צלמת הבית עברה לקנדה, חשבתי שמדובר באירוע קטן וזה מיותר, וגם לא רציתי להגדיל עלויות.
עם עוד קצת מחשבה יכולתי להעלות לכאן עכשיו צילומים יפהפיים מהאירוע, כך שגם הפוסט הזה היה נראה הרבה פחות עלוב.
אל תחזרו על הטעות שלי: שכרו את שירותיה של צלמת מקצועית (או צלם) שתתעד את הרגעים המרגשים והיפים של האירוע הזה. בלינק הזה תראו כמה טוב זה נראה בבר המצווה של שחר..

ולא, לא דוד עם מצלמה ממש טובה ולא חברה עם טלפון נייד. צלמת מקצועית, שיודעת להיות באירוע בלי שירגישו בה, שיודעת לתפוס את מה שחשוב ואיך שצריך. זה שווה כל שקל. כאמור, הפוסט הזה יעוטר בצילומים גרועים מהנייד שלי. תאמינו לי שזה מבאס אותי הרבה יותר משזה מבאס אותכם. עמכם הסליחה.

ועכשיו נתחיל:

את בת המצווה של עינב, בתי, שנחגגה בינואר 2017, ציינו בלימוד סקי משותף בחופשת סקי בת שבוע. שתינו למדנו לראשונה לגלוש. כתבתי על זה שני פוסטים בבלוג.

כעבור כמה חודשים הבנו שאנחנו (וגם היא) רוצים לחגוג כמו שצריך, עם המשפחה הקרובה. הבית שלנו הוא מקום אירוח אידאלי ולכן בחרנו תאריך (סוכות) שלא היה קשור כלל לתאריך המקורי והזמנו את כולם לערב. בסופו של דבר, מהרגע שהאירוע קיבל אישור ועד שהתקיים עברו שבועיים רגועים יחסית. החגיגה היתה מקסימה ומרגשת, ואשמח לחלוק עימכם כמה רעיונות ותובנות.

בלי היסטריה ובלי חובות

כל מי שניסתה להרים חתונה בהפקה "צנועה ועצמאית" ודאי זוכרת, שבסוף זה תמיד יוצא יקר יותר. גם אירועים קטנים אינם זולים. קייטרינג ביתי טוב לא יעלה פחות מ-100 שקל לאורח, ואם התברכתם במשפחה של 35 עד 50 איש, הרי שכבר מדובר ב-5000 שקל. הוסיפו לזה צלמת ( שתעלה כשליש מהסכום הזה?), קישוטים והשכרת ציוד (שולחנות וכסאות) וכן, זול זה לא.
במקרה שלנו לא היו כלולות כאן עלויות הפקת "בוק בת מצווה", וכל ענייני השיער-איפור-בגדים. אם אתם משקיעים באירוע שיש בו תוכן ואנשים אהובים, נראה לי שצילומים טובים מהאירוע עצמו יוכלו להרכיב אלבום מקסים אחרי כן. גם על זה כתבתי כבר פוסט.

מראה אחיד וחגיגי: נושא או צבע

במקרה של הבת שלי זה היה ברור. בחרנו ללכת על אדום והפועל ירושלים. זה ודאי לא יפתיע את העוקבים אחרי..
בתור מתנת בת מצווה קיבלה עינב מאבא שלה מנוי לעונה של הפועל (כשהיתה בת 11) ומאז גם הפועל וגם הכדורסל נכנסו לה ולנו עמוק לחיים (למי שלא מכיר את הפוסט על חשיבות הספורט לנערות, ממליצה).

עם כמות המקומות שמוכרים כלים חד פעמיים אונליין, אין בעיה לקנות כלים, מפיות ועוד המון אביזרי קישוט למסיבות בגוונים מתאימים. אני ממליצה לבחור גוון אחד או שילוב של שלושה, כשברור מה הגוון הראשי בינהם, וללכת עליו. במקרה שלנו קישטנו את הסוכה באדום (מפיות, נרות במרכז השולחן וכדורי נייר) וקישוטים נוספים באפור ולבן. הכנתי עציצי תבלין שהיו במרכז כל שולחן עם הנושא והגוונים, אבל גם בלי להכין (צרפו למספרי הזיג-זג ולאקדח הסיכות גם אקדח דבק! תענוג!) אפשר פשוט לקנות פרחים בגוונים המתאימים.

