בעלי עסקים (ואנשים בכלל) רגילים לשוטט באינטרנט כדי למצוא השראה, בעיקר בפינטרסט ואינסטגרם, אבל מה שהם לא מבינים זה שפינטרסט הוא בסך הכול מאגר מידע. לתת קרדיט לפינטרסט זה כמו לצטט מתוך ספר ולתת קרדיט לספריה העירונית, או להעלות צילום לבלוג ולתת קרדיט לגוגל.

יש עמודים שעושים שימוש שיווקי או מסחרי חסר בושה בחומרים שאינם שלהם, וחלקם אף מגדילים לעשות ופשוט מעתיקים ממתחרים אחד לאחד ומפרסמים תמונות שאינן שלהם. אני לא רוצה להתמקד בחוקיות של המקרים האלה, אלא קודם כל בכך שזה לא אתי ולא מקצועי. מי שעושה שימוש ללא רשות בחומרים של עסק אחר – לא מכבד את עצמו ולא את הלקוחות שלו.

גם עסקים שלא טוענים שהתמונה שייכת להם, במקרים רבים כלל לא טורחים לברר מהיכן היא הגיעה ולמי מגיע הקרדיט. מאחורי כל צילום עומד לרוב מאמץ עצום של צוות שלם, והם זכאים לכל פירגון. על פי חוק הם חייבים לתת קרדיט, אבל מי שעושה שימוש בתמונות מניח, וככל הנראה גם צודק, שידו הארוכה של החוק לא תגיע אליו, ולכן אין בעיה לגנוב את התמונה.

בלוגים ואתרים רבים בעולם נותנים הרשאה גורפת לאחרים להשתמש ולשתף את החומרים שלהם, בתנאי שייתנו קרדיט ולינק. חשוב לדעת שאם מישהו שיתף יצירה שלך או צילום של עבודתך ללא הסכמתך – ועוד לא נתן לך קרדיט או לינק – החוק לצידך, ואפשר לפנות אליו ולדרוש להסיר את התמונה. אבל נראה שגם מי שנתן הרשאה גורפת תמורת קרדיט ולינק הרים ידיים מלנסות לאכוף את זכויות היוצרים שלהם בעולם שמלא ב"משאילים".