כבר כמה שנים אני דוחה את הרעיון להגיע לשבוע העיצוב בסטוקהולם, למרות אהבתי לעיצוב סקנדינבי, בגלל אימת הקור. מה לעשות, הם בחרו להציג דווקא בשיא החורף – תחילת פברואר, ואני אדם שמאד סובל מקור.

נפל דבר והצטרפתי לחברה שהציעה, ושכנעתי את עצמי שמינוס 4 וחושך אחרי חמש בערב – מזג האוויר האופייני לעונה זו של השנה, אינם נוראים כל כך. כמובן שצדקתי. החורף הישראלי, שאינו מחומם כלל, הרבה יותר נורא. למעשה, כמו שאמרו חברותי החכמות והמנוסות – כל מה שצריך הוא מעיל חם ונעליים טובות – מתחת אפשר ללבוש טי-שירט. כך עושים כאן כולם.

גרנו בדירה ברובע המאגניב של העיר – סודרמאלם (sofo בלשון ההיפסטרים, המזוקנים והמטופחים המציפים אותו) שאתי מצאה ב air bnb. דירה שהיא מופת עיצוב סקנדינבי, של אשה עם טעם מעולה ואדריכל/ית לא פחות מעולה.

בעוד אתי היא מומחית אמיתית (לֹכל נושא, למען האמת) לי זו הפעם הראשונה שאני שוכרת כך דירה. יצא לי להחליף דירות עם פריז לפני כמה שנים, ונהניתי מכל רגע (ממליצה לקרוא את הכתבה של כנרת רוזנבלום חברתי, דרכה גם מצאתי אז את הדירה בפריז, על היתרונות שבחילופי דירות). אפשר ללמוד כך הרבה יותר על אורח החיים המקומי, גם אם זה מניחושים והכללות בלבד, ממגורים במלון.

מסקנה בולטת אחת לגבי השבדים, אם נסיק מבעלת הבית שלנו- הם יודעים לעשות שימוש נכון בתאורה ומאד אוהבים נרות. איך אני יודעת? אם במזווה של המטבח (איקאה) יש שלוש חבילות של נרות, על אדני החלון עומדים כשלושה זוגות פמוטים (של מעצבים שבדים מובילים כמובן), ובמגירת הסכו"ם יש 4 מציתים ארוכים (והכיריים חשמליים) – הדלקת נרות היא פעולה שגרתית בבית הזה. מעבר לזה- לכולם יש כאן נרות בחלונות, ומנורות עומדות גם.

בגלל המחסור באור -בחורף השמש זורחת סביב שמונה בבוקר ושוקעת בארבע אחר הצהרים בערך – יש פה צורך בתאורה מלאכותית שעות רבות מהיום (בקיץ זה הפוך..). אבל מה שיפה הוא, ואולי גם זה בגלל התאורה הטבעית הרכה אליה רגילים הסקנדינבים, שהם משתמשים בה בעדינות רבה. אילו הדלקנו את כל גופי התאורה בבית, כמות האור לא היתה מגיעה לזו של גוף תאורה ממוצע במטבח ישראלי.

ביום החמישי והאחרון שלנו כאן אפילו זכינו לקום לרחובות מושלגים ולראות את התאורה השבדית במיטבה – אור לבן ורך ששוטף את הכל.

"אור הוא אובר-רייטד"

ישראלים אוהבים אור. הרבה אור. רובם מדגישים את זה כשמגיעים לתכנון התאורה. ללקוחות שלי אני לרוב מסבירה (בשיחה די מקבילה על גודל, אגב) שהחשיבות של "הרבה אור" מופרזת. כמו שכולם רוצים דירה גדולה אבל בעצם אוהבים מקומות קטנים, אנחנו די אוהבים מקומות חשוכים – הם מייצרים חום ואינטימיות. אנחנו לא באמת זקוקים להרבה אור כל הזמן – אנחנו צריכים אור טוב כשאנחנו קוראים – ולזה תספיק מנורה טובה שמאירה את הספר שלנו – וצריכים אור כשאנחנו עובדים – ולזה תספיק תאורה על משטח העבודה שלנו.

לשאר הדברים בהחלט ייתכן שדווקא מעט אור יתאים יותר – לסעודה, לשיחה עם חברה או לאירוח של כמה חברים, לצפיה בטלויזיה או להאזנה למוסיקה. בדירה שגרנו בה היו כמעט לכל מנורה דימרים, וגם אילו הדלקנו את כולן יחד, הדירה היתה מוארת במוקדים מדויקים מאד. שילוב של מנורות תלויות, מנורות עומדות, ספוטים ונרות יצרו אווירה אינטימית ומקסימה. מנורות מעוצבות ומוקדי אור קטנים יחסית נשקפו אלינו מכל החלונות של השכנים.

מעולם לא נראו נורות פחם רבות כל כך במקום אחד כמו בסטוקהולם. בכל בית קפה, בכל מסעדה ובכל חנות יורדות מנורות הפחם האופנתיות מהתקרה, משתלשלות בחוטים ארוכים ומפיצות אור אינטימי ונעים. זו בהחלט אינה הדרך היחידה להאיר, וזו גם דרך די יקרה ובזבזנית בחשמל, אבל האפקט הוא אור עדין, גוף קישוטי ויפה, והרבה חום בפנים כשבחוץ קרררר.

כך שגם אם השקעתם המון מחשבה בתכנון תאורה, והמון כסף בקניית גופי תאורה מקסימים – זה לא יהיה שווה כלום אם לא תלמדו לכבות את האור, ולהדליק רק את מה שצריך. אם אינכם רגילים לכך זה אולי ייראה מוזר וחשוך בהתחלה, אבל אם תתנו לעצמכם קצת זמן להתרגל, תגלו שנוצרת בבית אווירה שונה לגמרי אם אתם מדליקים ממש את המינימום הנדרש לכם. אם תרצו להתחיל להשתמש בנרות, הטיפ הכי חשוב שלי הוא להחזיק ליד הפמוטים, בקופסא יפה למשל, גפרורים. לי יש פמוט (איקאה! זהב!) על הפסנתר, ולידו נרות וגפרורים. זה בהחלט עובד. ממש מעט אור יספיק.