ארכיון טיפים לעסק עצמאי - נעים מאוד רונית כפיר

מיי פרשס – תהליך עבודה #נעיםמאוד על טבעת

רונית כפיר — Thu, 29 Dec 2022 18:14:36 +0000

תהליך שחזור טבעת של אמא שלי הזכיר לי כמה זה נעים לעבוד עם מקצועניות, מהצד של הלקוח. כל שלב בעבודה עם גל קופרמן על הטבעת המחיש לי עד כמה ההחלטות שלנו כלקוחות מבוססות על חיבור ועל רגש, ועד כמה תקשורת טובה, אסרטיבית ומקצועית היא מהותית לכל התהליך. פוסט תיעוד תהליך עבודה ותקשורת עם מסקנות, מחשבות ותובנות.

לאמא שלי היו תכשיטים מהממים. היא לא נחשבה פשניסטה בשום צורה, אבל היתה לה חיבה לתכשיטי אוונגרד – ביזאריים, מגניבים, גדולים וצבעוניים.

בין שלל הסיכות, העגילים והטבעות שהיא הורישה לי (או יותר נכון, ירשתי ממנה) היתה טבעת מיוחדת שממש אהבתי. ענדתי אותה שנים וקיבלתי עליה ים מחמאות, עד שכדרכם של פריטים קטנים – היא אבדה. אין לי מושג איך ואיפה זה קרה, אני יודעת שיום אחד היא לא היתה. זה בטח היה לפני יותר מ- 15 שנה. אולי אפילו יותר מ – 20. זו היתה טבעת כסף אדריכלית במבנה שלה, עם אבן שחורה צרה בקצה. היא הלמה את האצבעות הארוכות שלי וגם את הידיים היפות של אמא שלי, זכרונה לברכה. כשהופעתי בטלויזיה בתחילת שנות התשעים, חברות של אמא שלי היו מספרות לי שהן מתרגשות לראות כמה הידיים שלי מזכירות את שלה, עם הטבעות שלה עליהן. התחלתי לכתוב את הפוסט הזה עוד לפני שהטבעת היתה ברשותי, ואני מסיימת אותו כשהיא ענודה לקמיצה ביד שמאל שלי, המקום ממנו כאילו לא זזה מעולם.

1. למצוא את בעלת המקצוע הנכונה

כמו אצל לקוחות רבים שמגיעים אלינו, הסיפור שלי התחיל בכלל המון שנים לפני שהגעתי אל גל;
מאז שאיבדתי את הטבעת המשכתי לחשוב עליה. במהלך השנים פגשתי 2 מעצבות שאהבתי את העבודה שלהן ואותן, סיפרתי להן על הטבעת, ושאלתי אם יעצבו לי כזאת. בשני המקרים היה נראה שיש התלהבות והיענות. לאחת אפילו הצעתי למכור את הטבעת כחלק מליין תכשיטים שלה, כל עוד תקרא לה "טבעת זיוה" (אין לי מושג איפה עוצבה או נקנתה הטבעת המקורית, הלוואי שידעתי).

עם שתיהן זה לא התקדם, למרות שפניתי אליהן כמה פעמים ומבחינתי היה ברור שאני בעניין.
יש לי כמה השערות לגבי זה:
אולי הן פשוט שכחו כי זה לא היה להן מספיק אטרקטיבי. כלומר אולי היה להן לא נעים להגיד לי לא. מצד שני אולי, אילו רדפתי אחריהן עוד קצת זה היה יכול להתקדם. יש לי עוד השערה, אותה אני מכירה מבעלות עסקים רבות: אולי היה להן לא נעים לספר לי כמה זה עולה.

לקוח מבקש ממך לעשות משהו. זה אתגר מקצועי, זה לא משהו ברגיל שלך. זה אולי המון עבודה. זה מעניין אותך, אבל את לא בטוחה שתצליחי לעשות את זה, ואת לא בטוחה כמה לגבות. כשאת מתיישבת לחשב כמה יעלה לך תהליך כזה יוצא לך מספר… מפחיד. ממש גבוה יחסית למה שאת רגילה, ובעיקר: גבוה יחסית למה שאת חושבת שהלקוחה מצפה לו.

אני רואה את זה כל הזמן. מרוב שהמחיר נראה *לך* גבוה – את או לא חוזרת ומציעה אותו בכלל, או חוזרת ועוד לפני שאומרת את המחיר ישר מציעה הנחה.
טעות! הלקוחות שלך אינן את.

לגבי הפולו אפ – זה אינו תפקידו של הלקוח להיות בקשר. זה תמיד תפקידה של בעלת העסק. זה נקרא פולו אפ, ולמרות שלפעמים זה מרגיש כמו "לרדוף" – ככה עושות עסקים. את רוצה עבודה? תזמי קשר עם הלקוח ותציעי, עד שתקבלי לא מוחלט וברור.

לקחים:

1. אם לקוחה מציעה לך לעשות משהו שלא בא לך? תגידי לא. זה עדיף על להיעלם, או לתת ללקוח תחושה שהוא "רודף אחרייך".

2. פולו אפ הוא הכרחי, גם בשבילך וגם בשביל הלקוח. לפעמים החלטה לא מתקבלת פשוט משום שאין לה דדליין. חבל להישאר באי-וודאות.

3. אל תחליטי בשביל העול"לה שלך מה יקר לה וכמה היא מוכנה לשלם.

4. כשמגיע אליך עול"ל חדש - בשבילך זו התחלה. בשבילו זה אולי המשך של תהליך שהתחיל מזמן, וכבר בשל לגמרי בראש שלו.

2. הפער בין המחיר האמיתי למחיר הרגשי - משא ומתן פנימי

ואז הגיעה גל. את גל אני מכירה בכלל מהפילטיס. אנחנו נפגשות שם כשאני מסיימת שיעור והיא מתחילה. היא עוקבת אחרי באינסטה ומתישהו גם אני התחלתי לעקוב אחריה. היכרות של "שלום שלום" אבל כזו שלאט לאט גדלה, והיה לי ברור שהיא בחורה מקסימה ונעימה ונחמדה.

בחודש יוני 22, אחרי שעקבתי אחריה כמה זמן, ראיתי אצלה יום אחד בפיד טבעת בעיצוב אישי, שהיתה יותר מאסיבית מהתכשיטים הרגילים שלה (גל היא אישה עדינה), ופתאום הבנתי שאם היא מעצבת גם תכשיטים כאלו ועוד בהזמנה אישית – אולי היא המעצבת בשביל הטבעת של אמא שלי. היא גרה קרוב, היא מקסימה, אולי היא תהיה בעניין. אז כתבתי לה, שלחתי לה שרטוט מאולתר של הטבעת, וביקשתי ממנה הערכת מחיר.

אחרי ששלחתי לה שרטוט עקרוני של הטבעת ואפילו ניסיון לתפוס פריימים מוידאו בו אני עונדת אותה, היא התקשרה ואמרה לי שמדובר בטבעת מורכבת, עם המון חומר (דיברנו על זהב למרות שהמקורית היתה בכסף), היא הסבירה לי בצורה ברורה וקצרה על תהליך העבודה, הסבירה שגם שיבוץ האבן יהיה כפי הנראה שונה ויקר מהרגיל (בגלל המידות שלה) וגם משך העבודה. ביקשתי ממנה הערכת מחיר בטלפון. כי ממש לא היה לי מושג.

היא העריכה את המחיר סביב.. מוכנות? בין 7000 ל 8000 שקל.

נשימתי נעתקה.

5. חשוב לשווק ולספר סיפורים! אין לדעת מתי לקוחה פוטנציאלית תתחבר אליהם!

6. המשא ומתן האמיתי מתקיים בראש של הלקוח ובלב שלו, עם עצמו. אם נדע להתחבר לזה - נוכל למכור.

מצד אחד: הלם. התכשיט הכי יקר שיש לי (טבעות הנישואין שלי) עולה חצי מזה. אני לא בחורה של שעונים או יהלומים באלפי ועשרות אלפי שקלים. אני רק יודעת שקיימות כאלו. למעשה, אין לי שום פריט אישי בשווי כזה – לא תיק ולא נעליים או מה. וזה בדיוק מה שאמרתי לגל.

מצד שני: התקדמות! סוף סוף יש לי הערכת מחיר לכמה יעלה לי לעשות טבעת כזאת!
מרגע זה יש לי מִספר בראש.
בדיוק כמו שאני מספרת על הלקוחות שלכן – גם אלו שאומרים לך "אין לי מושג"? יש להם. וכשנשחק את "משחק המספרים" את תגידי את שלך והם! הוקוס פוקוס! יגלו את שלהם.
אמרתי לגל שזה לא משהו שתכננתי להוציא ושבינתיים זה לא, אבל אני צריכה לחשוב על זה. לקחתי לי את הזמן. אפילו לא שיתפתי את דני בהתלבטות – זה היה נראה לי מוגזם.
ועברו כמה שבועות.
ואז כמה חודשים.
ואז, בסוף אוגוסט הגיע יום השנה לפטירתה של אמא שלי.
כמה ימים אחר כך, בתחילת ספטמבר, יום הנישואין שלי הגיע. שהוא גם יום הנישואין של ההורים שלי. יום הולדת 52 שלי התקרב. וחשבתי על זה שהשנה אני עוברת את הגיל של אמא שלי.
ופתאום הסכום הזה, ש"ישב" אצלי בראש חודשיים בערך, נראה קצת פחות מפחיד. ויותר מוצדק.
בחודשים האלו ניהלתי עם עצמי כל הזמן משא ומתן. הסברתי לעצמי על הערך של הפריט הזה. של הטבעת שאני חושבת עליה עשרות שנים. שהיא חלק חשוב מהחיים שלי. שיש לי את הכסף לזה.
ואז התקשרתי לגל ואמרתי לה: שומעת?? הולכות על זה!!

וכן, זה היה מרגש וחגיגי כמו שזה נשמע, לשתינו.

אגב פולו-אפ. אין לי ספק שגל היתה יוצרת קשר בעצמה ושואלת אותי מה עם הטבעת. פולו אפ הוא אחד מערוצי המכירה והשיווק הזנוחים ביותר, וחבל מאד שכך. רק כי "לא נעים לנו" לרדוף, שיחשבו שאני "נואשת" או לחוצה, או מלחיצה – אין לך מושג כמה לקוחות היו אומרים לך כן אילו רק חזרת אליהם ועזרת להם לקבל החלטה. (ותודה לרינה ששאלה אותי על הפולו אפ של גל ומה היה קורה אלמלא חזרתי אני אליה).

3. הצעת מחיר, חוזה ומקדמה: מתחילות!

מכאן התחיל תהליך עבודה מהמם, שחיזק אצלי עוד יותר את הבחירה בגל בתור הצורפת שתעצב את הטבעת.

קיבלתי במייל הצעת מחיר, שלוותה בטקסט הבא:

"בוקר טוב רונית,
בהמשך לשיחתנו, מצורפת הזמנת עבודה עם כל הפרטים.
שימי לב, להצעה 2 עמודים, אנא קראי אותם בעיון. אם יש לך שאלות או תהיות – אני כאן.
אנא אשרי את ההצעה במייל חוזר.
מצפה להתחיל להכין לך את הטבעת המרגשת והמשמעותית הזו.
שיהיה יום נפלא,
נדבר.
גל "
כן, אני נכנסת לכאלו ניואנסים. מייל קצר, ברור, שמבקש ממני לקרוא בעיון את ההצעה (כי לכתוב זה לא מספיק וחשוב לוודא שהלקוחות באמת קוראים) ושיש בו גם פניה אישית ורגשית אותנטית. הצעת המחיר היתה מפורטת, ברורה, נעימה לקריאה. היא הסבירה לי מדוע התהליך יקר, מה האורך שלו, מה קורה מתי. הנה העמוד הראשון:

7. הצעות מחיר הן מסמך מכירה ושיווק לכל דבר. הקפידו על כל מילה בהן

אנשים שוכחים (אני כאן בשביל להזכיר להם, בעיקר בקורס שלי) שהצעת מחיר היא ערוץ שיווק ומכירה משמעותי לפחות כמו שיחות ובטח יותר מערוצי סושיאל: מי שקורא אותם נמצא צעד אחד לפני הפיכתו מעול"ל (עוד לא לקוח) ללקוח. הצעת מחיר שכתובה היטב יכולה לשכנע לעשות את הצעד האחרון הזה.

הצעת המחיר של גל שכנעה אותי: אני נכנסת לתהליך עם מקצוענית, שמבינה את מורכבות העבודה, מבינה על מה היא גובה תשלום ויודעת להציג גבולות כמו שצריך. כשעובדים עם מישהו ש"לא נעים לו" זה יכול להיות גם לא נעים לך. כאן היה צפי למה שאני מכנה "נדלן" לעומת "בלתם" – חלקים צפויים בעבודה וחלקים לא צפויים (כמו כמות שינויים או שינויים במחיר).

מה שלא הוסבר בפירוט בתהליך העבודה ובעלות המשוערת פורט אחר כך בחלק השני של הצעת המחיר:

ובכן, באיזו מהירות נראה לך ששילמתי מקדמה? נכון. מיד ובכזו שמחה.

8. אל תחששו לבקש מקדמה - כשלקוח בעניין הוא ישמח לשלם! זה ה-סימן שהופך עול"ל ללקוח.

שילמתי את המקדמה כהרף עין והתחלנו לעבוד. כל נושא התשלום היה כבר שלם לגמרי בלב שלי ואלמלא הפוסט הזה לא הייתי חושבת עליו שוב. ברגע שהתקבלה ההחלטה אצל הלקוחות שלכם להשקיע את הסכום שביקשתם בשירות שלו – מה שמעניין אותו עכשיו (אותי) זה להתקדם!

וגם תחשבו על זה: אני חולמת על הרגע הזה חמש-עשרה שנה! איזה מרגש זה אשכרה לשלם כסף אמיתי למישהי! זה הסימן שזה באמת קורה! שזה מתחיל! זה היה רגע מרגש מאד. תפסיקו לחשוב עליו בתור רגע קשה ללקוח. כשלקוחה משלמת לך זה רגע מרגש מאוד, שאומר שהתקבלה החלטה.

גם את ההיפך של זה חשוב לקחת בחשבון: כשלקוח מתקשה לשלם מקדמה, מושך זמן, מבקש הנחות, משגע את השכל מה שנקרא? זה סימן שחשוב לא להתעלם ממנו: אולי זו לא לקוחה נכונה. אולי היא עדיין לא "גמרה בליבה" ללכת על זה – ואין דבר מעיק יותר ופחות נעים מלקוח שליבו אינו שלם בהחלטה לעבוד איתך. שווה להתעכב בשלב הזה ולחשוב טוב איך להתקדם. לפעמים הנחה בתור ג'סטה קטנה תוכל לסגור את הפער ולפעמים צעדים שתעשו "לקראת" הלקוח רק יעירו אצלו עוד ועוד ספקות. אל תתעלמו מהם, זה עלול לחזור אליכם כמו בומרנג בהמשך.

4. תהליך העבודה: להוביל ולהחזיק

תוך כדי תהליך העבודה, שהורכב מכמה פגישות מרגשות בסטודיו של גל (בכפר אוריה) גל המשיכה להוביל ולהחזיק: גם לעדכן אותי במתרחש ולהיות תמיד צעד אחד לפני (הלקוחות האלו שמנדנדים לך? פשוט תעדכני אותם תמיד שניה לפני שהם כותבים), וגם הכינה אותי מראש לקצב ההתקדמות ולשלבים שלפנינו.

היא שיתפה אותי בכל התקדמות, התייעצה איתי כשצריך והחליטה על דברים אחרים. מצד אחד התהליך היה שקוף וברור לי כל הזמן, מצד שני ברור לי שהיו המון החלטות מקצועיות שגל קיבלה בלי להתייעץ איתי – פשוט כי אין צורך. כי לא כל החלטה הלקוח צריך לקבל ולא כל דבר להבין.

בוקר אחד אחרי שובי מקורס ויפסנה קיבלתי מגל את ההודעה הבאה:

במיוחד כשמדובר בתהליכי עבודה ארוכים, כל כך חשוב לעדכן ולשתף תוך כדי. לתת ללקוחות שלכם הרגשה שאתם חושבים עליהם, שהעבודה מתקדמת, שהכל תחת שליטה ושאתם תהיו בקשר אם תצטרכו מהם משהו. ככה בדיוק זה צריך להיות. בהמשך הגיעה עוד הודעת עדכון:

9. גם בתהליך העבודה הלקוחות צריכים לשאוב ממך בטחון

10. בטחון מייצר בטחון, המשיכו להוביל גם בתהליך ולבדוק מה הצרכים הרגשיים של הלקוחות שלכם. הם משתנים לפעמים תוך כדי.

לאחרונה יש לי חיבה לפוסטים צומחים. תהליך הכנת הטבעת עדיין לא הסתיים כשהתחלתי את הפוסט הזה, ויצא שגם בלי תכנון מדויק מראש, התאריכים של התהליך הרגשי הזה נופלים עלינו בהזמנה: הטבעת היתה מוכנה ב 18 בינואר, כשאמא שלי אמורה היתה להיות בת 84.
אספתי אותה בסטודיו של גל ביום שישי, יומיים אחר כך. היה אנבוקסינג מרגש מאוד. ומאז היא לא זזה מאצבעי. גל ואני עלינו ללייב באינסטגרם שלי (בואו לראות אותו כאן!) ודיברנו על עוד כמה דברים שלא נכנסו גם לפוסט המקיף הזה.

זו אכן לא בדיוק אותה הטבעת, היא בזהב ולא כסף, חשבתי שהיא תהיה קצת גדולה יותר, אבל היא טיפה יותר קטנה, ועדיין ציפיתי לרגע הזה בהתרגשות גדולה ומודה לגל על הליווי הרגיש והמקצועי בתהליך הזה.

אני מקווה שגם את או אתה הצלחת ללמוד מהמסקנות שלי ותצליחו ליישם ולשפר את התקשורת שלכם עם הלקוחות שלכם.

ותודה לשלומית לפיד על השם!

הפוסט מיי פרשס – תהליך עבודה #נעיםמאוד על טבעת הופיע לראשונה ב-נעים מאוד רונית כפיר.

טיפים וטריקים שיעזרו לך לחסוך זמן ביומן גוגל ובג'ימייל

רונית כפיר — Sat, 17 Sep 2022 13:03:33 +0000

ניהול זמן חכם לבעלות עסקים: שיפור תקשורת עם לקוחות באמצעות כלים בסיסיים שיעזרו לך לנהל טוב יותר את הזמן שלך ולהציב גבולות ברורים. מקיצורי מקלדת וסימון נסיעות ביומן ועד יצירת אוטומציות פשוטות ותשובות מוכנות מראש.

בכל פעם שהיינו מתקשרים לאבא שלי עם שאלות על איך להפעיל משהו הוא היה עונה את אותה התשובה: RTFM. שזה קיצור של: Read the fucking Manual.
מתברר שקראתי. כשאני עובדת עם אפליקציות או תוכנות מתוחכמות, אני נהנית ללמוד אותן קצת, והיום אני שמחה לשתף איתך כמה דברים קטנים ומגניבים שלמדתי על יומן גוגל ועל ג'ימייל.

יומן גוגל הוא הדבר הראשון שאני פותחת בבוקר. בחודשים האחרונים אני מצליחה לארגן את המשימות שלי באופן נינוח יותר, ויש לזה קשר גם לשליטה שלי בכלים הטכניים. בחלק מהם אני משתמשת כדי לכתוב לך את הפוסט הזה עצמו.

