זעתר, כרובים שמתחילים), איך בוחרים דגים טריים ויצאנו עמוסי שלל למתת

לא לפני שקנינו כמה דברים טעימים שמוצאים בשווקים..

אחרי חמישים דקות נסיעה בכביש הצפון, כפי שלא יצא לי לראותו עד היום (גשם ועננים כבדים), הגענו למתת.

הבית של ארז הוא כל מה שאפשר לצפות מהבית של ארז במתת: הרבה חומרים טבעיים, רצפת אבן, חלונות בלגיים צופים לנוף הגליל ההררי, ספות נוחות ורכות, שולחנות עץ כבדים, והמון פרחים וירקות ואמנות ונעים וביתי וחמים.

כמובן, גם אח עצים מבוערת.

ועד שהגענו היה המון אוכל על השולחן בסלון. למעשה, ארוחה שאחריה יכולנו לנוח כמה שעות, שבעים ומרוצים. החלק היחיד שהיה טיפה פחות ממושלם הוא, שארז מזג לנו קאווה צוננת לכוסות גבוהות, משל היה אמצע הקיץ, במקום יין חם לכוסות שמנמנות, לחימום החיך והידיים הקפואות. אבל סלחנו על זה מהר. ואז התברר שפה רק התחלנו..

בין הסלטים שחיכו על השולחן היו קרפצ'ו סלק ורימונים (מתכון שלו בלינק הזה!), קרפצ'ו קולורבי, סלט טבולה נהדר וסלט קיסר מרגש ממש. מי היה מאמין שמכולם אצמד דווקא לחסה.

שתי פוקאצ'ות ענקיות, אחת עם זיתים, וכמה גבינות שלא הספקתי לקלוט את שמן, אבל לטעום – בלי עין הרע.

ארז רדף אחרי כולנו כאמא פולניה, בדק שכל אחד אכל, גער במי שלא טעם או לא גמר את המנה שלו, והקפיד למזוג לנו המון קאווה. למעשה, ההערה היחידה שהיתה לי על היום הזה היא שהייתי מעדיפה סיידר או יין חם מאשר קאווה צוננת במזג אוויר של טירוף חורפי שכזה.

אחרי כל הטוב הזה ירדנו למטבח למטה, שיוצא אל גינת הירק, התיישבנו אצל שולחן נגרים ארוך והמשכנו להזיל ריר, בעוד ארז מתאר את מעשיו, ואנחנו מנסים לכתוב תחת השפעת האלכוהול.

לא אצליח לשחזר את כל מה שהיה שם, בגלל התמונה שמעל, אבל התחלנו בסביצ'ה של פלמידה לבנה עם מעין שמן בצל ירוק, שנכתש במכתש ועלי עם לימונים כבושים והיה נהדר ממש. אחת המנות הטעימות שאכלנו היום.

בין שאר המנות היה מרק ארטישוקים, שכלל ארטישוק ירושלמי וארטישוק אמיתי, על בסיס של ציר עוף עם עוד המון דברים טעימים:

חציל רך על הגריל ומעליו קבבים נאים של טלה עם עניינים שונים, וסיניה מוסר-ים נהדרת.

כמו שאתם רואים, גם זה היה יום אסתטי בצורה בלתי רגילה. בעוד המוסר היה בתנור יצאנו החוצה לראות את היופי, אבל בעיקר קפאנו, התחבקנו, הצטלמנו וטסנו חזרה פנימה..

הסערה חיכתה לנו בנימוס ממש עד שהגענו לנהריה,ומשם חזרה הביתה ברכבת החמימה והנעימה. היה תענוג, סתם ככה באמצע השבוע.

לילה טוב