זו היתה הפעם הראשונה שעשינו שימוש בכלים חד פעמיים, ולקחנו צלחות מעלי דקל וסכו"ם עץ מקסים, שאמנם נראו יפה והתכלו, אבל קצת יותר מדי תוך כדי השימוש… הכפות וקערות המרק קצת ספגו את המרק.
אותם הכללים תקפים גם לעריכת שולחן ליל הסדר המתקרב. טיפ אחרי שני לילות סדר ענקיים שערכתי: מה שתמיד הורס את עריכת השולחן המהממת ביותר הן הגדות בגדלים וצבעים לא אחידים. אם את OCD כמוני – אולי שווה לחשוב על עטיפה אחידה לכל ההגדות, לפחות לרגעים הספורים בהם השולחן עומד יפה ומסודר.

בגלל שהיינו בסוכה, הוספנו לה המון קישוטים ומנורות תלויות (לאיקאה יש שרשראות מנורות עם כיסויי לבבות אדומים שהתאימו לנו בול) וזה נהדר בכל אירוע. חשוב לדאוג לתאורה חזקה במקום בו יושבים לאכול (לא כיף לאכול בחושך) אבל תאורת אווירה נעימה מסביב, או לחלקים של הערב. נרות במרכז השולחן ומסביב למשל. אם יש לכם חצר גדולה, שווה להשקיע בשרשראות נורות על העצים ומסביב.

בבר המצווה של שחר ארגנתי מרכזי שולחן מקסימים עם ענפים מהיער ואיצטרובלים. האירוע התקיים בשבת ולכן גם משם אין לי צילומים מקצועיים. צריך לזכור שמה שיפה במראה של אירועים מהסוג הזה הוא האחידות של השולחנות. זה לא חייב להיות מפוצץ, כי זה מספיק מרשים ככה. כדורי הנייר היפים שנתלו בבית שימשו אותנו גם בבת המצווה.

לבר המצווה של שחר הכנתי ברכונים, בגלל שחגגנו בשבת. הפעם ויתרתי, אבל כבר שנתיים סחבתי איתי רעיון לברכונים תואמים לעינב: שני הנושאים מהיער, ואפילו וורוד לבת:

אאוטסורסינג – כי לא חייבות לעשות הכל לבד

נעזוב שניה את העיצוב ונגיע לזמינות שלי להיות נוכחת באירוע.
אמנם יצא לי לארח את המשפחה שלנו בביתנו פעמים רבות (כולל בברית – מה חשבתי לעצמי?!) אבל הפעם היה לי ברור שאני מזמינה קייטרניג (היה גם ברור מהיכן אחרי ההצלחה בבר המצווה של שחר!).
אבל לא מספיק להזמין אוכל, שולחנות וכסאות. חשוב שיהיה מי שיעזור באירוע עצמו: לערבב את הסלטים ולהגיש, לחמם את הפשטידות והמרק (כן, הכל צמחוני) לאסוף את הכלים ועוד. סכמו מראש עם בחור או בחורה צעירים מהאזור שלכם שיהיו ויעזרו (זה בהחלט שווה 50 שקלים לשעה!) ויורידו מכם דאגות. אלי הגיעה קארין האלופה, בת של חברה, ותקתקה את כל המרכיבים בצורה כזו, שלא הפסקתי לחשוב מה הייתי עושה בלעדיה.

אם ממש בא לכם להכין משהו אפשר לדאוג לאיזה קוקטייל טעים, שכולם יהיו במצברוח טוב. אמנם זה לקוח מאירוע אחר, אבל אחלה דבר לעונה הזאת – פונץ' רימונים עם ערק. המתכון לקוח מכאן. גם משפחות שלא שותות אלכוהול בדרך כלל, ישמחו לשלוק של משהו מתוק וטעים, ועל הדרך ייטיבו ליבם ביין. כדאי!

קיר צילום

כשכבר הבנתי שצלמת מקצועית לא תהיה, חשבתי על מקום בו כל האורחים יעצרו ויצטלמו עם כלת בת המצווה.