תמצאו כאן הסברים בצילומי מסך וסרטוני וידאו, וגם בלינק לתוסף "טנגו", אותו הכרתי בבלוג של אפרת אייל.

אלו הנושאים שעליהם אפרט, אם תרצו לקפוץ ישר אליהם לחצו על הכותרת:

מחשבות על סידור הזמן ביומן גוגל – כי הכל מתחיל בבית
שינוי העדפות צפיה ביומן גוגל – מהמיקרו למקרו
סדר היום במייל והוספת נסיעות – לתכנן מראש בקלות
כתיבת שורת נושא למייל
תזמון מיילים – למה לכתוב היום את מה שאפשר לשלוח מחר
אוטומציות ותגיות למיילים – בלי ללכת לאיבוד
הכנת טמפלייטים מוכנים מראש לתשובות -שוב הנודניק הזה?

להתחיל הכי איטי שלך ולאט לאט להוריד - על ניהול זמן בחיים נמרצים מדי

בגדול שני הטיפים שלי לניהול זמן הם אלו:

לא
פחות

זהו. שיפור שתי המיומנויות האלו ישנה את החיים שלך. לדעת למה להגיד לא ולהתחיל להגיד יותר מזה (אפשר שוב להאזין לפרק בו התארחתי אצל יהודית כץ על איך להגיד לא), ופחות – כלומר לקחת על עצמי פחות מכל דבר. מאז שלמדתי קצת אצל הקרציה מפולניה אני יותר מודעת לנטיה האנושית "לעגל למטה" כל דבר ולחשוב שדברים קטנים לוקחים מעט זמן.
מצחיק, כי הלקוחות שלנו חושבים ככה כל הזמן וזה מעצבן אותנו. שכל דבר לוקח "רק כמה דקות". אז זהו, שהוא לא. ומתברר שגם אנחנו נוטות לחשוב כך על הזמן שלנו.

הזמן שלי הוא העסק (העצמאי) שלי - הפרטי לפני העסקי

עד לא מזמן ניהלתי יומן כדי להסדיר את העבודה – כדי לסמן פגישות וקורסים ומשימות בעבודה, ורוב הזמן האישי פשוט נדרס.
הנה שתי דוגמאות: טיולים עם כרמן וארוחות צהריים. כשדני טייל בספרד ואני הייתי צריכה לצאת עם הכלבה שלנו פעמיים ביום, זה הפתיע אותי מחדש כמעט בכל ערב. הפעם פשוט הוספתי את הטיולים ביומן. גם ידעתי מראש מתי עלי להזיז את הזמן של הטיול, ובעיקר איפשרתי לשתינו יותר נחת.

שוב שכחת לאכול צהריים? גם את מגיעה מורעבת לחלק השני של היום? אז סגרתי לי ביומן זמן בין 12:30 ל14:00, שעה וחצי, שיספיקו לבישול (ואם צריך לקפוץ לסופר להצטיידות מצרכים) ואכילה. עכשיו זה מופיע לי בכל יום בצהריים ואם יש לי פגישה שדורסת את זה, אני אחשוב מתי אני אוכלת והאם לבטל או להזיז אותה.

אותו הדבר עם נסיעות – למה לא לרשום את הנסיעות שלנו ביומן? אני מעדיפה להתמודד עם יומן עמוס למראה, אבל כזה שמבהיר לי טוב מאד כמה זמן פנוי באמת יש לי.
אז הטיפ שלי הוא לכתוב את הדברים שאנחנו לוקחות כמובן מאליהם. על כך בהמשך. ונתחיל בשאלה:

יומן נייר או יומן ממוחשב? (והיתרונות של יומן גוגל)

הפוסט הזה נולד למעשה, כששיתפתי במגזין שלי את הפלנרים החודשיים של קריניטי, אותם מילאתי כמה חודשים מראש כדי לעשות לי סדר.

במשך שנים העדפתי יומני נייר. אני מתה על מוצרי נייר ומבינה את המשיכה אליהם, אבל לא באמת צריך להרחיב על היתרונות של יומן ממוחשב, נכון?
אציין כמה כלים שחשובים לי: ההתראות, הסנכרון עם וייז, האפשרות לשתף אחרים ולשתף לינקים (לגוגל מיט או זום) והקלות שבשכפול אירועים קבועים.

בשנים האחרונות אני עובדת עם קלנדלי לקביעת פגישות יעוץ ועוד. כדי שהוא יפעל בצורה מיטבית, עלי להגדיר במדויק את הזמן הפנוי ביומן שלי (או להגדיר בקלנדלי). מעבר להיותו כלי מעולה, החפיפה הזו אילצה אותי לדעת באילו שעות אני באמת זמינה. (נוסף על הנטיה לחשוב שדברים לוקחים פחות זמן ממה שהם באתמ, אנחנו גם חושבות שיש לנו יותר זמן ממה שיש לנו).

את היומיום שלי אני מנהלת ביומן הגוגל ומשתדלת לסנכרן בשביל הניראות את התכנון החודשי על נייר. הפריסה החודשית של גוגל לא ממש מאפשרת לראות את הפגישות ואת המגמות הגדולות (למשל חופשות ונסיעות, קורסים מתמשכים ועוד). את התנודות הגדולות של החודש לפעמים פשוט יותר לראות בשרטוט חודשי על נייר. פעם בכמה זמן אני מכינה לי כזה, ומעדכנת אותו פה ושם.

העדפות תצוגה ביומן גוגל: ראייה גמישה של הזמן

פרט קטן אך משמעותי הוא באיזו תצורה נראה את השבוע שלנו. רק יום אחד? שלושה? שבוע? חודש? זה עוזר לקפוץ בין תצוגה לתצוגה כדי לראות מה מגיע.
אפשר לשנות תצוגה בשניה! עם קיצורי המקלדת – אותיות או מספרים. אצלי באותיות זה יחד עם כפתור Shift. באותיות, אלו יהיו

D = Day תצוגה של יום בודד
W= Week תצוגה של שבוע
M = Month תצוגה של חודש ו.. ניחשת נכון
Y = Year תצוגה של שנה.
A = Agenda כלומר סדר יום כתוב בצורה לינארית, בשורות.

אבל הקטע השווה יותר הוא המספרים. לחיצה על המספרים במקלדת שלך מאחת ועד שש, תשנה את התצוגה באותו האופן – מיום ועד שנה, דרך סדר יום לינארי ועד העדפות אישיות (אצלי זה 5 ימים בשבוע). שכחת את הקיצורים? אפשר להקליק על סימן שאלה, ורשימת הקיצורים תיפתח. כן, אני יודעת. משנה חיים. כתבו לי תודה בתגובות!

רסיטל לשתי ידיים! קיצורי מקלדת

נתחיל בזה: אי אפשר לעבוד על מחשב בלי קיצורי מקלדת. נסו להתווכח איתי על זה ותפסידו. מבחינתי לעבוד רק עם העכבר זה כמו לקטוף קלמנטינות ביד אחת. לראות אנשים עושים "קופי פייסט" עם מקש ימני של עכבר גורם לשערותי לסמור. (איפה הייתי בלי Ctrl+C/V/X/P/S ועוד ועוד. מוכנה לכתוב על זה פוסט נפרד).

כדאי לזכור שתמיד יש היגיון מאחורי קיצורי המקלדת, אלו לרוב לא סתם אותיות (קופי, סייב, פיינד, פרינט…). שווה ללמוד את קיצורי המקלדת של כל תוכנה או אפליקציה שמשמשת אותך הרבה. אמנם נחסכות רק שניות אחדות, אבל זה תורם לעבודה מהירה הרבה יותר. יש מצב שהפוסט הזה יחסוך לכם שעות מהחיים (ויפנה לכם זמן לקרוא עוד פוסטים!).

לתכנן פגישות מדויקות - סדר היום במייל ותכנון נסיעות

אנשים ממש מאורגנים מביטים ביומן שלהם במוצאי שבת, מתכננים את השבוע, ועושים כך לפני כל יום.

אני לא.

ולכן אני מעדיפה לקבל את סדר היום שלי ישירות למייל בתור רשימה, כי את המייל אני פותחת יותר מאשר את היומן.

לפעמים אירועים של יום שלם מתפספסים לי כי הם מופיעים בראש היום במכווץ – אני שומרת כך ימי הולדת ואירועים מתמשכים ולפעמים לא שמה לב. ממש פשוט לשנות את זה ביומן גוגל!

הנה הסבר קצר בטנגו איך לסמן ביומן גוגל כך שנקבל סדר יום ישירות למייל שלנו. פשוט ויעיל!

הוספת נסיעות ליומן גוגל

גוזל זמן מספר אחת שלא מופיע ביומן הוא הנסיעות. או הפקקים בדרך לפגישות. זה בדיוק מה שגורם לנו לחשוב שהיומן שלנו פנוי כשהוא לא. זו היתה אחת הבעיות הגדולות בעבודה עם קלנדלי, כשאנשים קבעו איתי פגישות ייעוץ על מועדים שהיו פנויים ביומן אבל… אני הייתי תקועה בפקק.

לכן חשוב כל כך להוסיף נסיעות ליומן גוגל שלך. קטן וחשוב.

– כשמוסיפים כתובת מדויקת בפגישה, זה מיד מסתנכרן על הוייז ומופיע שם.
– בפגישות אני גם מצרפת מידע על מטרת הפגישה, מי איש הקשר, הוראות הגעה. אם יש הזמנות (למשל למופעים) אני מצרפת אותן תמיד ליומן.

הסבר קצר ופשוט בסרטון. אפשר לראות את זה צעד אחרי צעד בטנגו כאן, או בוידאו:

שימוש בצבעים ביומן גוגל

קוראים לי רונית, והיומן שלי מסודר לפי צבעים.
לעסק צבעים חמים: מצהוב דרך כתום, אדום וסגול.
לפרטי – קרים: ירוקים וכחולים.

האפור הוא לסטנד ביי – כשאני שומרת תאריך למשהו שעדיין לא סגור סופית.
בחיי, לא מבינה איך אין ורוד.
אז עדיין יש לי חורים רבים ביומן לעבודות שקופות – כמו כתיבת הפוסט הזה בבלוג, או יצירת תוכן או קפיצות לרואה החשבון שלי (שנדחות חודשים על גבי חודשים!) אבל ככל שאני מתקדמת אני פחות חוששת מיומן שנראה מפוצץ, כי ככה אני יודעת שהזמן שלי יותר מתוכנן והחיים שלי יותר נינוחים.

Re: ________ - חשיבות שורת הנושא במיילים

עברנו למייל – כלי שעדיין משמש את רוב התקשורת העסקית (ואולי זה ישתנה לגמרי בשנים הקרובות). אותם עקרונות שיעזרו לך להיות מאורגנת ומסודרת במייל רלוונטיים גם למקומות אחרים. והנושא הראשון הוא: הנושא!

מיילים בלי שורת נושא מחרפנים אותי. זה תמיד משאיר רושם רשלני, ובעיקר על חוסר הבנה של תקשורת בין אנשים ושימוש נכון במייל.

כמו רבים מכם, גם אני מקבלת עשרות מיילים ביום, ולרוב שורת הנושא היא הסיבה ללחוץ או לא ללחוץ על מייל נכנס. מעבר לכך, מיילים מסודרים מאפשרים לי למצוא את המייל בקלות, ובעיקר לדעת מה יש בהם.
איך ייתכן שלהודעות זבל תמיד יש נושא (לעתים אפילו מתחכם או מתוחכם),בעוד שלפניות אישיות, אלו שאמורות לתפוס את תשומת לבך – אין.

מיד עם תחילת העבודה עם לקוחות חדשים אני מבקשת מהם שיקפידו לכתוב נושא מדיוק ונפרד בכל מייל. זה בעיקר רלוונטי לטריק הבא (תגיות ומסננים).

וכן! אולי זה נראה לך "קטנוני" אבל תיאום תקשורת מיטבית עם לקוחות מיד על תחילת העבודה המשותפת צריך להגיע לרזולוציות כאלו.שווה לברר עם עצמך מה הכי נוח לך, מה יעזור לך לתת שירות מיטבי ללקוחות שלך (כלומר לעבוד ביעילות ומקצועיות) ולבקש את זה ממי שכותב לך.

תזמון מיילים: שליטה בזמן התקשורת ופולו אפ

אחרי יותר מדי שנים, גוגל הוציאו אפשרות לתזמן מיילים ולשלוח אותם כשנוח לנו. האפשרות הזאת קיימת כבר בווצאפ אבל רק דרך אפליקציות חיצוניות. כך נתזמן שליחה של מייל:

שני יתרונות אדירים של תזמון מייל לעסק שלך:

לקוח שלח מייל מחוץ לשעות העבודה? אפשר לענות מחוץ לשעות העבודה ולתזמן כך שיישלח בשעות העבודה. במקום לחרוק שיניים ולנסות להתאפק – אפשר לענות כשהמייל מגיע, אבל לתזמן אותו לשעות העבודה שלך. למשל ליום ראשון בשמונה ושש דקות (אני תמיד מעדיפה לבחור זמן לא עגול כי זה נראה אותנטי יותר. ולשלוח מענה להודעה שנתקבלה במוצאי שבת על הבוקר ביום ראשון עושה את העבודה). כשאת עונה למיילים מחוץ לשעות העבודה את מסמנת ללקוחות שלך לחצות את הגבולות. הפיצ'ר הזה הוא הצלה טוטלית בגבולות של שעות עבודה.
לעשות פולו אפ להצעות. אני לא מקבלת "עכשיו לא" כתשובה. אם מישהו עונה לי להצעת עבודה "אולי מאוחר יותר" אני לא מוותרת. אני מחזירה שאלה: מתי יתאים לכם? או אפילו שאלה נהדרת כמו: "האם תרצי שאחזור אליך ברבעון הבא?" . התשובה כמעט תמיד כן! ואני מיד מתזמנת מייל לעוד 3 חודשים. לא תאמינו כמה הרצאות סגרתי כך, כשלפתע הופיעה בתיבת המייל שלי תשובה להצעת פולו-אפ שאפילו לא זכרתי ששלחתי. אל תחששו לתזמן מיילים לחודשים קדימה. זו גם דרך נהדרת להזכיר לעצמי דברים.

תגיות ואוטומציות: ארגון וייעול תיבת הדואר

כלי ששימש אותי בעיקר כמעצבת פנים, שמותקפת חדשות לבקרים במיילים ארוכים מלקוחות הוא התגיות. בכלל, בג'ימייל יש המון אפשרויות לתכנן פעולות אוטומטיות למיילים שנכנסים או יוצאים. הכל תחת "פילטרים" (הגדרות>פילטרים) אחת השימושיות היא התגיות:

תיבת המייל שלי מסודרת לפי נושאים עם תגיות בצבעים שונים לכל עניין: מרואה החשבון דרך ועד הבית (אל תשאלו) הילדים, האתר וכשעבדתי בעיצוב פנים – כל לקוח קיבל תגית. לחיצה על התגית מאפשרת לך לראות את כל המיילים בקטגוריה.

אפשר להחיל המון כללים על המיון (לפי נושא, מכותבים, מילים וכולי). כשעבדתי עם מעצבות נוספות במשרד, מספיק שהן כתבו בנושא של כל מייל "ארונות חדר שינה מוטי ואילנית" והופ! המייל קיבל אוטומטית את התגית "מוטי ואילנית".

כחלק מהפקודות האוטומטיות אפשר גם לבקש לשלוח תשובה מוכנה מראש, בסעיף הבא.

ההסבר לאיך לעשות את זה בוידאו וגם צעד אחרי צעד בטנגו כאן:

תבניות מוכנות מראש (טמפלייטים): חיסכון בזמן ועקביות בתקשורת

הכלי השני הפופולרי אצלי הוא הטמפלייטים המוכנים. למעשה, אני משתמשת בתשובות מוכנות מראש גם באינסטגרם וגם בווצאפ, ובכל אפליקציה שמאפשרת את זה. (בדקו את האפליקציה Boards)

בכל עסק תמיד יש פניות שחוזרות על עצמן, עם תשובות שחוזרות על עצמן, למשל:

מידע על קורסים
מידע על פגישות ייעוץ
תודה למישהו שמספר משהו מרגש
סירוב מנומס (במקום להתפתל בכל פעם מחדש פשוט תשמרו!).
יהיו גם מיילים זהים שתרצו להוציא בכמות גדולה, עם שינוי עדין פה ושם.

יש לי המוני טמפלייטים, אחדים משמשים אותי שנים ואחרים נוצרים ונמחקים לצורך מסויים.

אחרי שתתחילו לעבוד עם אוטומציה של מיילים ותגובות, תוכלו גם לבקש מג'ימייל לשלוח בתור מענה לתנאים מסוימים טמפלייט קבוע. למשל מייל עם המילים "שתפ" בתוכו יכול אוטומטית לקבל כתשובה את הטמפלייט "לא תודה לשתפ" (חלום, הא?). או כל מייל שמכיל בקשה להצעת מחיר יכול לקבל טמפלייט שאומר קיבלתי את הבקשה שלך, תודה, אהיה בקשר בימים הקרובים.
ככה נכין טמפלייטים של תשובות קבועות ונשמור אותן:

בונוס - להאכיל אותם בכפית: לינק לווצאפ

אם הגעת עד לכאן מגיע לך בונוס! לאחרונה נדהמתי לגלות שלא כולן מכירות את הטריק הזה. כשלקוחות פונים אליך בצ'ט באינסטגרם או בפייסבוק, סיפרה לי בוגרת של הקורס שלי, היא היתה מפנה אותם לכתוב לה מייל והם… היו נעלמים!

ברור, אמרתי לה. מי יטרח לשלוח לך מייל? לא כולם מול המייל כל היום, פשוט תני להם לינק לווצאפ שלך. יש אינסוף מחוללי לינקים לווצאפ. אפשר גם בווצאפ ביזנס לייצר לינק כזה. כל חיפוש פשוט בגוגל יביא אותך לעשרות בוטים שיעשו את זה בשבילך.
בגדול מכניסים את המספר שלך ואפשר גם להוסיף טקסט שזה כותב. באתר שלי ממש כאן, מצד שמאל יש כפתור כזה (שמגיע למנהלת המשרד שלי, רונית).

אני בטוחה שגם לך יש עוד הצעות, פיצוחים ותרגילים משלך לניהול היומן והמייל שלך וממש אשמח לשמוע עליהם בתגובות -כך הפוסט הזה ימשיך להיות מאגר טיפים הולך וגדל.

רוצה להיפגש ולדבר על משהו? הנה לינק ליומן שלי.

לסיום, אני ממליצה להשקיע כמה דקות בללמוד את התוכנות הפופולריות בחיים שלנו. לחטט קצת בהגדרות ובהעדפות. זה דרך כלל הופך להרגיל ושווה את ההשקעה.

ככל שאני מתקדמת אני פחות חוששת מיומן שנראה מפוצץ, כי ככה אני יודעת שהזמן שלי יותר מתוכנן והחיים שלי יותר נינוחים. אם יש טיפים וטריקים לשימוש יעיל במייל או ביומן גוגל – אשמח לשמוע ממך בתגובות וללמוד עוד!

הפוסט טיפים וטריקים שיעזרו לך לחסוך זמן ביומן גוגל ובג'ימייל הופיע לראשונה ב-נעים מאוד רונית כפיר.

הכל כלול – לול כמטפורה לגבולות בהורות ובעסקים

רונית כפיר — Thu, 11 Aug 2022 09:11:02 +0000

האם לול הוא כלא? או שמא הוא מאפשר חופש? האם גבול הוא רק מה לא? או הגדרה של מה כן? בחנתי את הלול כמטפורה לגבולות ביחסים עם הילדים שלנו ועם הלקוחות בעסק שלנו. עוד דיון על הורות, גבולות ועסקים.

