ראש השנה

אין לי זמן. אין לי תמונות. אנשים לא יקראו לפני החג. יכולתי למלא עוד כמה פסקאות בתירוצים שעולים לי כשאני רוצה לכתוב. אבל אלו תירוצים, תמיד. כי לכתוב זה לחשוב, להתאמץ, להתעמת עם רעיונות שלי, להתמודד עם הפחד שלי ממה יגידו הקוראים והקוראות, מי אני בכלל שדיעותי או מחשבותי ...

שופן מתנגן ברקע, העיניים שלי עוד לא יבשו מלקרוא אתכם קוראים אותי, ולפני שזה יקרה אני רוצה לתעד הבטחות לעצמי לשנה הקרובה. כל עוד אתם עוד כאן, אתם עדי. וכך אולי אקיים יותר לעצמי. לחץ חברתי. סיכמנו? הבנתי למשל איך הוואלסים, שאמא שלי ניגנה בסלון, היו נקודות המפגש הרכות ביותר של...