בגלל שהיתה סכנה לגשם (עליו עוד יסופר) החלטתי למקם את הפינה בכניסה המקורה לבית. חשבתי בהתחלה על אל-בד, אבל אז נזכרתי שיש לי מפת שולחן אדומה (תודה ליאת!). נעצתי אותה עם שלושה מסמרים בקיר בגובה שהוא מעל לגובה ראש (220 ס"מ בערך) ואליה הצמדתי את הכיתוב #יאללה_עינב (מלשון "יאללה הפועל").

אגב, עוד סיבה לקחת צלם מקצועי (אם לא השתכנעתם עד עכשיו!) היא שצילומים כאלו נראים פי מיליון יותר טוב עם פלאש טוב. לנו יצאו המון מטושטשים עם צללים איומים (משפחה עם אף גדול?) בגלל שמקור האור היחיד היה מלמעלה. אם אין לכם צלם, נסו לדאוג לפרוז'קטור גדול על עמוד שיאיר ממול. פשוטים כאלו בחנויות חומרי בניין עולים 60 שקל.

הדרך הפשוטה ביותר ליצור את האותיות היא להדפיס ב WORD אותיות גדולות ממש (למשל גודל 600) כך שכל אות תהיה בגודל של עמוד A4.
מסמנים את כל המסמך ובוחרים באופציית הקונטור (outline) שנמצאת בסרגל עיצוב האותיות.
אחר כך בוחרים שוב את האותיות וצובעים אותן בלבן (בתמונה הבאה) כך הן מודפסות בלבן. אם מתחשק לכן אותיות צבעוניות – עדיף להדפיס על דף צבעוני בקונטור בלבד, ולא לבזבז דיו צבעוני. זה גם בחיים לא ייצא אחיד בגדלים כאלו.

את האותיות הצמדתי לקיר בעזרת אקדח סיכות: אחד מהעזרים הביתיים שהם חובה בכל בית! אולי אפילו לפני מספרי זיג-זג..
שימו לב שבצילום לא שמים לב לסיכות כלל, ואין מה לדאוג. אם אין מפת שולחן אפשר פשוט לקנות בד כותנה באורך שני מטרים. עדיף בד חלק, או עם דוגמא גדולה יחסית, שמצטלמת טוב.

את הרעיון להאשטג לאירוע לא היה לי זמן לשכלל או ליישם, אבל זו יכולה להיות התחלה של רעיונות רבים. סימנתי את כל הצילומים באינסטגרם שלי בהם מופיעה עינב בהאשטג הזה. אפשר לבקש מחברים ומשפחה להצטלם ולהעלות את הצילום עם ההשטג, ואז להקרין את זה באירוע. כאלו דברים.

אני יודעת שבקושי התייחסתי לתוכן. והרי התוכן חשוב לא פחות, ביננו. חלק מהחוויה המשותפת התחילה בשנת הבת-מצווה עם המנוי למשחקים של הפועל עם אבא, אחרי זה בסקי עם אמא, ועוד תכנים באירוע עצמו. יש שמארחים גם משפחה וגם חברות בחגיגה, וצריך למצוא תוכן שיתאים לכולם. זה באמת אתגר לא קטן.
האירוע עצמו היה נהדר ומרגש, עם ברכות וריגושים ופרשת וארא וגשם.. גשם שהפתיע אותנו ותוך שניה המשפחה אספה את כל השולחנות וקישוטי הנייר שנפרסו לסרטים ארוכים מהגשם הכבד ונכנסה פנימה. (חבל שלא היתה צלמת..).
בסוף היום עינב הודתה שהיה הרבה יותר מרגש ממה שציפתה (חבל שלא היתה צלמת..), ואפילו כמה חודשים אחרי, זוכרת את הברכות והאיחולים שאיחלו לה.

אין לנו בחיים המון תירוצים לאסוף סביבנו את המשפחה הקרובה שלנו ולעצור ולברך ולהוקיר. ממליצה לשמר את הרגעים האלו. אם לא בצילום – בכתיבה.

הפוסט בת מצווה בבית: עצות להפקה פשוטה ומהממת הופיע לראשונה ב-נעים מאוד רונית כפיר.