לרוב מי שגדל בשנות השבעים, כמוני, יש תמונה כזו באלבום: יושבת בלול או עומדת ואוחזת במעקה העץ שלו. יש לי צילומים כאלו, מרוכזת, משחקת בצעצועים שבתוך הלול.

אמא עכשווית לילדים קטנים אולי תביט בתמונה מזועזעת, כמו בילדים הקשורים ברצועה שהולכים ברחובות לונדון ותחשוב: הרי זה כלא! איך אפשר להגביל ככה את החופש של הילדים. ואני אומרת: הלול הזה הוא דוגמא מצוינת לגבולות, לקושי שעולה בנו מולם, ומטפורה לאפשרויות שהם מעמידים. האם הלול מגביל את החופש? או מאפשר אותו? הנה המחשבות שלי בנושא, שכרגיל יושבות על הצומת של הורות וניהול עסק עצמאי. כי היחסים ביננו לבין הילדים שלנו והיחסים עם הלקוחות שלנו דומים בהרבה מובנים (ומי שכבר היתה בהרצאה שלי – יודעת).

גבול זה לא רק לא. גבול זה מה כלול

הנה הנגד והבעד אלו מול אלו – מה אין בו או מה הוא מונע, ומה יש בו ומה הוא מאפשר.

אני לא יודעת איך הגבת לרשימה הזו, ולפני שאעבור להשוואה לעסקים אישאר עוד קצת עם הפעוטות בלול.

תחשבו על המאמץ שהורים נמצאים בו היום, כדי "למגן" את הבית שלהם כשנכנס אליו פעוט זוחל: לנעול דלתות, להרחיק כלים שבירים, לכסות פינות דוקרות. כל פריט וכל רהיט הוא סכנה פוטנציאלית.
אם החלטת לא לשנות את הבית בגלל שיש בו ילדים, את עלולה למצוא את עצמך צועקת כל הזמן, רודפת אחרי הפעוט הזוחל, או המסוכן מכך – ההולך, שלא ייגע בדברים, יזיק להם או לעצמו.

בתור מעצבת פנים ביקרתי לא מעט בבתים עם פעוטות שהפכו להיות ג'ימבורי: פינות השולחן עטופות בספוגים, או שאת שולחן הסלון החליף מזרן פעילות, הספות מכוסות בסדין דוחה וכל חפצי הנוי הורחקו למדפים העליונים.

בהינתן שבבית ישראלי ממוצע יחלפו כעשר שנים עד שאחרון הפעוטות יגדל – תמיד תהיתי מדוע אנשים מוכנים לחיות ככה, יום יום בבית שלהם.

הגבולות שלי שומרים עלי, ומצריכים מאמץ מאחרים

חלק מהקושי שלנו בהצבת גבולות נובע מרגשות אשם (שפועלים יותר בהורות אבל גם לא מעט בעסק) – בשביל הנוחות שלי אני אכפה אי-נוחות על הזולת? כמו בדוגמא שהבאתי – אנשים יעדיפו לחיות בבית מכוער ולא נוח, ורק לא לכפות על הילדים שלהם מגבלות של מרחב או של התנהגות.

ואני אומרת: עד כאן! שחררו את ההורים!
אבל בואו נביט באי הנוחות הזו ונבין אותה. אולי נגלה שהיא דווקא נוחה גם לאחרים.

התגובות ללול קשורות לתפיסה המשתנה של ילדות ושל הורות – היום הילדים הם במרכז ואך טבעי שהורים ישנו את כל הבית וכל החיים כדי להתאים אותם לילד. דווקא הלול היה פיצוח מעולה, שמתאים את המרחב של הילד לזה של הבית: בתוך התחום הזה מותר לך לעשות הכל!

ננסה, כמו שאני מנסה תמיד, לדמיין את הדברים מנקודת מבטו של הפעוט בלול:

מצד אחד, יכול להיות שממש בא לי לגעת בכל מה שבחוץ. אבל כשאני בחוץ אמא צועקת עלי כל הזמן "תיזהרי! זה מסוכן! אל תיגעי בזה! תוציאי את זה מהפה!"
כשאני בלול אני יכולה לעשות מה שאני רוצה.
כל מה שכאן שייך לי ומותר לי, הוא ברשותי!
כל מה שנכנס לתחום הזה הוא שלי, נועד עבורי, מותר לי.
אני מרגישה פה בטוחה. אני מרגישה מסוגלת.

אז אולי הלול הוא "כלא" אבל הוא חוסך לנו כל כך הרבה איסורים, צעקות, איומים והגבלות ביחסים שלנו. אם לא נתייחס לפעוט שבלול כמסכן או כ"אסיר", כי אם פעוט שנמצא בסביבה מוגנת שמאפשרת לו מקסימום חופש לחקור ולהתעסק במה שמעניין אותו – סביר שכך זה ייתפס גם על ידו.

גבולות הם כללים. הם אינם מגבלות

בדיוק באותו האופן בעסק שלנו, הגבולות לא רק מגבילים – הם מאפשרים.

הגבולות בעסק שלנו הם כללים שאנחנו רוצות לנהוג לפיהם, ומכריזות עליהם בפני מי שנכנס לעסק הזה.
אלו יכולים להיות כללים שמציירים גבולות לשעות העבודה, לתכולת העבודה והשירות, לתכולה של כל חלק מהשירות.

למשל: "הווצפ נועד לתיאום פגישות ולאישור קבלת החומרים בלבד. במייל אפשר להעביר קבצים והתייחסות לשאלות שלי, משוב על הסקיצות נעשה בפגישות פרונטליות או בשיחות טלפון בלבד". זה גבול ברור.

או למשל: "ההצעה לליווי חודשי כוללת עד 10 פוסטים בפייסבוק ועד 2 רילז בשבוע". תוכן נוסף יתומחר בנפרד.

אלו גבולות ברורים.
כשאני מבהירה ללקוחות שלי את הכללים שפועלים בעסק שלי, הם יודעים מתי אני שמחה להיות איתם בקשר, מתי אני זמינה להם, מה כוללת העבודה שלי איתם.

כך אני חוסכת להם אי נעימות כשהם מדברים איתי ולא בטוחים אם "עכשיו זה זמן נוח?", או כשהם מבקשים משהו ולא בטוחים ששילמו בעבורו.

מתי, היכן ואיך להציג גבולות?

הכלל הפשוט להבנה היכן חסר לך גבול הוא זה: עקבי אחרי התסכול.

מילה שתעזור לך היא "חצוף"!
כשאת חושבת על לקוח שהוא חצוף – סביר ששם יש גבול שלא הובהר מספיק. אולי את חושבת שהלקוח מבין שחצה גבול אבל לרוב הוא לא. במקומות בהם את מתחרפנת מלקוחות יש בדרך כלל גבול מטושטש.
אחרי שהבנו מה הגבולות החשובים לנו בעסק, כלומר מהם הכללים שבונים את דרכי העבודה שלי והתקשורת עם הלקוחות – אני אנסח אותם בצורה ברורה, על דרך החיוב.

לא מתי אני לא עובדת, אלא מתי אני כן עובדת (ובסוף תבוא אולי הדגשה: "המשרד סגור ביום ששי")

מה כלול בעבודה, מה לא כלול ומחייב תוספת תשלום, מה לא כלול ולא יהיה כלול (כי זה לא שירות שאני נותנת).
אחד הדברים החשובים לגבי גבולות הוא לתקשר אותם מיד בהתחלה. את הגבולות החשובים ביותר חובה להעלות לדיון ממש בשיחה הראשונה, עוד לפני שהצד השני הפך רשמית ללקוח. הוא "עוד לא לקוח" כלומר עול"ל.

למשל: אם צלמת החליטה שכדי לשמור תאריך של יום צילום הלקוח צריך לשלם מקדמה, זה כלל שחשוב שהיא תדבר עליו מיד בשיחה הראשונה.
הכלל דורש מהלקוח פעולה מסוימת, אבל הוא מגן על הצלמת מלהפסיד כסף אם לקוח מבריז מיום צילום, שיכול היה ללכת ללקוח אחר, שהיה מגיע (זה נכון כמובן לכל דמי ביטול).
אם את מקיימת את כל הפגישות שלך במשרד שלך, ולא עושה פגישות בזום, זה דבר שצריך לציין כבר בשיחה הראשונה.

לא לחכות שהעול"ל ישאל: להעלות את הנושא בעצמך. זה הסימן לכך שזה חשוב לך.
אם יש לך ילד שרגיש ללקטוז, בוטנים או גלוטן, זה לא דבר שאת תשכחי לספר למדריך שיוצא איתו לטיול. זה חשוב. בדיוק באותו האופן חשוב לציין כללים עקרוניים מיד בתחילת הקשר: גם כדי להראות שהם חשובים לך, וגם כדי לאפשר לעול"ל לשקול אם זה מתאים לו. וכן, אפשר לנהל משא ומתן על כללים וגבולות. משא ומתן אינו רק על כסף (אבל זה נושא לשיעור אחר).

אני מדברת על כך בהרחבה בהרצאה (הטובה ביותר שלי לטעמי) "איך להתחיל עם לקוח", על שיחת היכרות ראשונה ועל החשיבות של ציון גבולות כבר בשיחה הזו.

גבולות - על דרך החיוב, לא השלילה

הרבה לפני שהיו לי ילדים, כששידרתי בגלגלצ הייתי לפעמים קוראת מאמרים תוך כדי. זכור לי היטב מאמר שקראתי על איך להגיד לא בצורה אפקטיבית לילדים.

בין הכללים היו דוגמאות למה לא לעשות: לא לצעוק, לא מרחוק.
אם הילד שלך תוקע את האצבע בשקע ואת יושבת על הספה מרחוק וצועקת לו: "שלא תעז לעשות את זה!!" זה יהיה פחות אפקטיבי מאשר אם תקומי אליו, תרדי לגובה העיניים שלו ותגידי לו בנחת: "אסור לגעת בשקעים. זה מסוכן".
כשמשהו חמור קורה את ניגשת. אומרת מקרוב. בשקט. מסתכלת בעיניים. ילדים (ולקוחות) יודעים מתי את מתכוונת למה שאת אומרת.

עוד דבר שאני זוכרת מהמאמר הזה הוא: זה לא אישי. זה כלל.

הדבר הכי גרוע שתוכלי להגיד לילד (תתכונני, 90% מהאמהות שאני שומעת אומרות את זה) הוא: "אני לא מרשה!"

כשאת "לא מרשה" משהו זה הופך להיות מאבק בין הרצון שלך לבין הרצון של הילד. במקום לשים את הפוקוס על כלל שמגן עליו בעולם, על אקסיומה, את מפנה את הפוקוס ליחסים בינכם. ורסיה גרועה אף יותר היא: "אמא כועסת!!". אין דבר גרוע יותר מלהתנות התנהגות של ילד באהבה או ברגשות שלך. זו מניפולציה והתוצאות לה הרות אסון (גשי לקרוא את "הדרמה של הילד המחונן" להסבר ארוך ומדכא).
הפעוט חושב לעצמו: אמא לא מרשה? אני אתווכח עם אמא! אני אעשה דווקא! והנה, מצאתי מה לעשות כדי לחרפן את אמא. אני כל כך חזק בעולם! פעולה אחת קטנה שלי עם האצבע והיא מאבדת את זה לגמרי.
כשילד מבין כלל (לוקח להם זמן ללמוד, תנו להם והגיבו בסבלנות ועקביות) – הוא יכבד אותו. הוא מבין שזה לא את נגדו, אלא שפשוט ככה זה.
כשאת אומרת "זה אסור" זה נשמע חזק יותר, אבסולוטי. קצת כמו דאורייתא לעומת דרבנן..

איך נתרגם את זה לתקשורת עם הלקוחות שלנו?
לא נסביר יותר מדי – הלקוחות לא צריכים לשמוע פירוט כיצד הגעתי לכללים שלי, מדוע בחרתי לעבוד דווקא בשעות אלו ("אני פשוט עם הקטנה שלי בגן בימי שלישי אחר הצהריים" / " אני חד הורית חייבת להיות עם הילדים" / אלו השעות היחידות שלי לעצמי") או מדוע אני לא מתחילה לעבוד בלי מקדמה ("פשוט היו לי כמה לקוחות שאחר כך לא הסכימו לשלם לי וזה היה בלגן שלם").

זו לרוב ההפתעה הגדולה ביותר של בוגרי הקורס שלי: כשמצליחות להסביר כלל בפשטות – הלקוחות נענים אליו מיד. בלי שום ויכוח או שאלה. ועל כך הם אני מקבלת הודעות ווצפ: "הלם".

מה קורה מחוץ לגבול? על אכיפה וענישה

גם כהורה לא האמנתי בענישה, ולא נהגתי בהופכי של הענישה: פרסים. כתבתי על כך בפוסט עם מאמר שתרגמתי (בגנות השבח) שאם לא קראת – מבחינתי זה הטקסט המכונן של ההורות.

אבל בעסקים יש שתי אפשרויות למה שקורה מחוץ לגבולות ומעבר למה שכלול בהצעות המחיר שלנו: לא או כסף. למשל בעבודה שלי כמעצבת פנים אם לקוחות ביקשו עוד סקיצה לבית (מעבר לשלוש שכלולות בהצעת המחיר) זה היה כרוך בעוד תשלום (כי זה כרוך בעוד עבודה). אם ביקשו ניהול פרויקט – זה פשוט לא היה כלול בשירות שלי ולכן סירבתי, או הפניתי אותם למנהל פרויקטים.
אבל בהגדרות של העבודה שלי היה ברור לי מה אני עושה ולא עושה.

אל תבלבלו בין השניים! לא זה לא ותשלום הוא תשלום. אם קשה לך להציב גבולות, ייתכן שמצאת את עצמך גובה תשלום על דברים שכלל לא רצית לעשות. וזה ממש הכי גרוע שיש.

איך נראה "עונש"? גם לו שתי צורות: הטפה או קנס. שתי הדרכים האלו לא אפקטיביות ורק מעכירות את היחסים (גם עם הילדים, כמובן):

אם לקוח לא מתייחס בכבוד לגבולות שלך, חשוב להזכיר אותם שוב. נזיפות עם פרשנות או הסברים מיותרים לא יעזרו. עדיף לחכות ליום ראשון בבוקר, להרים טלפון (כן! זו הדרך להראות שזה משהו שחשוב לך: את עוצרת הכל ומנהלת שיחה) ולהגיד:
"חשוב לי שהתקשורת ביננו תהיה בשעות העבודה. אני יודעת שאתם חושבים על העבודה שלנו גם בשבת, אבל מבקשת להתאפק או למצוא דרך אחרת לשתף אותי בלי לשלוח לי ווצפ (למשל מייל)".

זה יהיה עדיף בהרבה על: " כמה פעמים ביקשתי מכם להפסיק לשלוח לי ווצפים בשבת ואתם עדיין ממשיכים! אין לכם טיפת כבוד אלי!!".

ואולי הכי חשוב: האחריות להתריע על הגבול היא שלנו.

אז למה כל כך קשה לנו להציב גבולות?

אני מקווה ששכנעתי אותך שאי אפשר לעבוד בלי גבולות. אי אפשר לתמחר בלי גבולות, קשה יותר לתקשר בלי גבולות.

הבעיה היא שהיישום אינו קשור בהבנה אלא בתירגול, והקושי מגיע ממצב מנטלי.

כשלא נעים לי להציב גבולות זה חוזר למקום בו לא נעים לי לשים את הצרכים שלי לפני אלו של אחרים. את הנוחות שלי על פני הנוחות שלהם. את הרצונות שלי לפני הרצונות שלהם.
אולי את מרגישה שכשאת קובעת כלל את "כופה" את הרצונות שלך על הלקוחות שלך. אני פה להזכיר לך שאנחנו לא כופות כלום על איש: הלקוחות שלנו, ממש כמונו, הם אנשים מבוגרים שמסוגלים לקבל החלטה. אם כלל מסוים לא מתאים להם – הם יכולים לבחור במישהו אחר לעבוד איתו, ויכולים גם לבחור לומר לנו את זה ולבקש לשנות את זה.

המון לקוחות התחננו שאעבוד איתם בימי שישי. "אולי רק פעם בחודש" הם ביקשו פגישה. אבל אילו הייתי נפגשת עם כל זוג לקוחות שלי רק פעם בחודש בימי שישי, הנה הלכו לי כל ימי המנוחה שלי. לעומת זאת, כשכן עבדתי עם זוג לקוחות סופר עסוק שגר לא רחוק ממני, הייתי מגיעה לפעמים בימי שישי לפגוש אותם ואת הקבלן לפנים משורת הדין. זו החלטה שלי והם היו לגמרי מודעים ל"בונוס" הזה שקיבלו ממני, והעריכו אותו.
את זה אני לא יכולה לפתור בפוסט וגם לא בפגישה. זה דורש בחינה שלך את עצמך, למידה ושינוי הדרגתי.

אם ממש קשה לך לשים את עצמך קודם – יש מעט דברים שנראים לי חשובים יותר לטיפול מזה. הייתי מחפשת אימון או טיפול ומסתערת על זה בנחישות ובסבלנות, כי קשה מאד לנהל עסק ועוד יותר קשה לחיות את החיים כשהפעולות שלך מחושבות לפי ריצוי של אחרים, הימנעות מקונפליקט או אכזבה של אחרים וויתור על דברים שחשובים לך.

מה שאני כן יכולה להציע להתבוננות הוא כמה שאלות:

באילו מקומות את מרגישה תסכול? אלו המקומות שדורשים גבולות.
אילו גבולות היית רוצה להציב? חשבי על כלל אחד שהיית רוצה ליישם בעסק שלך.
תחשבי על הגבול שאת יודעת שאת רוצה אבל נמנעת מלהציב
מה מפחיד או מלחיץ אותך כשאת חושבת להציג את הכלל הזה ללקוח?
חשבי על גבול או כלל שהצלחת להציב וליישם
מה היתה התגובה של הלקוחות אליו?

אולי השאלות האלו יעזרו לך להבין שכאשר גבול הוא ברור לנו ואנחנו מציגות אותו בלי לעשות מזה דרמה – הלקוחות מיד מצייתים אליו, כמו שהם מבינים שהמדרכה נועדה להולכי רגל ושצריך להיזהר כשחוצים כביש, שנועד למכוניות.

כמה נקודות על גבולות לסיכום

התעצבת על לקוח "חצוף"? סביר שחסר שם גבול ברור
גבולות אינם לא. הם כללים שמאפשרים לך עבודה נוחה
לא צריך לתקשר גבולות באגרסיביות או בכעס
חשוב לתקשר גבולות על דרך החיוב
חשוב לתקשר גבולות בפשטות, בקצרה, בלי הסברים מיותרים
כללים חשובים יש להציג מיד עם תחילת הקשר
חשוב להבדיל בין מה לא, לבין מה כן, בתוספת תשלום
אחרי שהחלטת על כלל, חשבי מה קורה אם עוברים עליו
לקוחות יכולים לבקש לשנות חלק מהכללים שלך. זה חלק לגיטימי מהמשא ומתן
האחריות לשמירה על הגבול היא תמיד שלך
שמירה על הגבול: התראה כשמתקרבים לגבול

שאלת את עצמך שאלות וענית עליהן? יש לך תובנות לגבי גבולות? הצלחת לעשות דברים אחרת? אני אשמח מאד לשמוע על כל אלו בתגובות. זה ממש מתחת לסרטונים פה בפוסט.

בהצלחה!

סרטוני יוטיוב שלי על גבולות (ויש עוד המון)

הפוסט הכל כלול – לול כמטפורה לגבולות בהורות ובעסקים הופיע לראשונה ב-נעים מאוד רונית כפיר.

לראות את מה שיש – 7 משאבים שכדאי לנצל בעסק עצמאי חדש

רונית כפיר — Sun, 01 May 2022 15:44:25 +0000

בשנים הראשונות בהן נבנה עסק חדש עדיין אין לנו הרבה דברים: ניסיון, לידים, לקוחות, הכנסות. אבל יש כמה משאבים שנמצאים בשפע בעסק חדש, וחשוב להיות מודעות אליהם ולנצל אותם. במקום לשבת בתסכול ולצפות שיקרה משהו - בואו לתרגל חשיבה חיובית ועשיה.

אז פתחת עסק עצמאי. ההתחלה היא באותה מידה מרגשת ומייאשת: בשנים הראשונות, וגם מתוך הרגל חיים של ביקורת עצמית – קל לנו הרבה יותר להתרכז בדברים שאין לנו. כשאת בהתחלה של עסק עצמאי, סביר שאין לך:

ניסיון
תיק עבודות
לקוחות
המלצות
מערך שיווקי מרשים שרק מחכה שיגלו אותו.

יחד עם הפוקוס על כל הדברים האלו שעדיין אין לך, מתגנב פעמים רבות הפחד שהם לא יהיו גם בעתיד. עם הפחד מגיע היאוש: איך אשיג את כל אלו?

בדיוק בגלל זה רציתי להתמקד בפוסט הזה בדברים שכן יש לך כשאת פותחת עסק עצמאי חדש. ובשפע. אני מקווה שאצליח לשנות קצת מהחשיבה שלך.

1. אין התמחות? יש שאיפות

לכל מי שאי פעם פתחה עסק עצמאי, בין אם מיד אחרי הלימודים או אחרי שנים של עבודה בתור שכירה יש או היה חלום של מה שבא לה לעשות. זה הזמן לטוות את החלום שלך, לנסח את האידיאל שלך – עם מי את רוצה לעבוד, כמה את רוצה לעבוד, מי הלקוח האידאלי.
וגם עם מי את לא רוצה לעבוד ומה לא מתאים לך. גיבוש מניפסט אישי הוא שלב הכרחי בכל סטארטאפ – ואת עושה סטארטאפ עצמאית.
אל תזלזלי בזה, דווקא בהמשך הדרך – עם העומס המבורך שיתחיל להגיע, הלקוחות עם הבקשות שלהם אנחנו עלולות לאבד את החזון ואת השאיפות שהיו לנו בהתחלה.

הגדירי לעצמך מטרות כאלו. כי בכל עסק (ובכלל בחיים) יש את הזרימה ה"אורגנית" – ללכת עם מה שמגיע. אבל זה יכול להסיט אותך מהדרך שלך, ולכן חשוב שהיא תהיה ברורה. כן, גם בהתחלה.
ספוילר: זה ימשיך לקרות גם בהמשך הדרך. בשביל לקוחות מתאימים ופרויקטים מדויקים צריך לכוון ולעבוד, תמיד.

2. אין המון עבודה? יש זמן להכין תשתית שיווקית

זה מסוג הדברים שיותר קל לי להציע מאשר לעשות בעצמי: שווה לנצל את הזמן שלך לבנייה של תשתית שיווקית.
עסקים חדשים נוטים לתפוס מרובה, לנסות לעשות הכל. לא להגיד לא.

היתרון בזה הוא שתוכלי להתנסות בסוגים שונים של עבודות ושל לקוחות, ותגלי מה מתאים לך יותר, משתלם לך יותר או מהנה יותר. להתחיל רחב ועם הזמן לצמצם ולהתמחות בתחום מסוים.
החסרון – כשמשווקים לכולם, לפעמים לא מגיע אף אחד. זה כמו המסעדות האלו, שמוכרות גם סלטים, גם פיצות ופסטות, גם בשרים, גם מנות צמחוניות, גם סושי וגם מאפים צרפתיים. בסוף יוצא שאף מנה שם לא ממש טעימה ואנחנו נאכל שם רק אם כל האחרות מלאות.

את הזמן שווה לנצל כדי לייצר לעצמך נישה ולמצוא את הבידול שלך. אני מאמינה גדולה בעשיה תוך כדי תנועה, ולכן עדיף לפרסם ברשתות חברתיות ולשנות את הלוגו שלך כל כמה חודשים, מאשר "לדגור" על זה חודשים או שנים ולא לצאת עם כלום.

את יכולה גם לעשות נטוורקינג. ליצור קשרים עם קולגות, בעלות ברית ובעלי אינטרס משותף. את תורמת להם משהו, ידע או עזרה, ואם בחרת טוב, הם יתרמו לך חזרה.

3. אין הגדרה? יש מרחב התפתחות

כל עוד לא הגדרת לעצמך טריטוריה, לפני שהחלטת על הגדרה לעסק או אפילו קנית דומיין – כל המרחב שלך.
תשאלי את עצמך איפה את יכולה להשאיר סימן? מעל אילו במות את יכולה להראות נוכחות, באילו מרחבים כדאי לך להיות מזוהה. זו ההתחלה של השיווק שלך – ועדיף להתחיל לייצר ניראות ונוכחות של העסק שלך כמה שיותר מוקדם. אין לדעת אילו הזדמנויות זה יביא לפתחך.
במרחב הזה הכל אפשרי ואת יכולה לכוון למה שיהיה אידאלי עבורך. לאן הסקרנות מובילה אותך? מה מדליק אותך ועושה חשק? מצאי את המקומות הללו ומצאי דרכים להשתלב ולקיים שם אינטראקציה.

בתור התחלה אני ממליצה לקנות דומיין. אם עדיין אין לעסק /שלך שם פשוט קני את השם שלך. אם השם שלך כבר תפוס הוסיפי לו משהו זכיר וברור.

לא אשכח ששמעתי את נטלי וסער גיל בפודקסט של מיכאל שוורץ – הם בחרו לסוכנות העיצוב שלהם את השם (והדומיין): Best Designers Ever. גאונות. עדיף לקנות את הדומיין "רונית כפיר תעשי לי סיפתח" מאשר "רוניתכפיר1". כנ"ל כמובן לגבי מייל בג'ימייל.

כתבתי על זה פוסט שאני מתה עליו (ושולחת כמעט לכל מי שמגיעה אלי לפגישת יעוץ שקשורה לשיווק וליצירת נוכחות לעסק, גם לא חדש).

4. אין לידים? יש הזדמנויות

אני יודעת. זה נראה כאילו אף אחד לא פונה ואין לך בכל לידים עכשיו. אבל בדיוק כמו בעסק ותיק – האנשים שסביבך: חברים, משפחה, מכרים מרשתות חברתיות– ככל שאלה שידעו מה היכולות שלך ומה השאיפות שלך – יכול להיות שירצו להשתמש בהם.
אין לי ספק שיש לך חברים רבים שרק מחכים שתעבדי איתם, כן, ש"תתגלחי עליהם". זה מה שחברים אמורים לעשות: לסמוך עליך, לפרגן לכשרון שלך ולאפשר לך להתחיל מהם.
האנשים שמקיפים אותך הם גם לקוחות פוטנציאליים וגם שגרירים פוטנציאליים. ספרי לכולם מה את עושה, תתחילי לתרגל לספר על העסק שלך ועל השינוי שאת מציעה לאנשים.

כדי לא להסתבך, עדיף להתחיל לפחות עם כמה גבולות או כללים מוגדרים. למשל להחליט מראש מה המדיניות שלך עם אנשים מקרבה שונה, ומתי תפסיקי להגדיר את עצמך כעסק חדש (כלומר למשל מתי תפסיקי לעבוד בחינם ותתחילי לגבות תשלום, או מתי תעברי מלגבות תשלום "סמלי" לתשלום מלא, כאלה). מה שיפה עם מדיניות של עסק הוא שזה העסק שלך. כשתרצי? תשני את המדיניות. כי הכל משתנה כל הזמן.

5. אין ניסיון? יש תעוזה

הדירות הראשונות שעיצבתי בתחילת דרכי היו הפרועות ביותר שלי. אולי כי עדיין הייתי טרייה מהלימודים, עם יצירתיות של סטודנטית, אולי כי רציתי מאוד להרשים, ואולי כי פשוט לא הבנתי מהחיים שלי מה אפשר ולמה עדיף לא להיכנס.

תכננתי פרטים מסובכים, נכנסתי להרפתקאות שאפתניות ולוחות זמנים לחוצים. כמו פעוטות שעדיין לא יודעים מה מצפה להם בעולם – האומץ שלהם נובע מהיעדר הפחד. אין סיבה לא להתנהג כך בתחילת הדרך -יהיו לך עוד הרבה שנים להיות זהירה מחושבת ומבוהלת.

היתרון שיש לעסק חדש הוא רעננות, חשיבה מקורית, הרפתקנות. גם לקוחות יודעים את זה – ולצד הציפיה שיש להם (מוצדקת מן הסתם) שנותני שירות בתחילת הדרך יהיו זולים יותר כי הם "מתגלחים עליהם" – יש גם הבנה שהם מקבלים משהו ייחודי וחד פעמי. תשתמשי בזה באומץ.

6. אין תיק עבודות? יש השראה

אולי עדיין אין לך תיק עבודות אבל יש לך בראש חזון ויש סביבך השראה: אנשים שגרמו לך לרצות לפתוח את העסק הזה, פרויקטים שגרמו לך לרצות לעשות דברים דומים. אספי אותם, ספרי עליהם ותראי אותם לעולם ולעצמך. גם זה ימשוך אלייך אנשים מהסוג שאת רוצה.

את יכולה לעבוד על פרויקט לדוגמא, שמבטא את מה שאת אוהבת וחשוב לך:
גם אתר עם הדמיות או עבודות לדוגמא שמעולם לא יצאו לפועל יכול להיראות טוב ולתת טעימה מהיכולות ומהחזון שלך. אם את אדריכלית את יכולה לשרטט את הבית שהיית רוצה לתכנן. את יכולה לעשות הדמיות של הבית הזה ולפרסם אותן. זה נכון לכל מקצוע: עבודות גמורות וטובות יכולות להתקיים גם בלי לקוחות שהזמינו אותן. את לא משקרת, את מראה את היכולות שלך. זה בהחלט ימשוך אלייך יותר אנשים מאשר אתר ריק.
זה הזמן להרים אנטנות, להקשיב לקול הפנימי ולחפש מי מבטא אותם בחוץ. בדיוק כמו שאת עולה על תדר שמדבר אליך ברדיו? התדר הזה ימשוך אליך את הדברים המתאימים.

7. אין קולגות? יש א.נשים ללמוד מהם

ועל אותו התדר גם ללמוד. בהמשך לאנשים שמעוררים בך השראה – סביר שיש סביבך אנשים שאת יכולה ללמוד מהם, או כאלו שמציעים לך ללמוד ולהתפתח עוד בתחום שלך או בתחומים נושקים.
זה זמן מעולה ללמוד מאנשים שמפגינים ידע ונותנים דוגמא אישית שהיית שמחה לאמץ ולשכפל בסגנונך.
הרשת מלאה בתכנים חינמיים שאפשר ללמוד מהם וגם תכנים בתשלום, שיחסכו לך טעויות ומפחי נפש בהמשך. אני מקווה שנרשמת כבר לערוץ היוטיוב שלי.

משאב זמין וחשוב הוא קהילות. אפשר ללמוד בהן מחכמת ההמונים, לשאול שאלות, לייצר נוכחות וליצור קשרים. אם את עדיין לא שם – זה הזמן להגיע לקהילה שלי, נעים מאד! עצמאיות מדברות עסקים.

לסיום, באמצע מאי נפתח המחזור השלישי של תכנית הליווי "תעשי לי סיפתח" – שתקצר את זמן ההתלמדות שלך ותחסוך לך שנים של חציית גבולות, תסכול ותמחור נמוך בעסק. כל הפרטים על סיפתח בלינק, וכמובן שאפשר לשאול אותי גם כאן שאלות.

עוד פוסטים רלוונטיים לעסק עצמאי בתחילת הדרך:

הנה כמה לינקים לפוסטים שימושיים ומשמעותיים בבלוג שלי, שרלוונטיים במיוחד לתחילת הדרך של עסק עצמאי:

חמש שגיאות נפוצות של עסקים מתחילים
חמש הרצאות שכדאי לכל בעלת עסק להכיר
איך לעבוד עם חברים ולהישאר בחיים
גבולות עם לקוחות בעסק עצמאי (אחד הפוסטים האהובים עלי, אני מפנה אליו כל הזמן!)
איך לייצר נוכחות שיווקית לעסק שלך בסביבה הקרובה
כמה באמת עולות עבודות קטנות?

הפוסט לראות את מה שיש – 7 משאבים שכדאי לנצל בעסק עצמאי חדש הופיע לראשונה ב-נעים מאוד רונית כפיר.

5 הרצאות שכדאי לכל בעלת עסק עצמאי להכיר

רונית כפיר — Tue, 25 Jan 2022 17:14:36 +0000

הגיע הזמן לקבץ יחד הרצאות מומלצות שהן חובת צפיה לכל אישה ובעיקר לנשים בעלות עסק עצמאי. החל בחסמים שיש לנשים בעולם העבודה, דרך ניהול ומנהיגות (והורות על הדרך) וכלה בבטחון עצמי ושפת גוף - אלו ההרצאות שאת חייבת לצפות בהן בדרכך ל #נעיםמאוד

שפע התכנים מאיים למוטט אותנו. לפעמים הוא מייאש גם אותי. בשנים האחרונות עברתי מלקרוא ללהאזין, ולפעמים אני צופה בסרטונים (כמעט שאין ספר שיצא בשנים האחרונות שלא נלווית אליו הרצאה או תקציר). בגלל שהיה לי קשה לבחור פשוט החלטתי ללכת על חמש, ואם יהיו תכנים נוספים בעתיד, אפרסם אותם בפוסט נוסף.
שתיים מההרצאות האלו היו המלצה של אחי הקטן, שי כפיר, שיום אחד אולי תהיה לנו הרצאה משותפת על ניהול. או כך אני מקווה.

ליז וייזמן - המכפילות והמקטינות

חלק מהרצאה שהיא גם ספר בשם מולטיפליירז (Multipliers, "מכפילים") עליו כתבתי בעבר בפוסט על הורות. בחלק הזה של ההרצאה היא מדברת על ה"מקטינה האקראית" – מנהיגה שהכוונות שלה טובות, להעצים, אבל הפעולות שלה גורמות לאנשים סביבה להרגיש לא מספיק טובים, לא לעמוד בקצב, ובאופן כללי לא לעשות במקום לעשות.

זו התנהגות שאני מוצאת בעיקר אצל הורים, וגם אני חטאתי בה: מרוב שאנחנו רוצים "לעזור" אנחנו הורסים. לפעמים הדרך הטובה ביותר להניע תהליכי שינוי היא לשתוק.

וייזמן מספרת על ערב עם הילדים שלה, בו החליטה לקחת על עצמה את "אתגר השאלות": במקום לצעוק פקודות – רק לשאול שאלות במשך זמן רב.

איך זה רלוונטי לעסק עצמאי?

היחסים שלנו עם הלקוחות שלנו בעסק עצמאי הם של מנהיגות וניהול: את בעליו של העסק שלך, והלקוחות הגיעו אליך כדי שתובילי אותם בבטחון לקבלת החלטות, שתפתרי להם את הבעיות בהתאם לניסיון ולידע שלך, לא בהתאם למה שהם מרגישים שצריך. היכולת להבין צרכים של אחרים ולהוביל אותם לפתרון היא יכולת מנהיגות, ולכן תכנים רבים של מנהיגות קשורים לניהול עסק עצמאי.

איימי קאדי - שפת הגוף שלך משנה את מי שאת

אמנם מיליונים כבר צפו בהרצאה הזו של איימי קאדי, אבל אם יש סיכוי שלא צפית – אני מפנה אותך אליה כאן. אני מדברת עליה כבר שנים בהרצאות שלי ואוהבת את העקרון שלה: כל מה שאישה צריכה זה שתי דקות ומרחב פרטי משלה (אפילו חדר שירותים) כדי להעלות לעצמה את הבטחון העצמי.

קאדי מספרת בצורה מעוררת אמפתיה על ניסוי שערכה, שהראה איך באמצעות תנוחות גוף (Power poses) אפשר לשנות את ההרכב ההורמונלי שלנו – ובכך להעלות את הבטחון העצמי ואת רמת הכריזמה שאשנחנו משדרות החוצה.

אני מיישמת את זה כבר שנים בקריינות ומלמדת את זה בסדנאות – הקול שלנו נשמע אחרת לגמרי כשאנחנו עומדות ואם נוסיף על זה תנועה – עוד יותר. כך שבאופן כללי אם את רוצה להרגיש גדולה – שווה לך להגדיל את המקום הפיסי שאת תופסת בעולם – זה ישדר החוצה.

איך זה רלוונטי לעסק עצמאי?

כי לפני פגישה שמלחיצה אותך טוב להיזכר בהרצאה הזו, להרים ידיים לאוויר למשך שתי דקות וללכת להשיג את זה.

שריל סדנברג - למה אין לנו מספיק נשים מנהיגות

הספר פורץ הדרך של שריל סנברג "לפרוץ קדימה" נולד כהרחבה של ההרצאה הזו שלה. עדיין מפתיע אותי לגלות פמיניסטיות שלא קראו את הספר שלה, שהוא בבחינת טקסט בוק חובה לכל מי שנשים בעולם העבודה מעניינות אותה, או פשוט נשים בעולם.

אמנם גם על הספר הזה התפרסמה ביקורת רבה, חלקה מוצדקת (אחרי הכל, סנדברג היא אישה לבנה פריבילגית, שנולדה בצד הנכון של העולם, ולכן כמה קל לה להטיל את האחריות על קידומן של נשים על הנשים עצמן), אבל הוא משובץ סיפורים מאירי עיניים והמון מחקרים ועובדות שחשוב לדעת על חסמים שעומדים בפני נשים, וצורות חשיבה שממש כדאי לנו לשנות.

אם אין לך זמן להקשיב לספר -לפחות צפי בהרצאה שלה.(המלצות על ספרי אודיו בפוסט הזה)

רשמה סוג'אני - ללמד את הבנות שלנו אומץ, לא שלמות

אני מתה על ההרצאה הזו של רשמה סוג'אני, שקושרת בין הרגלים קטנים מאד לבין מהפכות גדולות. אם נרצה לחולל שינוי של ממש אצל נשים בעולם, וללמד אותן להרגיש נוח עם כוח (הסיסמה החדשה שלי, אהבת?) הרי שכדאי להיות מודעות לתגובות שלנו כשאנחנו מחנכות את הדור הבא של הנערות.

בהרצאה שלה היא מדברת על החשיבות של דוגמא אישית, של חינוך מאפשר ומעצים (בדומה לליז וייזמן, גם היא ממליצה לתת לבנות שלנו להצליח לבד, כלומר להיכשל לבד קודם) ואני אוהבת במיוחד את הדוגמא של המורה למחשבים.

למה זה רלוונטי לעצמאיות?