במשך השנה החולפת, יצאו דני (אהובי) ושחר (בני) יחד לטיולי לקטות עם יתיר שדה: יוצאים לשטח בימי שישי של תחילת החורף, לומדים על צמחי מאכל, מלקטים אותם, ומכינים מהם מטעמים. הטיולים, שהליכה רבה לא היתה משולבת בהם, הסתיימו בארוחות גדולות וטעימות. שחר היה הנער היחיד בקבוצה, ומאד נהנה בהם. החלטנו ללכת על פורמט דומה לחגיגת בר המצווה. רוב החברים שלו מהישוב אוהבים לטייל ופעילים בחוג סיירות הארד-קור (קור של טיול חנוכה במדבר שלושה ימים..) וגם אלו שנשארו לו מהעיר, התלהבו מהפעילות.

את חגיגות בר המצווה החלטנו לבסוף לפצל לשתיים: בוקר ליקוט עם חברים בשישי, ושישבת של עליה לתורה ואירוח למשפחות, וזהו. למרות שאין לנו המון הזדמנויות לחגוג בפורמט גדול, ולשמוח עם כל חברינו ואהובינו, החלטנו הפעם ללכת על שני אירועים קטנים. רצינו מאד לשתף את המשפחות בטיול הליקוט, אבל בגלל שחששנו ממזג אויר לא מתאים, ומקבוצה שתהיה גדולה מדי, החלטנו לפצל.

עוד החלטה נבונה שלי היא להזמין את הלקוחה-לשעבר והצלמת תמיד גלית לוינסקי לתעד את היום הזה. בגלל שהמשפחה שומרת שבת, לא היתה שאלה איזה אחד משני האירועים יצולם, ואני יודעת היום שלולא הצילומים הנהדרים של גלית, החויה מהאירוע הזה היתה הולכת לאיבוד, וגם אני הייתי מתרוצצת כל הזמן עם הנייד ביד לתעד, במקום להיות שם.

יצא, שמבקום אירוע שמתחרש במקום אחד, קיבלנו המון סוגים שונים של פעילות עם המון לוקיישנים שווים. מהשביל המשכנו אל היער:

ולא רק עלים אספנו, אלא גם כמה שורשים, של קוץ שנקרא גדילן, ודומה מאד לברקן:

ובשקים מלאים (של רמי לוי..) חזרנו לחצר, ועברנו לטקס הדלקת האש, בו שחר הדליק אש בשיטה מסורתית עם ניצוץ מאבן צור:

אחרי שהאש דולקת, אפשר להתחיל לבשל – שולחנות עבודה גדולים נפתחו בחצר, וכולם שיתפו פעולה בצורה מרגשת. בשלב הזה גם חלק מהמשפחה הגיעה.

אז נכון שהוספנו קצת דים-סאם וסושי כי זה מה ששחר הכי אוהב לאכול, אבל היה המון אוכל והמון שמחה, הילדים אכלו בתיאבון את כל מה שהכינו, למרות המרקמים המאתגרים. בין לבין גם הזמנו ציירת קריקטורות שהשאירה לכולם מזכרות מן היום הזה (כי הילדים חובבי ציור גם..) והקרנו סרט קצר ומרגש (בדגש על קצר! לא אלו הם חייך) ונוגן שיר על ידי חברים מוכשרים שריגשו מאד.

שחר, שחשש קצת שיהיה משעמם, או דידקטי מדי, נהנה מכל רגע והתרגש מאד מהחגיגה הסופית. אנחנו נותרנו אסירי תודה על מזג אויר מושלם, ומאושרים שהשכלנו לבחור אירוע ששיקף את החיבור של שחר לטבע, למקום הנפלא בו אנחנו גרים, לחברים שלו ולאוכל.

ותוספת לא קשורה לסיום: בעוד אנחנו מפיקים את העליה לתורה בשבת הקרובה, העליתי עמוד הרצאות לאתר, ובו שני מועדים חדשים להרצאות שלי בפני מעצבות. אני מגיעה לאזור פרדס חנה לפתיחת גלריה Artush, שמוכרת עבודות של סטודנטים לאמנות ואמנים בתחילת דרכם, עוד מקום בו תוכלו לראות ולקנות אמנות במחירים שווים לכל נפש. מאד אשמח לראות אתכן שם!

הפוסט חגיגת בר מצווה ירוקה הופיע לראשונה ב-נעים מאוד רונית כפיר.