כי אם תעשי הכל כדי להימנע מטעויות בעסק שלך, את בחיים לא תצליחי. זהירות היא פעמים רבות הימנעות ופחד -לא באמת זהירות. בשביל להגיע לצמרת צריך לטפס, וכשמטפסות נופלות כמה פעמים עד שלומדות.ים לעשות את זה כמו שצריך. במפגשים שלי עם נשים אני נוכחת כל הזמן שאנחנו חייבות לחזק את שריר האמון שלנו ולהחליש את שריר הביקורת העצמית.

כנות רדיקלית

ההרצאה של קים סקוט מעולה כי היא בנויה על מודל פשוט וגאוני, מודל של תקשורת עם עובדים ובין צוותים.
בעצם, מה שהיא מדברת עליו הוא וריאציה של "נעים מאוד": מה קורה כשיש לנו כוונות טובות ואנחנו מנסות להעביר ביקורת – משימה שהיא חלק מהגדרת התפקיד של כל מנהלת.
סקוט עבדה אצל שריל סנדברג בגוגל, ומשוב חשוב שהיא קיבלה ממנה גרם לה לפתח את המודל הזה, בו היא מסבירה איזו סוג של כנות נדרשת ממנהלות וממנהלים – שלוב של אכפתיות אישית וישירות קיצונית. נשמע שבעולם הארגונים האמריקאיים אלו תכונות והתנהגויות נדירות למדי.

מה שיפה במודל שלה הוא, שאפשר להבין מדוע רע כל כך להיות במקומות האחרים – הימנעות מישירות מייצרת מניפולציה או אמפתיה הרסנית, הימנעות מאכפתיות מייצרת אגרסיביות גועלית.
צפו בהרצאה הקצרה וחישבו על המודל הזה אחר כך שעות, מבטיחה.

איך זה רלוונטי לעסק עצמאי

כי זה מסביר בצורה ברורה מדוע להיות "נחמדה" יכול להיות הרסני לפרויקט או ליחסים עם הלקוחות שלנו, ומדוע כדאי לנקוט בגישה אסרטיבית נעימה מאד של כנות רדיקלית.

בונוס קטן לסיום – קטע מראיון עם סטיב ג'ובס, בו הוא מספר על העבודה שלו עם המעצב הגרפי הנודע פול ראנד. יש פה יופי של סיפור על שיחות מכירה ושיחות על ערך, הובלה בעבודה והערכה מלקוח. תהנו!

נזכרת בהרצאה אהובה שיכולה להיות רלוונטית או מעניינת עבורי או עבור הקהל שלי?

אשמח לשמוע ממך בתגובות! אם אקבל ממך סרט רלוונטי ומעניין, שלא הכרתי, אני מבטיחה לפרסם עם קרדיט בפוסט ההמשך.

רונית

הפוסט 5 הרצאות
שכדאי לכל בעלת עסק עצמאי להכיר הופיע לראשונה ב-נעים מאוד רונית כפיר.

חמש שגיאות נפוצות של עסקים מתחילים

רונית כפיר — Tue, 16 Feb 2021 16:28:24 +0000

אילו יכולתי לחזור לשנים הראשונות של העסק העצמאי שלי הייתי נותנת לעצמי כמה עצות שהיו חוסכות לי המון זמן, עוד יותר כסף אבל בעיקר תסכול ועוגמת נפש. הנה חמש שגיאות נפוצות שעושים עסקים בתחילת דרכם וחמש עצות איך להימנע מהן

קריאה של הפוסט הזה תיקח לך קצת זמן. יש בו גם עשרה לינקים שימושיים מאד – חלקם בחינם וחלקם בתשלום – שייתנו לך עוד ערך ועצות מועילות. אני ממליצה להקדיש לו את הזמן כי כידוע זמן שווה כסף – והשקעה של זמן לימוד תחסוך לך בעתיד הקרוב כסף.

אז בשעה טובה פתחת עסק עצמאי והתחלת ללכת בדרך הפרטית שלך.
בדרך הזו יש בורות ומהמורות שהנפילה אליהם היא כמעט הכרחית כדי ללמוד – אבל אפשר לרכך אותה או לפחות לדעת להיזהר מפניה.
כפי שגם אני הבנתי לפני יותר משלושים שנה – להיות עצמאית זה לא רק לעשות את מה שאני אוהבת וטובה בו ולקבל עליו כסף – זה גם לאייש עוד המון תפקידי לווין בעסק: להיות אשת השיווק של עצמך, כותבת התוכן, בונת אתרים לעיתים, ציידת לקוחות, מחלקת שירות ושימור לקוחות, אשת מכירות, מנהלת כספים ומבקרת איכות. בתוך כל אלו התקשורת עם הלקוחות שלי ובכלל האופן בו אתקשר את השירותים שלי החוצה על כל גווניהם הוא משימה מורכבת ולעיתים מתסכלת.

הנה חמש שגיאות נפוצות שמאפיינות עסקים בתחילת דרכם. רבים מהם ממשיכים בהתנהגות הזו גם בהמשך הדרך ורק אז מגיעים אלי… אני מקווה שהפוסט הזה יחסוך לך כמה נפילות ואולי יביא אותך אלי מהר יותר – לחסכון של זמן וכסף, אבל בעיקר של רגשות שואבים כמו תסכול ועצבים על עצמך ועל הלקוחות שלך.

1. לעבוד בחינם (כי לא נעים לך לבקש תשלום)

פתחת עסק עצמאי! ברכות. מרגע זה עשוי להתחיל ה"לאנעיםלי" שלך עם כסף. ככל שתיפטרי מזה מהר יותר – תרוויחי יותר ותרגישי טוב יותר. בתחילת הדרך שלנו כעצמאיות ועצמאים המטרה היא להשיג לקוחות. למצוא הזדמנויות להראות לעולם את מה שאנחנו יודעות, ופעמים רבות נסכים לעבוד בחינם.

אין לך מושג כמה בעלות ובעלי עסקים מגיעים אלי עם הבעיה הזו. אין לה תמיד פתרון קל אבל חשוב לזהות אותה מיד בהתחלה כדי להתחיל את הגמילה – שינוי ההרגלים שלנו ושינוי התפיסה שלנו. למשל: זה שאת חדשה בעסק לא אומר שעליך לעבוד בחינם. הלקוחות שמגיעים אליך צריכים את השירות שלך, ולכן הגיעו. אם לא יבואו אליך – מן הסתם יגיעו לאחרים. וגם -כשלקוח, גם אם הוא חבר או חברה (ורובם בהתחלה כאלו) מציע לשלם עבור העבודה שעשית – זה הזמן ללמוד להגיד תודה ולקחת את התשלום.

אז איך לא לעבוד בחינם בתחילת הדרך העצמאית שלך?

כמו שינוי הרגלים מזיקים אחרים – השחרור מ "לאנעיםלי לגבות תשלום" מצריך מודעות, תשומת לב ואימון. אפשר ללמוד נוסחאות ולחשב חישובים עד מחר: אם לא נעים לך לבקש כסף אי אפשר לעבוד רק על פתרון שכלתני. אבל חשוב מאוד להתחיל ממנו.

כדאי ללמוד את השוק שלך, לשאול ולדבר עם אנשים, ואז לקבוע מחירון, אפילו מחירון "סמלי" של מתחילים. כן, המילה הזו, שעוד תקפיץ אותך בהמשך הדרך. כל סכום הוא סמלי – הוא מסמל את הערך שמישהו מרגיש שנתת לו.
אפשר להחליט על גובה הנחה קבוע לחברים, לכתוב לעצמי לוחות זמנים ולהיצמד אליהם: מה משך פגישה ראשונה ללא תשלום? איפה היא מתקיימת? כמה הנחה אני נותנת למישהו שלמד איתי ביסודי ולא דיברתי איתו עשר שנים?
כמה עבודות חינם אני לוקחת בחודש? מתי אני מתכוונת להעלות את המחירים שלי שוב?

כשיהיו לך תשובות לשאלות הרציונליות האלו יהיה לך קל יותר לתקשר את המחירים שלך ולא להיכנס למצבים לא נעימים.

כלי עזר מעשיים כדי לגבות כבר מההתחלה:

שיעור מספר 1 מתוך "תעשי לי מחיר" – תמחור– כמה אני שווה? ושיעור מספר 8 מתוך "תעשי לי מחיר" – חחח (חברים, חינם, חשיפה) זה לא צחוק
הרצאת חינם ביוטיוב שלי: "כולם מדברים על מחיר, אף אחד לא מדבר על ערך"

2. להסכים לקחת כל עבודה ( כי לא נעים לך להגיד לא)

בתחילת דרכי כמעצבת פנים – בגיל 30 עם 12 שנות ניסיון כמגישה וקריינית – אמרתי כן ליותר מדי הצעות. אלו היו בעיקר הצעות ממעגלים קרובים (חברים, מכרים, משפחה) ואמרתי כן לכולם. גם לרחוקים מידי, גם כשהייתי עמוסה, גם כשאלו היו דברים שבכלל לא רציתי לעשות , גם לאנשים שהיה סיוט לעבוד איתם וגם כשזה היה כמעט בחינם. או בחינם לגמרי.

בהחלט צריך לקחת עבודות בתחילת הדרך – אבל לכל אחד יש את האינטואיציות שלו שאומרות לו מתי משהו לא מתאים. כשאת אומרת כן לדברים מתוך פחד שלא יבואו אחרים את עשויה למצוא את עצמך מתרחקת מהחזון העסקי שלך, עובדת עם אנשים לא נעימים, מפסידה כסף וזמן ובעיקר מאד לא נהנית. גם בהתחלה – לא לכל לקוח צריך להגיד כן, ולפעמים עדיף לחכות להזדמנות הנכונה מאשר למלא את היומן עם כל הצעה שמגיעה.

אז איך ללמוד להגיד לא להצעות לא מתאימת?

לא קל להגיד לא.
אני פוגשת נשים וגברים שגם אחרי שנים ארוכות במקצוע קשה להם לסרב לעבודות ולא נעים להם שלקוחות ירגישו דחויים. עקרונית אני נגד שקרים כי הם גם מסבכים אותנו עם עוד שקרים וגם גורמים לנו להרגיש עולב – אבל זה יותר קל. אני? אני בעד כנות, תמיד. אפשר לומר את האמת גם בלי לומר את כל האמת, ולהגיד בנימוס ללקוחות שהפרויקט לא מתאים לסוג העבודה שאת עושה או למומחיות שאת רוצה לפתח. נדמה לנו שאנשים יתבאסו מזה אבל המציאות היא, שאנשים מאד מעריכים כנות וגם אמביציה.

החדשות הטובות - יש לקוחות! יש הצעות! ככל שנתמודד מהר יותר עם להגיד לא ונשאל את עצמנו למה נרצה להגיד כן – נקצר את הדרך שלנו אל המקום אליו נשאף להגיע. עדיף להתפתל ולעשות את העבודה הקשה על ההתחלה מאשר במורד הדרך, כשאת כבר עובדת עם מישהו וממש סובלת.

כלי עזר מעשיים כדי להתגבר על הרתיעה להגיד לא:

שיעור מספר 3 מתוך "תעשי לי מחיר" – גבולות
הפוסט הזה בבלוג שלי על כללים וטקסים.
יש אותו גם בגרסת אודיו!
טבלה באינסטגרם שלי על להגיד לא ללקוחות.
סרטון ביוטיוב שלי על להגיד לא ללקוחות

3. לחכות עם השיווק (כי לא נעים לך להשוויץ)

חלק עצום מהזמן שלנו בניהול עסק עצמאי הוא שיווק. יצירת תוכן, כתיבת בלוג, הקלטות וצילומים, רשימות תפוצה, להטוטי SEO אין לזה סוף. ולביישנים? עוד יותר קשה. עסקים בתחילת דרכם לפעמים מחכים: שיהיו מספיק עבודות להראות לעולם, שיגיע הלקוח שימליץ עליהם בדיוק לקהל הנכון. הם תופסים את עצמם כעסק מתחיל גם אחרי כמה שנים ואחרי לא מעט לקוחות, כי זה תירוץ מעולה להימנע מלהקים אתר או להפיץ את בשורת קיומם בעולם.

אבל לשווק לא אומר ללכת ברחוב עם שלט ענק ומגפון ולצעוק כמו בשוק "רק היום רק היום!". הביטי סביבך – את מוקפת לקוחות פוטנציאליים. למעשה, אין לך אפילו מושג שזה המצב כי.. לא נעים לך לשווק.

אז איך להתחיל לשווק בלי לעשות מזה סיפור?

לפני שנספר לכל העולם שווה לבדוק אם סיפרת לאנשים שהכי קרובים אליך. מעבר לנוכחות הדיגיטלית שחשוב שנייצר כשיש לנו עסק – לעזור לכל מי שמחפש אותנו למצוא אותנו בצורה הכי קלה – צריך להתחיל בבית.

מתי היתה לך שיחה עם ההורים שלך על העסק שלך? ועם החברות שלך? והאחים והגיסות והשכנים? האם הם יודעים בדיוק מה את עושה? איך זה נראה, כמה זמן זה לוקח, מי הלקוחות שצריכים את זה?

כמו בסעיף הקודם – הלקוחות הראשונים שלך יגיעו מהמעגלים האלו – חשוב לדאוג שכולם ידעו מה את עושה ולא רק את הטייטל. סיפור קצר על פרויקט שהתחלת עכשיו ילמד את כולם יותר מאשר סתם הטייטל של העסק שלך. ייתכן שסביבך נמצאים אנשים שיכולים להביא אליך לקוחות נהדרים או לספר עליך לעולם בגאווה. וכשהם ישמעו שמישהו מחפש עסק כמו שלך – את תהיי הראשונה שתעלה להם בראש. לתרגל. לתרגל לספר על העסק שלך בקול רם בארוחות משפחתיות, לא להשתיק את אבא שלך כשהוא מספר לכולם בגאווה מה את עושה.

כלי עזר מעשיים כדי לשווק בלי להרגיש סיילסמן:

ההרצאה שלי על סטוריטלינג תעזור לך לספר את הסיפור של העסק שלך. הקוד נעים מאוד ייתן לך 10% הנחה
סרטון יוטיוב שלי על שיווק לביישניםויש לו גם חלק ב'

4. לא לבקש המלצות (כי לא נעים לך ללחוץ)

עוד הרגל שכדאי לך לסגל כבר מתחילת הדרך היא "שימור לקוחות". הדרך הבטוחה והטובה ביותר להרחיב את מעגל הלקוחות היא המלצות של לקוחות קיימים היא המלצות מפה לאוזן.

אבל לא תמיד נעים לנו אחרי סיום של עבודה לבקש מלקוחות שלנו המלצות – בין אם זו בקשה לשלוח לנו משוב וסיכום של העבודה איתנו (למשל המלצה לאתר או המלצה בגוגל) ובין אם זו בקשה להמליץ עלינו לצד שלישי.

אז איך לבקש המלצות מלקוחות?

חשבו על עצמכם בתור לקוחות. דמיינו שמתקשר אליכם עכשיו ספק שנהניתם לעבוד איתו ומבקש המלצה. איך תרגישו? סביר שתשמחו מאד. אם החוויה היתה טובה זה יאפשר לכם לתת עוד בתמורה – כי מה שנתתם היה בעצם רק כסף. כן! רק כסף! ועכשיו אתם יכולים גם לתת קצת אהבה. בדיוק ככה: לקוחות שנהנו לעבוד איתך ישמחו להמליץ עליך בפנייך או בפני אחרים, ושווה להתגבר על אי הנעימות הזו כדי להמשיך להרחיב את המעגלים שלנו.

אפשר להתחיל כבר עכשיו להקים כל סוג של מאגר לקוחות ולהישאר איתם בקשר. לשלוח וואצפ בחגים או תזכורת במייל אחרי שעברה שנה מאז שסיימתם לעבוד ביחד. לפעמים דרישת שלום קטנה תזכיר ללקוחות שבדיוק היה להם ליד בשבילך.
אפשר לנסח מייל קצר עם שני לינקים אותו תשלחו ללקוחות שסיימת לעבוד איתם ותבקשו משוב והמלצה. אם תלמדי את השפה בה הם מתארים את העבודה איתך גם תקבלי כלי חזק לשיווק בהמשך.

החדשות הטובות - המלצות של לקוחות הן השיווק הטוב ביותר, שווה להתאמץ בשביל זה. במקום "אפשר המלצה" תבקשו תשובה לשאלה ספציפית ("איזה חלק מהעבודה היה הכי מהנה?") סביר שתקבלו תשובה מדויקת שתעזור לכם בשיווק. אנשים אוהבים שמובילים אותם (ראו בסעיף הבא)

כלי עזר מעשיים שיעזרו לך לאסוף המלצות מלקוחות:

שיעור 4 מתוך "תעשי לי מחיר" – ילמד אותך איך לדבר בבטחון
אפשר ללמוד להציג את עצמך כמו שצריך ביוטיוב שלי

5. לתת ללקוחות להוביל (כי חשוב לך לתת שירות טוב)

אחד הדברים שגם לי היה הכי קשה ללמוד הוא להוביל את הלקוחות שלי בביטחון. ואני מדברת על כך בהרצאה שלי "מלא נעים לי… לנעים מאוד" – היה לי לקוח שעל כל הצעה שלי אמר לי כן וזה חירפן אותי. עד שהבנתי שלנהל עסק עצמאי זה לנהל. זה להיות מנהיגה.

אם את רוצה שהלקוחות שלך יתייחסו אליך ואל האינפוט המקצועי שלך ברצינות כדאי להתחיל לעבוד על זה כבר מעכשיו – אנשים יבואו אליך כדי לשמוע מה יש לך להציע, מה הפתרון עליו תמליצי, באיזו דרך עליהם לבחור.

אחד ההבדלים הגדולים בין עסק מתחיל לעסק ותיק הוא ההבדל בין ביצוע לבין החלטה. הגיוני יותר שבתחילת הדרך לקוחות יקחו אתכם כדי לבצע צד טכני של עבודות או שירותים ותרגישו כמו "ביצועיסטיות". הגיוני. עם הזמן יבואו אליך בזכות הכישורים הייחודיים שלך ולא רק היכולות הגנריות שלך. איך תדעי שגדלת? שתרגישי יותר בנוח להוביל. להמליץ על כיוונים ולא רק ללכת לאן שאומרים לך. לשכנע לקוחות שהפתרון שלך טוב עבורם ולא לשאול אותם מה הם רצו או אוהבים.

למה חשוב להוביל לקוחות בבטחון ואיך לעשות את זה?

בטחון מייצר בטחון – כשנסכים להוביל בבטחון ולהתייחס לעצמנו כסמכות – גם הלקוחות יתייחסו אלינו כך. ככל שנרגיש נוח להיות במקום הזה – כך העסק שלנו יגדל מהר יותר ויביא אלינו יותר לקוחות שירצו להקשיב לנו ולשלם עבור השירות והעצות שלנו.

הפוזיציה של ריצוי לקוחות היא מסוכנת מאד ולעסקים רבים קשה מאד לצאת ממנה. ללמוד להוביל, כפי שאני מספרת בהרצאה שלי "מלא נעים לי לנעים מאוד", זה דבר קשה. יש אחריות רבה בהובלה וזה מלחיץ גם אחרי כמה שנים בעסק – ועדיין, מה שהביא את התוצאות הטובות ביותר ביחסים שלי עם לקוחות היא ההסכמה שלי להוביל.

חשוב לזכור שלקוחות מגיעים אליך מסיבה. אם לא היתה סיבה הם לא היו נמצאים כאן. יש פה אדם עם צורך, שאם לא יקבל מענה עליו – ינסה לפתור את המצב בעצמו או יילך למישהו אחר. תחשבו על רופא שיניים שמתייעץ איתכם על איזה מקדח לקחת לפני הסתימה. זה מרגיע? זה נחמד? לא! זה מלחיץ מאוד.

החדשות הטובות - זוכרת את ההמלצות של הלקוחות מהסעיף הקודם? ככל שנאסוף יותר כאלו נוכל לקבל חיזוקים לחוזקות שלנו ולדעת להשתפר, מה שיוסיף לנו ביטחון. נסי לחשוב על הלקוחות הטובים ביותר שהיו לך – אין לי ספק שגם ההתנהגות שלך מולם היתה בטוחה יותר, קולית יותר, מרגיעה יותר; כך צריך לעבוד ולהוביל.

כלי עזר מעשיים שיעזרו לך להוביל בביטחון:

סרט ביוטיוב שלי על להוביל בבטחון
פוסט בבלוג שלי על תקשורת עם לקוחות על פי כללי האילתור של טינה פיי

רוצה לקחת את זה צעד אחד קדימה וליישם?

בתחילת מרץ אני פותחת את הקורס החדש "תעשי לי סיפתח" – הוא נבנה במיוחד עבור עסקים מתחילים וילמד אותך את כל מה שקשור לכסף בעסק עצמאי מנקודת המבט של עסק חדש וצעיר.
הקורס מתאים לכל המקצועות (לימדתי גם מנהלי חברות מחשבים, כותבות תוכן, עורכות דין, ולא רק אמניות ומעצבות).

יצרתי בקורס מרחב חזרות בטוח שמאפשר לבעלות ובעלי עסקים שעושים את הצעדים הראשונים שלהם בעולם העצמאי לתרגל את כל מה שאיש לא לימד אותם – לדבר על העסק שלך, לדבר על כסף, לנהל משא ומתן, להגיש הצעות מחיר ועוד.
ההשקעה החד פעמית הזו בעסק שלך עכשיו תחסוך לך הפסדים, תסכולים ועצבים בשנים הקרובות ובעיקר תחמש אותך בכלים ובגישה נכונה לתקשורת עם לקוחות, לניהול עסק שישנו את ההתנהלות שלך בעולם המקצועי לכל השנים הבאות.

כל המידע על הקורס בעמוד הזה – ואפשר גם לשאול בתגובות.
ספרו לי על עוד דברים שהייתם רוצים ללמוד בשנים הראשונות בעסק שלכם שהיו חוסכים לכם כאבי לב וכיס בואועל ההתחלה!

כמובן שבתחילת דרכך העסקית הידע לך מצומצם יותר ויש לך פחות ניסיון. אבל יש לך אולי רעיונות מקוריים יותר, שיטות עבודה חדשניות, השראות עדכניות יותר מעסקים ותיקים; להיות חדשה יכול להיות גם להיות רעננה. ככל שההתחלה שלך תהיה טובה ומדויקת יותר מבחינה עסקית – כך הצמיחה שלך בעסק תהיה מהירה יותר, הלקוחות שיגיעו אליך יהיו מדויקים לך מהרגע הראשון ותוכלי לחסוך לעצמך שנים של ספקות, רגשות אשם ותסכול, חרדות גדילה ונפילות כואבות.

בואו לעשות איתי סטאז' לעסק עצמאי – משהו שלא תלמדו בשום מקום אחר: הזדמנות ללמוד על יבש, אבל היבש הכי רטוב שיש.

יש טעויות שהזדהית איתן?
יש כאלו ששכחתי?

כתבו לי בתגובות ונוכל לעזור לעוד עסקים עצמאיים בשנים הראשונות לחייהם לצלוח את התקופה המרגשת והמאתגרת הזו.

הפוסט חמש שגיאות נפוצות
של עסקים מתחילים הופיע לראשונה ב-נעים מאוד רונית כפיר.

נעים מאוד וכללי האילתור של טינה פיי

רונית כפיר — Tue, 11 Aug 2020 07:01:54 +0000

תקשורת עם לקוחות מבוססת על יחסים ועל תגובות ולכן, באופן מפתיע, עונה גם לכללים מעולם האילתור והקומדיה. בשיחת מכירה, במשא ומתן ואפילו בישיבה בעבודה - ארבעת כללי האילתור של טינה פיי הם גם כללים לחיים, ובעיקר כללים של נעים מאוד.

כללי האילתור המבריקים של טינה פיי מלווים אותי כמה שנים. למי שבמקרה לא מכירה או מכיר: טינה פיי היא תסריטאית וקומיקאית אמריקאית. היא אולי זכורה לכם בעיקר מהסדרה אותה כתבה "רוק 30" בה גם שיחקה לצד ג'ק דונהיו, הוא אלק בולדווין, ותיארה פחות או יותר את החיים שלה בסאטרדיי נייט לייב, שם היא כיכבה.
הביוגרפיה שלה, Bossy Pants, עזרה לי לצלוח כמה פקקים נבזיים בשאגות צחוק, ומה שנשאר איתי גם שנים אחרי ההאזנה הם "חוקי האילתור" אותם למדה בסדנאות לילה בקבוצת The Second City בשיקאגו (היא גדלה בפנסילבניה).

על התובנות שלה מאילתור בהופעות שהופיעה איתם היא מספרת:

כשהתחלתי... שום דבר ממה שלמדתי לא עשה לי את זה. כשהגעתי ל"Second City", הבנתי שהמיקוד שלך צריך להיות אך ורק על השותף שלך.
את לוקחת את מה שנתנו לך ומשתמשת בזה כדי לבנות סצנה. לפתע הכל נראה לי הגיוני: הכל תלוי בפרטנר. לא מה שאת תגידי, לא למצוא את הגינונים המושלמים או העיוותים המתאימים לדמות שלך, לא מה שתאכלי מאוחר יותר...זה מסיח את דעתך כך שהגוף והרגשות שלך יכולים לעבוד באופן חופשי"

טינה פיי, מתוך ויקיפדיה

טינה פיי מבינה שאילתור הוא דיאלוגי. הוא יחסים. התורה נמצאת בעצם בעבודה ותירגול של כללים, שיעזרו לנו לשלוט בתגובות שלנו לשותף שלנו. ויותר משהשיטה הזו בונה את התגובות עצמן – היא בונה את תפיסת העולם ממנה יגיעו התגובות האלו. כי לא מדובר בשורה של המלצות של מה להגיד ואיך להגיד. מדובר בשורה של כללי-על, שמבססים תפיסת עולם בה עלינו להיות.

מבחינתי – זה בדיוק נעים מאוד.

ארבעת כללי האילתור של טינה פי

כלל האילתור הראשון - תמיד להסכים

בהקשר של אילתור כלל ההסכמה אומר: תזרמו עם זה. תזרמו עם השותף שלכם.
מישהו מפנה אליך יד בצורת אקדח ואומר: "ידיים למעלה! זה שוד!" אל תבאסי ותגידי לו: נהה זה סתם האצבעות שלך.
עצם ההסכמה שלי להיות בסיטואציה של אילתור מניעה אותו קדימה.

כלל נעים מאוד 1 - מטרה משותפת

בתרגום לשפת #נעיםמאוד מדובר בהבנה שביני לבין הלקוח יש שיתוף פעולה ולא יריבות: שנינו שואפים למטרות דומות, ואם נסכים לשתף פעולה נקבל תוצאות טובות יותר.

בכל שלב של היחסים שלי עם הלקוח, החל בשיחת ההיכרות דרך שיחות המכירה, הצעת המחיר או המשא ומתן: התפיסה לפיה מדובר בשני צדדים יריבים תכשיל את היחסים עוד לפני שנבנו.

ההסכמה כאן אינה "כניעה ללא תנאים" לכל דרישותיו של כל לקוח. זוהי הסכמה לקחת את האחריות שנדרשת מבעלת ומבעל עסק עצמאי. ההסכמה לראות את עצמי כחלק אקטיבי מהיחסים האלו – ביני לבין הלקוח.

כלל האילתור השני - ולהוסיף

הכלל השני אומר להגיד: "כן וגם".
הכלל הזה הופך אותנו משותפים פאסיביים לשותפים אקטיביים. זו אינה רק הסכמה – זה כבר רצון.

If I start a scene with “I can’t believe it’s so hot in here,” and you just say, “Yeah…” we’re kind of at a standstill. But if I say, “I can’t believe it’s so hot in here,” and you say, “What did you expect? We’re in hell.” Or if I say, “I can’t believe it’s so hot in here,” and you say, “Yes, this can’t be good for the wax figures.” Or if I say, “I can’t believe it’s so hot in here,” and you say, “I told you we shouldn’t have crawled into this dog’s mouth,” now we’re getting somewhere.

Tina Fey

כלל נעים מאוד 2 - ליזום

כלל ה"כן וגם" מדבר על יוזמה. אפשר לומר שההבדל בין כלל 1 – להסכים, לבין כלל 2 – להוסיף הוא כמו ההבדל בין הסכמה לבין רצון. רצון הוא יותר אקטיבי מהסכמה.

אני לא רק משתפת פעולה עם הלקוח בדרכנו למטרה המשותפת: אני יוזמת. מציעה, מוסיפה.

כדי שתהיה לי נוכחות במפגש עם הלקוחות שלי (גם אלו שטרם הגיעו אלי – זה נקרא שיווק) אני צריכה להיות אקטיבית. ליזום. לייצר נוכחות משלי.

בתקשורת שלנו עם הלקוחות היוזמה יכולה להתבטא בנוכחות המותג שלי בעולם, בפניות ללקוחות קיימים וישנים, בלהציע ללקוח שלא רוצה לקנות שירות א' דווקא את שירות ב'.
זה לשתף פעולה באופן אקטיבי עם הלקוחות שלי.

כלל האילתור השלישי - הצהרות במקום שאלות

טינה פיי כותבת במפורש על הקשר של הכלל הזה לנשים:

"'צאו בהצהרות' נוגע לנו, הנשים:
דברו בהצהרות במקום בשאלות מתנצלות. אף אחת לא היתה רוצה להיות מטופלת אצל רופא שאומר: "אני אהיה המנתח שלך? אני אסביר לך על התהליך עכשיו?". צאו בהצהרות עם המעשים שלכן ועם הקול שלכן".

בתרגום חופשי טינה פיי כותבת: לא משנה מה הבעיה – היו חלק מהפתרון, לא המבאסים האלו שרק יושבים ומקטרים. או שרק יושבות וחופרות.

כלל נעים מאוד 3 - להוביל

להיות בעלת עסק עצמאי זה להוביל בבטחון.
הלקוחות שלנו באים אלינו בשביל פתרונות; הם סומכים עלינו וילכו אחרינו אם נסכים להוביל אותם. אי אפשר להוביל בבטחון אם רק נשאל שאלות – לא יהיה מנוס מלקבוע דברים. להצהיר, להמליץ.

בטחון אינו אטימות.
החלטיות אינה נוקשות.
אסרטיביות אינה דורסנות.

הכלל הזה רלוונטי לא רק בשיחות היכרות, הצגה עצמית ומשא ומתן אלא בעיקר בקבלת החלטות בתוך תהליכי עבודה. אני מדברת רבות על החשיבות שבלהוביל בתהליכים – גם בהרצאות שלי וגם בתכנים האחרים. ככל שאני אלמד להוביל בבטחון (לעבר החלטות, מחירים, חבילות, פתרונות) כך הלקוחות ילכו אחרי בבטחון.

הצהרות מייצרות בטחון, שאלות מייצרות ספק. יש מקומות בהם כדאי להעלות ספקות ושאלות, אבל כדי שתהליך עבודה עם לקוחות יתקדם אנחו חייבות וחייבים להיות מסוגלים לעמוד מאחורי משפטים עם נקודה בסוף.

Whatever the problem, be part of the solution. Don’t just sit around raising questions and pointing out obstacles. We’ve all worked with that person. That person is a drag. It’s usually the same person around the office who says things like “There’s no calories in it if you eat it standing up!” and “I felt menaced when Terry raised her voice.”

Tina Fey

כלל האילתור הרביעי - אין שגיאות. רק הזדמנויות

כמה נהדר זה שבעולם של האילתור אי אפשר לטעות! כי כל דבר שקורה – כל תגובה, כל משפט שנאמר, כל מילה שנשלפת במפתיע – היא הזדמנות לעוד כיוון. וגם אם זה לא מצחיק מיד – יש לי פרטנר שיכול לקחת את זה למקומות ש… אינני יודעת מה הם.

למעשה כל הכללים האלו מכירים בכך שאילתור תלוי ביחסים: אי אפשר לעשות אותו לבד. זה או מול שחקן נוסף או מול קהל. ביחסים לעולם לא נוכל לשלוט על הצד השני אלא רק על התגובות שלנו כלפיו, ולכן אין שגיאות אלא רק הזדמנויות – לפתח עוד את היחסים.

כלל נעים מאוד 4 - בלי שיפוטיות - כל לקוח הוא הזדמנות

הכלל הנהדר הזה של היעדר טעויות לוקח אותי לעולם חסר שיפוטיות.

חמלה היא היעדר שיפוטיות.

וזה מחזיר אותי אל אהובי בנג'מין זנדר, עליו אני מדברת בכל הזדמנות. בספרו "אמנות האפשרות" (The Art of Possibility) הוא מציע מעבר מעולם שיפוטי והישגי לעולם של אפשרויות: בו כל אחד הוא תרומה בפני עצמו לשלם, ויש בו אינסוף כיוונים להתפתחות.

יותר קל לחשוב על אפשרות כזו בעולם של אילתורים ושל בידור מאשר בעולם של עסקים וכסף. הרי ב"חיים האמיתיים" אנחנו מיד מכניסות את אלמנט ה"צריך". צריך להיזהר. צריך להצליח. צריך לומר את הדבר הנכון. ומה אם נטעה? ומה אם הלקוח יגיד לא?

אבל גם בשיחה עם אדם זר, כמו גם במשא ומתן עם לקוח – אפשר לראות בכל מה שקורה הזדמנות: אם איכנס כולי חשדנית ומבוהלת לשיחה עם לקוח על המחיר שלי – אני עלולה לראות בכל משפט שהוא יאמר לי עלבון. או האשמה. או דרישה. אנחנו משני צידי מתרס – נאבקים כל אחד על עקרונותיו.

אבל אם איכנס בסקרנות, עם "כוננות פליאה" במקום "כוננות פגיעה" – ללא פרשנות או שיפוטיות לדברי הלקוח שמולי, הרי שכל שאלה שלו תהיה הזדמנות לספר עוד על השירות שלי, על הכשרונות שלי והיתרונות שלי.
לקוח שיוצר קשר הוא הזדמנות; גם אם הוא אומר שהמחיר יקר, גם אם הוא חברה שמצפה להנחה. הגישה הזו משחררת כל כך, ומיד מייצרת אוירה נעימה יותר ותקשורת פתוחה יותר.

אם הייתי צריכה לבחור כלל אחד שהוא החשוב מכולם – הוא היה זה: אין טעויות, רק הזדמנויות.

אם הבנת איך כללים של אילתור קשורים לשיחות מכירה ומשא ומתן – אני רוצה לספר לך שגם סיפורים קשורים לשיחות מכירה מוצלחות ויכולים לבנות אמון ולייצר חיבור עם לקוחות.

יש לי על זה הרצאה שהיא גם מקסימה וגם מהממת, שתיתן לך כלים פרקטיים שלקוחים מעולם ההרפתקאות, השפה והספרות.

רוצה לדעת עוד? כל הפרטים כאן:

הפוסט נעים מאוד
וכללי האילתור של טינה פיי הופיע לראשונה ב-נעים מאוד רונית כפיר.

טקס, חוזה, גבולות

רונית כפיר — Wed, 01 Jul 2020 14:21:19 +0000

הטקסים שאנחנו עושות עם הלקוחות שלנו משמעותיים יותר ממה שנדמה. הם מסמלים את הגבולות ואת ההסכמה של הצדדים להיכנס למערכת יחסים עסקית. על "טקסים עסקיים" והחשיבות שלהם בתקשורת עם לקוחות

אני מתה על טקסים וטקסיות, ויותר מזה אני אוהבת כשדברים שלכאורה אינם קשורים מתחברים לי.
בגבולות אני מתעסקת כבר כמה שנים, ולאחרונה שמתי לב לקשר בינהם לבין טקסים.
הטקסים מכניסים משמעות לחיים שלנו ומייצרים שותפות וקהילה. בין אם זה קידוש או הבדלה, שבירת הדיסקית בשחרור או שבירת הכוס מתחת לחופה ומול עדים, החלפת חולצות אחרי משחק או נקישת מרפקים בזמן קורונה: טקס הוא לרוב הדרך שלנו להמחיש משמעות מופשטת (ממש כמו התפקיד של מטפורות בשפה), ולציין שינוי פנימי באופן חיצוני.

יותר מכך, טקסים הם הסמנים של גבולות:
חשבו על החותמת בדרכון, על גבול בין ילדות לבגרות, רווקות לזוגיות, חיים למוות – בלי טקסים לא היינו יודעים מתי בדיוק זה קורה, כי השינויים אינם כמו אלו שבגוף, שלעיתים מתרחשים ברגע אחד. יש להם חשיבות אישית, קהילתית, תרבותית. כמובן שיש טקסים שאנחנו עושים בינינו לבין עצמנו, ביחידות.

חלק גדול מההרגלים שלנו הם בעצם "טקסים": הבוקר מתחיל אחרי הקפה הראשון, האיפור מסמל את תחילת העבודה, סיגריה מסמנת את סוף הארוחה… השגרה שלנו מורכבת מהמון טקסים ולכל טקס המשמעות הסימלית שלו, שאנחנו או אחרים יצקו לתוכה. הטקסים האלו יחד יוצרים מסורות.

טקס שיש לו שותפים או קהל הוא משמעותי אפילו יותר מהטקסים שלנו עם עצמינו: הוא מסמן דברים לכל המעורבים ומאפשר הצטרפות בהסכמה.

טקס- תכסיס או מערכה

מקורה של המילה טקס במילה היוונית taxis שמשמעותה סדר, ארגון. השימוש של המילה היוונית נקשר בעיקר בסידור כוחות לקרבות צבאיים. המקבילה שלה בעברית היא 'מערכה'. אני מנחשת שיש קשר למילה 'תכסיס' שכן גם לה יש קשר לקרבות, ואת המילה טקס נהוג היה לכתוב גם עם כ'. תודו שזה מגניב!

"טקס הוא אירוע סמלי המורכב מרצף פעולות, המבוצע בסביבה מסוימת ובמחזוריות סדירה. הפעולות הסמליות המהוות את הטקס, מכילות לרוב (חלקים מאלמנטים של גוף או תנועה. ר.כ). במהלך הטקס מובעות המשמעויות החברתיות הבסיסיות בעיני המשתתפים והקשרים החברתיים ביניהם מתחזקים. באמצעות הטקס היחיד והחברה מבטאים את החשיבות שהם מייחסים לנושאים המועלים בו".

ויקיפדיה

חצית גבול? ההרפתקה התחילה!

בהרצאה שלי על סטוריטלינג אני מסבירה את המבנה של "מסע הגיבור": תבנית שאופיינית לסיפורים בכלל וסיפורי הרפתקאות בפרט.

היציאה להרפתקה תמיד כרוכה בחצייה של מפתן מטאפורי, איזה סף. לא בכדי אנחנו "יוצאים להרפתקה". לסף הזה בדרך כלל יש שומר – כפי שאנחנו שמים שומרים על גבולות, שחצייתם היא טקס משמעותי. האם גבול ללא שומרים הוא גבול?

למשל בסרט האהוב "סטארדאסט" (מעין "הנסיכה הקסומה" של הניינטיז) המעבר בין העולם ה"רגיל" לעולם הקסום נעשה בחצייה של חומה (כזו שכולם חוששים לעבור). בחומה יש פתח ולידו ניצב תמיד שומר. ההרפתקה מתחילה עם חציית החומה.

במסע המשותף עם הלקוחות שלנו לעבר מטרה משותפת, גם יש סף שחצייתו מסמלת את תחילת ההתקשרות העסקית: התשלום.

קהל נכבד, הטקס עומד להתחיל

לא סתם רבבות התאכזבו השנה מביטולם של טקסי הסיום. מילא שכל השגרה נמחקה בגלל הקורונה, אבל לדלג גם על הקתרזיס של טקס הסיום?!

טקסי התחלה וסיום חשובים בדיוק מהסיבה הזו: בלעדיהם לא תמיד ברור מתי משהו מתחיל או מסתיים. הטקסים האלו חשובים במיוחד ליצירת בהירות לגבי המקום בו אנחנו נמצאים, התפקיד שלנו וההתנהגות שהולמת את המקום והקשר.

בסמנם את ההתחלה ואת הסוף הם גם מהווים מעין חוזה. כפי שאדם שמתיישב בשולחן במסעדה חותם על חוזה לא כתוב להזמין משהו מהתפריט. חוזים קשורים גם הם בטקסים: חוזה הוא ביטוי משפטי וחברתי להסכמה הנובעת מ"מפגש רצונות" בין שני צדדים כשירים. כשאדם מתיישב במסעדה (יודעים מה, פעם אולי היה הבדל בין השולחנות שבחוץ לאלו שבפנים, היום פחות) יש במעשיו הצהרה שנובעת מנורמות חברתיות מסוימות.

אבל לא כל העסקים מחתימים את הלקוחות שלהם על חוזים לפני תחילת העבודה, ולא כולנו גובות מקדמה (מומלץ בעבודות גדולות שדורשות התחייבות) או מקפידות על דמי ביטול.
אני ממליצה על זה בחום – בלהט ממש, אבל אם מסיבה כלשהי את לא גובה מקדמה לפני תחילת העבודה (כלומר את מתחילה לעבוד לפני שהכסף אצלך) – כדאי לבדוק שיש לך "טקס התחלה" עם הלקוח שלך, שברור לשני הצדדים.

מטרת הטקס לציין את הגבול שממנו היחסים שלכם יהפכו ליחסים עסקיים, שיש בהם מחויבות, אחריות ורצון. וכן, צריכה גם להיות בהם תמורה מוסכמת (אם הסתבכת עם זה, כדאי לך לקרוא את הפוסט שלי על עבודה עם חברים).

גבולות ברורים: חתימה על חוזה ומקדמה

חשיבותה של מקדמה אינה רק לבסס תזרים מזומנים לעסק: זהו טקס, שמסמל הסכמה של הלקוח ליהפך לכזה ולהתחיל יחסים עסקיים איתנו.
עד אז הוא לא לקוח – הוא עול"ל (עוד לא לקוח).
כשמוותרים על הטקס הזה, כמו בעבודה עם חברים או בעבודה בחינם – הצרות יכולות להתחיל ויתר הגבולות – להתמוסס. זו הדרך שלי כלקוחה להראות (לא להגיד! מעשים חשובים יותר ממילים) שאני נכנסת לעסק הזה, שאני בפנים.

בהרצאות שיזמתי נהגתי לכתוב את שמות המשתתפות על מדבקות: רציתי שנשים יבינו שבמפגש עסקי חשוב להזדהות, ואהבתי להדביק את המדבקות על הבגד בעצמי, או להציע לנשים שמגיעות בבוקר את המדבקות שלהן.
זה היה טקס ההיכרות שלנו, ה"נעים מאוד".

מרגע שאשה מסתובבת עם השם שלה על מדבקה של "נעים מאוד" היא לוקחת חלק אקטיבי במפגש. תמיד סיקרן אותי לראות כיצד נשים מגיבות לפעולה הזו – זה גילה לי עליהן הרבה, ובעיקר על המוכנות שלהן "לצאת החוצה" ולפגוש את העולם בכובע העסקי שלהן.

טקס ההתחלה שלי: "אני שולחת לך זימון במייל"

בעבודתי כמעצבת פנים היו לי לא מעט טקסים: ההתחלה היה חתימה על הצעת המחיר והערותיה, והפיכתם לחוזה רשמי. איתה בא תשלום ראשון ופגישה ראשונה.

חשבתי, שבפגישות הייעוץ שאני עושה אין לי טקס כזה, שכן אני לא גובה תשלום מראש אלא בסוף הפגישה. למעשה יש לי טקס והוא קטן: שליחת הפגישה ביומן ובה כל הפרטים עליהם סיכמתי עם הלקוחה בטלפון היא הטקס שלי: מועד הפגישה, המיקום שלה, העלות שלה ושורה שתיים על התוכן.

זהו מפגש הרצונות שסיכמנו בשיחת הטלפון הראשונה שלנו. הפגישה שתגיע אחריו תהיה פגישה עסקית לכל דבר.
עם הסיכום הזה האישה שמולי הפכה ממתעניינת ללקוחה.
אילו רציתי לגבות דמי ביטול על הפגישה (אני לא גובה, כי לא ביטלו לי עד היום אבל אולי יום יבוא ויגיע הלקוח שיביא לי את #הסעיף) יכולתי לעשות זאת אחרי הטקס הזה, וכמובן חשוב היה להבהיר את זה ולהצהיר על זה עם ההסכמה לפגישה.

עוד רעיונות לטקס התחלה

פגישת התחלת עבודה, בה חותמים על החוזה ומפקידים מקדמה
פתיחת קלסר עם שמם של הלקוחות
חללים שונים - יחסים שונים: מכינים קפה במטבחון וכשעולים למשרד - הפגישה מתחילה
הלקוח מקבל מתנה כלשהי שתשמש אותו בהקשר העסק (למשל תיקיה ממותגת + דיסק און קי)

ומה אם הגבולות אינם תלויים רק בך?

הרבה עסקים כן מתחילים בגביית מקדמה או חתימה על חוזה.

אלא שבמקרים רבים נקודת הסיום היא דווקא הבעייתית, במיוחד בעסקים שנותנים שירותים שמעורבים בהם בעלי מקצוע אחרים (מי אמרה עיצוב פנים?) – אני שומעת המון על תהליכים שמעולם לא הסתיימו. גם לי היו פרויקטים שלא תמיד ידעתי מתי הם הסתיימו רשמית והם סתם התמוססו להם לאט.

יש מקרים בהם אנחנו נרגיש שהפרויקט הסתיים אבל הלקוח ירגיש אחרת. בדיוק לשם כך הטקס חשוב.

בעיצוב פנים למשל, אני אולי סיימתי את העבודה שלי, אבל הבית עדיין "לא גמור". ספקים אחרים עדיין לא סיימו את עבודתם, נשארו דברים קטנים נוספים לקנות או להתקין. בפרויקטים רבים נותרת תחושה שאינם גמורים – מה שמקשה על גביית התשלום האחרון.

לשם כך כדאי לכונן איזה "טקס סיום" סמלי, שיכריז, שגם אם הפרויקט לא גמור, הרי שהגענו לנקודת הסיום של היחסים העסקיים בינינו, ואם נרצה להמשיך מכאן נצטרך לכונן חוזה חדש.

על הטקס הזה כדאי להצהיר עם תחילת העבודה.

הנה כמה טקסים שאספתי לכם משלל מקצועות:

אצל מעצבות פנים רבות זה יום צילום. כשלא מצלמים – רבות מביאות מתנה לבית החדש של הלקוחות.
(בסדנא) צילום של הלקוחות עם המוצר,שעולה לעמוד העסקי בפייסבוק, ממנו רובן מגיעות. מי שמגיעה לסדנא יודעת כבר כיצד זה יסתיים ומה משמעות הפריים.
הצילומים בסיום עוזרים גם לאחרות לסיים את העבודה שלהן, ולסמן שתם הזמן של הסדנא.
כשמתקרבים לסיום של עבודה אפשר לשלוח מייל התראה ללקוח (שים לב! גבול לפניך!) שהפגישה הבאה היא האחרונה שלנו, או שנותרו לפרויקט X שעות עבודה.

עוד רעיונות לטקס סיום

תיוק הדפים של סיכום הפגישה בקלסר הממותג של העסק
בסדנא: צילום של הלקוחות עם המוצר ופרסום הצילום בעמוד העסקי
חלוקת כרטיסי ביקור
שליחת מייל מסכם (לעיתים עם פרטים שכדאי לשמור מהפרויקט)
שליחת מייל מסכם עם בקשה להמלצה באתר שלך או בעמוד עסקי
כשיש מסירה של מוצר (למשל צילומים) - משלוח שלו עם תודה

תם הטקס

חלק מהחשיבות שבהתבוננות סקרנית על הטקסים שלנו, בעיקר אלו הקשורים להרגלים שלנו, היא בהבנה של המשמעות שלהם. ככל שנבין טוב יותר מה הטקס מסמל או מסמן – נוכל לשנות את הטקס או לשנות את המשמעות שלו, או אפילו להדגיש אותה – על פי רצוננו.

תודה לקהילת הנעימות שלי, ששיתפה אותי בטקסים שלה.

אם גם לך יש טקסים בעסק שלך שמצביעים על שינויים בסטטוס של העבודה או של היחסים עם הלקוחות – שלא כתבתי או חשבתי עליהם – אני ממש אשמח לשמוע עליהם בתגובות! זה יכול להיות יופי של טקס סיום.

רוצה לדעת עוד על התבנית של מסע הגיבור והסמליות שלה לתהליך העבודה עם לקוחות?

ההרצאה שלי "והלקוח הזה הוא אני: סטוריטלינג בתקשורת עם לקוחות" מדברת בדיוק על זה. היא תעזור לך לא רק לכונן טקסים אלא בעיקר להשתמש בתבניות של סיפור ודימויים כדי לשפר שיחות מכירה, ולהסביר טוב יותר את הערך של העבודה שלך עבור הלקוחות שלך.

הפוסט טקס, חוזה, גבולות הופיע לראשונה ב-נעים מאוד רונית כפיר.

הרגלי כתיבה. לא שגרת כתיבה

רונית כפיר — Mon, 25 May 2020 13:17:58 +0000

הרגלי כתיבה טובים יכולים להתקיים גם ללא שגרת כתיבה. חקרתי ומצאתי שיש לי הרגלי כתיבה, שעוזרים לי לכתוב ולפרסם. אולי הם יעזרו גם לך. ועכשיו גם גרסה מוקלטת!

עם קריסת השגרה והחיים כפי שהכרנו אותם בקורונה, כולם דיברו על החשיבות של שגרה. זה היה מתסכל, כי אני אדם שצריך מסגרות אבל פחות טוב בלבנות אותן לעצמי. למשל: אני אוהבת מאד לכתוב, אבל כל הניסיונות להגיע לקצב או תפוקה קבועים בבלוג שלי העלו חרס.

ואז, בשיחה על הרגלי כתיבה שעשתה נועה סטרלינג בקהילה שלי הבנתי, שאולי אין לי שגרת כתיבה מובנית, אבל יש לי הרגלי כתיבה אישיים והגיוניים, שמסודרים בתבניות וחוקים יפים.

כדרכי וכדרכה של כתיבה, הדרך הטובה ביותר להבין משהו היא להסביר אותו. אני שמחה לשתף את הרגלי הכתיבה שלי, ואולי הם יעזרו לך להבין אילו הרגלים יש לך ואילו חדשים כדאי לבדוק.

כמו כל דבר שאני רוצה לשנות – אני מתחילה בלשים לב. כל עוד הסתכלתי על מה שאין לי (שגרת כתיבה מסודרת) או הרגלים של אחרות – ראיתי מה אין. רק אם נתבונן בסקרנות על מה שיש, בלי שיפוטיות, נבחין בכללים, בתבניות שחוזרות על עצמן. בהרגלים.

הרגלי כתיבה - מקלדת, לא מחברת

אם יש הרגל חיים, שאני חושבת שחובה ללמד בכל בית ספר זו הקלדה עיוורת. כשלמדתי ספרות אנגלית, אי שם בסוף שנות התשעים, התקנאתי בחברי דאז, שלמד היסטוריה והיה אלוף הקלדה עיוורת אחרי שנים של עבודה בעיתונות כתובה. למדתי אונליין, כשהמילה "אונליין" רק נולדה, בימיה הראשונים של האינטרנט. אני אמנם לא משתמשת בעשר אצבעות אבל אני מקלידה יחסית מהר, ולאט לאט מגבירה.

וכך, כשיש לי רעיון לפוסט אני עולה למשרד, פותחת את הבלוג ומתחילה לכתוב בתוכו. אני מרגישה, שככל הטיוטות שלי יצטרכו לעבור פחות מחסומים, מסננים ופורמטים – כך גדל הסיכוי שהן יראו אור.

אפרופו פורמט – פעם ניסיתי את מה שחשבתי שהוא קיצור דרך – להקליט לעצמי הודעות קוליות עם הרעיונות לפוסטים. מאוחר יותר, אמרתי לעצמי, אעלה למשרד ואכתוב את זה.
זה מעולם לא עבד כי דברים שהתחילו בפורמט שונה רק חסמו את הדרך לפורמט הכתיבה. ולכן אישית איני ממליצה על הקלטות כהתחלה אלא על כתיבה כהתחלה. ותודה לליאת רסיין-פרי, שהזכירה לי את זה.

כמובן שיש לי המוני מחברות נאות, שנערמות במשרד. אני לרוב כותבת בהן בתקופות שבהן החלטתי להיות יעילה או מאורגנת או יצירתית, ואז ממשיכה למחברת אחרת. אבל כל מי שמכיר אותי יודע שאצלי שלב ההכנות הוא תוך כדי עשיה. ולכן אני ממליצה לקפוץ למים.

בשידור חי - יאללה!

פגשתי עשרות נשים וגברים ש"רק מחכים" שהכל יהיה "מוכן", או "ברור" כדי "לקפוץ למים". הכאילו-פרפקציוניזם הזה הוא בעצם סוג של דחיינות, או הימנעות. אני מכירה דרך אחת לעשות והיא: יאללה! (אני שוקלת לקרוא כך לפגישות היעוץ שלי. הבנתי שהרבה אנשים מגיעים אלי בשביל הדחיפה הקטנה הזו, ה"בעיטה בתחת" ממחשבה לעשייה).

זה כנראה שילוב של הניסיון שלי ברדיו והאופי שלי: אני פועלת טוב יותר כשאני "באוויר". מייצרת לעצמי ריגושים כדי להמשיך להיות יצירתית.

בתקופה האחרונה רבות מאיתנו קיבלו הזדמנות לטעום שידור חי: הפעם קראו לו "לייב". אבל כל מי שניסה להתאמן "על יבש" ואז קפץ למים יודע שזו לא סתם עוד מטאפורה. גיליתי שכשאני רוצה לעשות דברים אני צריכה לעשות אותם בתנאים שהכי קרובים לתנאי אמת.

את הפוסט הזה אני כותבת כשהוא "באוויר" וכל הזמן לוחצת על כפתור "עדכן".

למה זה טוב? כי זו הנעה טובה יותר לפעולה. יותר קל לי להמשיך מטיוטה שנמצאת באתר שלי, מאשר ממילים במחברת. זה נותן לי יותר את התחושה שיצרתי משהו, שאני קרובה לעוד פוסט. ומצאתי אחלה דרך להתחיל באופן שיקל עלי להמשיך:

לא נקודות למחשבה - קו של סיפור

אחת התובנות החשובות שלי לגבי הרגלי כתיבה הגיעה על דרך הטעות.

פעם, כשעלו לי רעיונות לפוסט או משהו שהייתי רוצה לכתוב עליו, הייתי כותבת נקודות באחת המחברות או אפילו בתור טיוטה בבלוג שלי. ואז הייתי חוזרת לשם אחרי כמה ימים או שבועות – ובוהה במסך. לא היה לי מושג למה התכוונתי, המשפטים לא התחברו לכדי פוסט קוהרנטי ולרוב הפוסט ננטש. הלהט של הגילוי או הרעיון שרציתי לכתוב עליו פשוט נעלם. יש לי לא מעט התחלות של פוסטים שתקועים בטיוטות שלי ואין לי מושג למה התכוונתי.

הרי מה שמניע אותנו הוא תמיד רגש, ונקודות לא מייצרות רגש. מה כן? סיפור כן.
אם אכתוב בצורה של נקודות במסמך שלי, כשאגיע אליו מאוחר יותר עדיין אצטרך לעשות את מרבית העבודה, שהיא לספר את הסיפור.
אבל אם אתחיל לכתוב את קו המחשבה שהדליק אותי כפי שהוא – יהיה לי קל יותר להמשיך ולהרחיב, וגם להכניס את עצמי מאוחר יותר לסטייט אוף מיינד שהייתי בו כשהרעיון עלה.

אז אני פותחת את המחשב שלי וכותבת פסקה שלמה.
הפוסט הזה, למשל, יכול היה להישמר בתור:

הרגלי כתיבה ולא שגרת כתיבה
להתחיל ממשפטים שלמים ולא נקודות
סיפור משמר את הרגש ונקודות קוטעות אותו

אלו אולי אחלה נקודות עבור הקוראות שלי, אבל הן לא יעזרו לי להוליד פוסט. את הנקודות קל יותר להוציא מפוסט *אחרי* שכותבים אותו (כמו כאן).
לעומת זאת, אם מה שמצאתי כשחזרתי לכאן היא פסקה ראשונה שבה אני מתארת את הלייב עם נועה ואיך החלטתי לכתוב את הפוסט הזה – אצליח לעורר בי את הרגש של התובנה ההיא. כמובן שהסיפור הראשוני לא תמיד רלוונטי או מעניין ולא תמיד צריך להישאר בטיוטה האחרונה.

אז איפה להתחיל? מה זה משנה?!

על למה להתחיל ועל הקושי להתחיל כתבתי פוסט שאני מאד אוהבת: המגירה הפתוחה.
איפה להתחיל? איפה שיוצא.
אני אומרת זאת בכל הזדמנות: זה פשוט לא משנה. הניחו את הידיים (המיומנות!) על המקלדת ופשוט תתחילו לכתוב.

תתחילו מהאמצע. תתחילו מהסוף. אם יש התחלה? מה טוב! התחילו בה. אם היא תתברר כלא מתאימה – נשנה אותה אחר כך.
אני לא מתייחסת בפוסט הזה לשאלה על מה לכתוב, או איך להילחם בקולות שאומרים שאין לך מה לכתוב או שמה שיש לך לכתוב אינו מעניין או חכם או משעשע מספיק. אמליץ שוב על "למה כן לכתוב בלוג" שבו אני מתייחסת לנקודה הזו ונתעסק קצת יותר באיך ולא במה.

מה שחשוב הוא לא לזנוח רעיון אלא מיד להעלות אותו על הכתב. בעיקר חשוב לזכור שאין שום צורך להתחיל בהתחלה. שלא כמו החיים, שתמיד מתחילים בהתחלה ונגמרים בסוף – כתיבה אפשר להתחיל איפה שרוצים, וזה היופי שלה. הרי לעולם לא תחסר לי עורכת פנימית או מבקרת פנימית, שתעבור על הטקסט הזה עוד חמש פעמים. מה שחסרה לי כמעט תמיד היא הכותבת. אז לא להפריע לה עכשיו בבקשה עם מחשבות מיותרות של "אבל אי אפשר להתחיל ככה".

להכניס מיד תמונות

מכשול מוכר למי שמנסה לכתוב "החלק הטכני", או "אין לי תמונות". זה יכול להיות כתיבת קידום SEO או כל דבר שאת לא אוהבת לעשות. הניסיון שלי הראה לי, שאם אני משאירה את החלק הזה לסוף – הפוסט בחיים לא יעלה.

הנה, סיימתי את החלק הכייפי והיצירתי, עכשיו נשאר "רק" להוסיף כמה תמונות ולערוך. במיוחד אם הפוסט אינו עוסק במשהו פוטוגני כמו עיצוב פנים, אלא למשל – בהרגלי כתיבה. לכן, אם התחלתי לכתוב כמה פסקאות – אפילו אם הנושא עדיין לא לגמרי ברור לי ואין לזה צורה של ממש – אני לא אעזוב לפני שאעלה כמה תמונות שמתאימות. אולי לא ה-תמונות הכי מתאימות, אבל לפחות שתיים שיכולות להספיק. אחרת באמת לא יהיה לי מאין לגייס את הכוחות להמשיך את החלק הזה.

להניח בצד להתקרר. להחליף לוקיישן

[נכתב במקור] אני יושבת כבר דקות ארוכות וכותבת את הפוסט הזה, שתכננתי רק להתחיל. אבל עכשיו אפשר לשמור ולעזוב. לרוב פרידה של יומיים שלושה תיתן לנו נקודת מבט בהירה יותר על הטקסט גם אם לא לגמרי הבנתי מה בכלל רציתי לומר.

[נכתב שבועיים אחרי, עריכה רביעית בערך] חזרתי אליו אחרי כשבועיים ואני מוחקת ועורכת, מנקה ומזקקת. המבט שלי עכשיו סקרני יותר, פחות שיפוטי. אני פחות מאוהבת ברעיון הראשוני וקוראת את מה שכתבתי בצורה דומה יותר לקוראות שלי.

אפילו פיסית: פרסמתי את הפוסט ואני יושבת וקוראת אותו בנייד, על הספה בבית, או במיטה -בדיוק כפי שהייתי קוראת פוסטים של אחרות. שמתי לב, שיותר קל לי ליהפך לקוראת כשאני לא ליד המחשב. הקריאה ממקום שונה מזה בו כתבתי תייצר לי חוויה שונה. העריכות הנוספות ברורות יותר מכאן.

לפעמים, אני גם לא אהיה העורכת האחרונה שלו.

עורך לרגע רואה כל פגע

לעולם לא אשכח את הפוסט הראשון שכתבתי ל-XNET, שפורסם ב-2011. הזעתי עליו ימים ולא הייתי מרוצה. לא ידעתי מה בכל כתבתי ולמה, ומי בכלל ירצה לקרוא את זה. לא היתה לו צורה או פואנטה. ואז העורך שלי, איתי כ"ץ, החזיר לי את הטקסט הערוך.

זה היה מעשה כשפים: הפוסט היה מעולה!
קיבלתי סיפור מאורגן, מסודר, שהתחיל בהתחלה ונגמר בסוף, שעלה ממנו מהלך ברור. המדהים ביותר היה, שהקול האחיד שנשמע ממש נשמע ממש כמוני – לא כמו מישהו אחר. איתי שינה סדר של פסקאות, מחק חלקים שלמים, חיבר בין משפטים והיה לי ביד טקסט, שעד היום הוא אחד האהובים שלי. וזה היה לגמרי בזכות העורך שלי. למדתי מאז המון מאיתי. מידי כמה חודשים אני מודה לו ועפה עליו. אני מאחלת לכל כותבת עורך כמוהו, ומודה גם לכנרת רוזנבלום, ששידכה ביננו. תודה יקירי.

לא תמיד קל למצוא, אבל שווה לחפש חבר או חברה, שיכולים לקרוא את מה שכתבת ולתת לך על זה תובנות – מה לא מעניין, מה ארוך מידי ודורש קיצור, ואפילו דברים גדולים יותר כמו – מה אני בעצם אומרת בקטע הזה? לא מצאת? שלמי לכותבת תוכן או עורכת טקסט. חד משמעית.

לסיכום: 10 טיפים פרקטיים ליצירת הרגלי כתיבה קולחת

למדו הקלדה עיוורת! אל תישברו באמצע, למרות שגם 4 אצבעות עדיפות על 2
כשעולה לכן רעיון לפוסט עצרו הכל, כתבו את הסיפור שהביא את הרעיון.
כתבו קווי מחשבה, לא נקודות. קל יותר להמשיך משפטים מאשר להפוך נקודות לסיפור
אל תחסכו במילים: המטרה עכשיו היא למלא את הדף. כתבו כל מה שיוצא, בלי שיפוטית ובלי להביט לאחור.
עשו חלק מהעבודה "הטכנית" בהתחלה: תמונות, SEO וכאלה
הניחו לטקסט להצטנן לכמה ימים
כשאתן חוזרות אליו, קראו אותו במקום שונה מזה שבו כתבתן, כמו שאתן קוראות בבלוג אחר.
מבט מבחוץ: עורך לרגע רואה כל פגע. ומבין מבנה, עיקר וטפל
שפכת הכל? עכשיו תקצרי. כל מה שאפשר למחוק - תמחקי. זה יחזק את הטקסט שלך
עדיין חוששת לצאת "נחרצת מידי"? חפשי באינסטגרם שלי #לדעתי

עכשיו, משפירקתי ופירטתי את ההרגלים שלי, אני סקרנית לראות אם יחול שינוי גם בשגרת הכתיבה שלי. עוד אני יכולה לומר, שאימצתי רבים מההרגלים האלו ליצירת סרטוני הוידאו שלי, שהיא אכן שגרה הודות למסגרת שבועית שהתחייבתי עליה. אולי זה יהיה הפוסט הבא?

גם לך יש הרגלי כתיבה דומים? יש להם השפעה על שגרת הכתיבה שלך? ממש אשמח לשמוע שהיית פה. כתבי לי, כאן בתגובות.

אהבת את הפוסט?

תבניות דומות לאלו של הכתיבה משמשות אותנו בסטוריטלינג.
"והלקוח הזה הוא אני" היא הרצאה בת 30 דקות על סטוריטלינג בתקשורת עם לקוחות.

אני מדגימה בה את המודל שחוזר בסיפורי הרפתקאות, ואיך שימוש נכון בתבניות, דימויים ומטפורות יכול לייעל שיחות מכירה, לייצר אמון בין הלקוחות לביננו ולעזור לנו לתאר את השירות שלנו והיתרונות שלנו.

הפוסט הרגלי כתיבה. לא שגרת כתיבה הופיע לראשונה ב-נעים מאוד רונית כפיר.

תוגת העצמאית 2 – איך לא להיות לבד בעסק עצמאי

רונית כפיר — Sun, 03 Nov 2019 10:15:06 +0000

להיות עצמאית זה קשה. מעבר להתעסקות ולאחריות - זה עסק בודד. פוסט שני במיני-סדרה על תחושת הבדידות בעסק עצמאי. והפעם - איך אפשר לשתף ולהתחבר לעצמאיות אחרות בעסק עצמאי ומדוע זה כל כך חשוב. תוגת העצמאית 2

להיות עצמאית זה קשה. הנה אמרתי את זה, ואפילו כתבתי את זה כפוסט אורח בבלוג מיס מנדלה של עמנואלה בינר. הפוסט הזה הוא השני במיני-סדרה שאני קוראת לה ביני לבין עצמי "תוגת העצמאית".

אחד הקשיים המרכזיים של להיות עצמאית היא הבדידות.
כמו שכתבתי בפוסט הקודם – לא קל להיות עצמאית.
אפילו אם נתעלם מהתנאים המחורבנים שזוכים להם עצמאים ועצמאיות בישראל (המון חובות ותשלומים, מעט זכויות ותמיכה מהמדינה, בגדול) – העול של ניהול עסק עצמאי הוא כבד: יש איזה משא של דאגה שתמיד יישאר איתנו, באשר נלך.

להיות עצמאית = להיות לבד?

תגובה נפוצה שאני שומעת אחרי ההרצאות היא תחושת ההתעלות שבמפגש: "גיליתי שאני לא לבד!" – ההקלה שבגילוי שהדבר הזה, שמכביד עלי – אינו נחלתי הבלעדית. גם לאחרות קשה: לתמחר ולגבות, לבקש כסף, לפתח את העסק, להצליח לנהל אותו, להיות רווחית תוך כדי שיווק אינסופי ועוד ועוד.
גם עצמאיות אחרות מרגישות לבד.

אבל הרגשת הבדידות, כמו כל הרגשות, נובעת מהמחשבות שלנו. ואם נשנה את המחשבות אולי המציאות תיראה לנו אחרת. כשאסכים להיפרד מה"קב" הזה – האומללות, ההתקרבנות, הקושי – אראה שיש סביבי אנשים רבים, שיכולים להיות חלק מהעסק שלי. אולי חלקם כבר עכשיו קשורים לעסק שלי. מי מגדיר אותם? אני כמובן.
מה שאני מציעה עשוי להיראות כמו "רק" שינוי בסטייט-אוף מיינד (או זיון שכל) אבל עבורי זה עובד כבר כמה חודשים (ואין שינוי גדול יותר משינוי תודעתי).

לכל עסק עצמאי יש כמה לוויינים שמלווים אותו – לפעמים בשוטף ולפעמים באופן חד פעמי. אצלי אלו בין היתר:

רואת חשבון
מעצבת גרפית
פרילנסריות/שכירות שעבדו אצלי בעיצוב פנים
מנהלת אדמיניסטרטיבית
יועצת שיווק דיגיטלי
יועצת עסקית
מעצבת מצגות ויוצרת תוכן
מעצבת מצגות ויוצרת תוכן
מתכנתת שעוזרת עם הפודקסט
אשת כתוביות ותוכן
צלמת ועורכת וידאו
יוצר אנימציות
עורכת דין ליעוץ משפטי (חוזים/זכויות יוצרים/תנאי ביטול)
מאמנת אישית או עסקית

חלקם מלווים אותי יותר מעשרים שנה, ורובם הצטרפו אלי בחודשים האחרונים ממש. אולי גם שכחתי כמה. אני בטוחה שבעסק שלך יש עוד אנשים שאת עובדת איתם או "נעזרת בהם". בקיצור – אנשים שאת משלמת להם כדי לייעל את העסק שלך.

כל זה בלי לספור כלל את הקולגות והחברות מ"החיים האמיתיים" ומהחיים הוירטואליים שמלוות אותי בייעוץ עסקי, תמיכה ועזרה. ההחלטה עד כמה אני רואה בהם חלק מהעסק שלי תלויה גם בהם וגם בי: במי נבחר לעבוד לצידנו והאם ניתן להם לקחת חלק.

לקחת חלק - נתת חלק

שימו לב לביטוי הזה: "לקחת חלק". גם באנגלית 'להשתתף' זה לפעמים to take part in. יש כאן מטאפורה שעלולה להבהיל קצת, אבל כדרכן של מטאפורות היא נושאת תובנה עמוקה: כשמישהו משתתף איתי במשהו – הוא לוקח חלק: את החלק שאני נותנת לו כדי לעזור לי, ואני נשארת עם משא פחות כבד ומכביד.

נהוג להתייחס אל המהלך הזה בתור "אאוטסוריסנג" – מיקור חוץ.

אבל אם נראה כאן מהלך של הכנסה ולא של הוצאה נבין שיש פה פוטנציאל ליותר מ'עזרה' או הקלה. כי מי שלוקח חלק גם נותן חלק, בעיקר אם אני מאפשרת לו לתת. הרי ההצלחה שלהם היא ההצלחה שלי: נוצר לנו אינטרס משותף. אמנם רוב האנשים האלו הם פרילנסרים ולא שכירים שמועסקים על ידי, אבל אם אנשים נכונים יוכלו לעזור לי יותר מאשר רק בפעולות הטכניות שלשמן, כביכול, נשכרו.

נראה לי שחלק מההצלחה היתה, שבחרתי אנשים שלא מקטינים ראש, ולא ניסיתי מעולם להשיג הנחות: הלכתי על מקצועניות ושילמתי להן מספיק כדי שיגידו לי את האמת, לא דברי חנופה שהם חושבים שאני רוצה לשמוע כדי להיות מבסוטה. אני הרי חייבת לפעול לפי הכללים של עצמי, לא? אני מתייעצת עם הא.נשים (רובן נשים) שעובדות איתי ומראה להן את התמונה הרחבה; אני שמחה לשמוע את העצות שלהן ומקשיבה להן. אם זה לא נראה לי אני אנהל איתן דיון – אבקש מהן לנמק מדוע כדאי לי לעשות א' ולא ב'. אני אשתדל להכניס אותן כמה שיותר לא רק למהות של המטרות העסקיות שלי אלא גם אשתף אותן ביעדים שלי- ועד עכשיו כולן נרתמו בשמחה לתהליך ועזרו לי להרכיב יחד תמונה גדולה יותר, מורכבת יותר, של מה שאני עושה.

להיות עצמאית = לעשות הכל לבד?

לא מזמן בעלת קייטרינג שאלה אותי על שיחות עם לקוחות. לפי השאלה הבנתי, שהיא משקיעה הרבה זמן בלענות לפניות של לקוחות, שמתעניינים בשירות שלה: היא מספרת להם על העסק, הם לפעמים קובעים פגישת היכרות ועוד פגישת טעימות. אחרי שהיא שולחת הצעת מחיר היא חוזרת אליהם והם שוב משוחחים, לראות אם סוגרים ועושים עסקים. לא כולם חוזרים או סוגרים וכך יוצא, שהיא מרגישה שהם גם מבזבזים לה טעימות וגם גוזלים ממנה זמן רב. אין ספק שנדרשת התייעלות.

בעיה נפוצה בעסקים עצמאיים היא, שאנחנו "לא סופרות את השעות" האלו. גם אני בעסק ההרצאות והייעוצים שלי מבלה שעות רבות בשיווק ובהכנות לקראת ההרצאות ומסביב להן – וגם אני לא ממש סופרת את השעות. גם במובן המטפורי של "לא סופרת אותן" וגם במובן הפרקטי – אני לא מודדת אותן ואין לי מושג בכמה שעות מדובר.

לא רק ללקוחות שלנו – גם לנו יש נטיה להסתכל רק על השפיץ של העסק שלנו: התוצאות. למשל בהרצאות קל לי להסתכל על ההרצאה עצמה: כמה נרשמו כפול כמה עלה כרטיס שווה ההכנסות שלי. וואלה מגניב. אבל קרה שיצאתי מהמשרד אחרי יום שלם ואשכרה אמרתי "וואי, לא עשיתי כלום היום". כי ליום לא היתה תוצאה קונקרטית. וברור שעשיתי – עשיתי המון! פרסמתי, שיווקתי, יצרתי תוכן, חיברתי, יזמתי, הגבתי, שוחחתי שלחתי ועוד אינסוף פעולות שהן "מסביב" ל"דבר האמיתי".

אני עובדת בעסק של #נעיםמאוד סביב השעון. אבל חלק גדול מזה אני לא סופרת כעבודה. למה? בין היתר, אצלי, כי אני לא משלמת על זה למישהו. דרך יעילה וקלה לספור את השעות האלו היא לתת למישהו אחר לעשות אותן. כשמנהלת המשרד שלי מטפלת בהרשמה להרצאות וכל הקשור בהן היא זו שסופרת את השעות עבורי. זה לא שהיא רק "עולה לי כסף": אלו שעות שהייתי משקיעה בזה כל מקרה אבל לא מחשבת כהוצאה (ולכן אולי מפסידה על זה). ועסק רווחי הוא כזה בו ההכנסות עולות על ההוצאות.

אילו בעלת הקייטרינג שילמה למישהו שיבצע עבורה את השלבים האלו של העבודה, היא היתה מפנימה כמה זמן הם עולים ומדוע זה פשוט לא כדאי לעשות את זה – סביר שהיתה מפעילה סינון קשוח יותר של לקוחות ולא משקיעה בהם כל כך הרבה. מעבר לכך, הרבה פעמים לאנשים אחרים פחות "לא נעים" להיות טיפה יותר קשוחים עם לקוחות ולנהל את העסקים בצורה.. עסקית.

אז תגידו לי – יופי לך באמת. לך יש עסק מצליח וגדול ולא חכמה להשקיע בו כסף ולשלם לעובדים. אז זהו, שאין לי ממש מושג. העסק שלי אינו גדול אבל אני רוצה שיגדל – לא בהכרח בהכנסות – זה עשוי בהחלט לקרות אם אצליח – אבל יגדל בהיקף שלו, ביעילות שלו, באפשרות שלי ללמוד ולהשתפר בתוכו, ביכולת שלי להגיע עם המסר שלי ליותר נשים.

להיות עצמאית מצליחה = להשקיע בעצמך

מהבחינה הזו כל עסק הוא סטארט-אפ קטן וכולנו יזמיות שעושות "בוט-סטרפינג"* – אם אני לא אאמין ששווה להשקיע בעסק של עצמי – איך אצפה ממשקיעים אחרים להאמין בי? האם העסק שלי לא ראוי לבעלות המקצוע הטובות ביותר? (רמז: הטובות ביותר לא עושות טובות בחינם, גם אם הן חברות שלך). האם אני מאמינה שהעסק שלי יוכל להחזיר לי את ההשקעה הזו? אם התשובה היא לא – אני בבעיה.

החדשות הטובות הן, שלא מדובר רק בהשקעה של כסף ובתוצאות מקצועיות.
כשאני נותנת מקום לאנשים אחרים – בעיקר נשים אחרות – להיכנס לעסק שלי ומשתפת אותם – אני פחות לבד: גם הן רוצות שאצליח, גם הם הופכות להיות חלק מהתמונה הגדולה של העסק שלי.

אני מרוויחה עוד נקודות מבט, עוד הצעות ודיעות שלא הייתי חושבת עליהן בעצמי, אני מרוויחה אנשים לעשות איתם סיעור מוחות על כיוונים חשובים, אני מרוויחה הזדמנויות לצאת מאזור הנוחות של עצמי.
יש לי למי להרים טלפון מתרגש כשכל המקומות בקורס נמכרו, או כשקיבלתי הודעה על הצלחה מטורפת של שיחת ייעוץ שלי.

זה קורה לי בחודשים האחרונים עם הנשים שעובדות איתי בעסק ואני מרגישה שהגעתי למקומות שלעולם לא הייתי מגיעה אליהם אלמלא שיתוף הפעולה הזה. אני מאמינה בעסק שלי, ולכן כמובן שהוא שווה את זה. ולכן כשאני משלמת להן, הן לוקחות חלק ונותנות חלק גדול עוד יותר. ואני מנצלת את ההזדמנות בפוסט הזה ומודה לכן שוב, למרות שאני מודה להן באופן פרטי כל הזמן.

ואז מתפנה לי מקום לעשות דברים חשובים אחרים כמו לשבת ולחשוב על ההרצאות הבאות שלי, ועל שלל המדיומים שמחכים לי שאנצל אותם, ועל הדברים המדויקים ביותר שאני רוצה להגיד לך. כמו הפוסט הזה למשל.

*Boot-strapping – 'למשוך את עצמך בשרוכי-נעלייך' הוא כינוי למימון עצמי בעולם ההזנקים, מטאפורה שלקוחה מהסיפור על הברון מינכאוזן, שמשך את עצמו מביצה טובענית באמצעות השיער שלו עצמו.

הפוסט תוגת העצמאית 2 – איך לא להיות לבד בעסק עצמאי הופיע לראשונה ב-נעים מאוד רונית כפיר.