למה כן לכתוב בלוג

"משמעות, כשם שהיא מבטיחה, היא משתקת, כי מה יהיה אם לא תצליח?…משמעות היא לעולם משהו שמחוץ לך… זה העקבות שלך בעולם. זו הדרך הסמויה להתגבר על המוות.. הביטוי הכי עמוק של משמעות הוא שיתוף, כי ככה העקבות שלי מהדהדים בעולם."

זה הפילוסוף שמעון אזולאי, מתוך ראיון איתו בגלובס. זה הזכיר לי דברים שכתבתי בפוסט שכתבתי על אדוות ועל החשיבות של שיתוף.
אז למה כן לכתוב בלוג? אחד המניעים העיקריים הוא הרצון לשתף. אולי זה מגיע מתוך הרצון להתחבר לאנשים, לא להיות לבד, אבל גם מתוך רצון לחלוק עם העולם גילויים קטנים, כלים מוצלחים, תובנות משמעותיות. בראיון שנתן סת' גודין למרי פורליאו, מאמנת-מהממת אמריקאית, הוא לא רק הגדיר את הסיבה לכתוב בלוג (יומי! במקרה שלו) אלא גם גרם לי לכתוב יותר, ושחרר פוסטים שהיו תקועים בטיוטות של הבלוג שלי זמן רב, כמו זה. גאה לדווח שבשלושת החודשים האחרונים פרסמתי 8 פוסטים. יחסית אלי – זה הישג. הנה:

"גם אילו איש לא היה קורא את זה, אני חושב שכולם צריכים לעשות את זה (לכתוב כל יום. ר.כ.). וזו הסיבה:
אם את יודעת שמחר תצטרכי לומר משהו על משהו שהבחנת בו,
משהו שעשוי לעזור למישהו אחר,
לכתוב על דיעה שיש לך, שאולי תעמוד במבחן הזמן –
את תגבשי את הדעות האלו, את תבחיני בדברים האלו, את תמציאי את הרעיון הזה.
ואם, יום אחר יום, שבוע אחרי שבוע את משאירה את השביל הזה מאחורייך – של בחינה מושכלת של העולם שלך, בעל כורחך את תשתפרי בכל מה שברצונך לעשות".

סת' גודין בשיחה עם מרי פורליאו. רונית כפיר- למה כן לכתוב בלוג
סת' גודין בשיחה עם מרי פורליאו. מתוך MarieTV

תודה לעטרה אופק על דיוק התרגום!

וכך זה נשמע במקור (אני כמובן ממליצה לצפות בשיחה כולה! הציטוט שלו מופיע בדקה 09:21. בכלל כדאי לעקוב אחרי מרי):

Even if no one read it I would blog everyday – I think everyone should do so, and here's the reason:

If you know that tomorrow you will have to say something about something you noticed, something that might help someone else, about an opinion you have that might stand the test of time – you will form those opinions, you will notice those things, you will invent that idea. and if day after day, week after week you leave this trail behind- of thoughtful examination of your world, you can't help but get better at whatever it is you seek to do.

ומאז שהאזנתי לזה, וכתבתי את זה וחשבתי על זה – אני שמה לב ליותר דברים. כל הליכה שלי ביער מותירה אותי עם נושאים למחשבה, כמעט כל שיחה עם חברות גורמת לי למצוא עוד נושאים לעוד פוסטים לבלוג, וכל נושא למחשבה יכול להיות נושא לכתיבה (כמו שסת' גודין אומר בראיון: לאף אחד אין "מחסום-דיבור", אז איך לכתובים יש "מחסום כתיבה"? אם הנושאים לדבר עליהם לא נגמרים לנו, תמיד יהיו לנו נושאים לחשוב עליהם ולכתוב עליהם). כי אני שמה לב יותר, וחושבת יותר, ומפחדת פחות. כי בסופו של דבר מה שעוצר אותנו הוא תמיד פחד.
אנחנו מחליטות עם עצמנו שנכתוב כל שבוע פוסט. לא, כל שבועיים. אנחנו נבחר יום קבוע בשבוע ונשב לכתוב. נכתוב פוסטים ממש קצרים, אפילו שלוש פסקאות יספיקו! אפילו אם אף אחד לא יקרא, שהתוכן יצטבר. ואז אנחנו מתחילות לתרץ:
– מי בכלל ירצה לקרוא את זה?
– אין לי מה להגיד על זה.
– יש לי מה להגיד, אבל אמרו את זה לפני, טוב יותר.
– אני לא יודעת על זה מספיק.
– הזווית שלי לא מספיק מיוחדת/מעניינת/עמוקה.
– אני בטח אצא מזה טפשה/שטחית/לא מודעת לעצמי בכלל.
וכך, פחות או יותר, נשמעים כל התירוצים. אלו הם הפחדים שלנו: להיות לא מובנת, לא מיוחדת, להיות נלעגת או משעממת, להיחשד במטרות לא טהורות, להיבלע בהמון, לצאת פאתטית. לא להיות קולית.

כותבת במשרד. ווטסאפים. צילום: טל סיון-צפורין
כותבת במשרד. ווטסאפים. צילום: טל סיון-צפורין

ככל שאני חושבת על זה יותר, לא – ככל שאני כותבת על זה יותר, אני מבינה עד כמה אימון, קואצ'ינג, הוא חלק גדול מהעבודה שלי.
כמו במקצועות אחרים, העבודה שלי כמעצבת פנים מפגישה אותי עם אנשים שצריכים לקבל המון החלטות. החלטות לא קלות – שיכולות להעיר פחדים גדולים – מה אם אבחר לא נכון? איך אדע מה יתאים לעתיד שלי? מה אם אגלה שהפנטזיה שלי בכלל לא מתאימה לי? האם ההחלטה הזו תעשה אותי מאושרת? מה אני רוצה בעצם? איך ייראו החיים שלי?.
ההחלטות שאנחנו מקבלים במהלך שיפוץ ועיצוב משליכות גם על דברים פחות פילוסופיים: האם יספיק לי הכסף? האם זה יהיה לי נוח? כמה מהר זה יתלכלך? ועוד.
ואני למדתי להיות הקול שמשתיק את הפחדים שלהם. עוזר להם להתקדם. כתבתי פוסט שלם על זה ב-XNET.
כי גם כאן, הדרך להתגבר על פחד היא להבין שאין תשובה אחת נכונה, ולכן אי אפשר לטעות. לא בבחירת ספה ולא בבחירת נושא לפוסט.
הדרך שלי לחזק לקוחות בבחירות שלהם לרוב נשענת על חיזוק תחושת הבטן הראשונה שלהם. כשאני רואה ניצוץ נדלק בעיניים שלהם, כשהתגובה הראשונית נלהבת – זו האמת. אפילו אם היא רגעית – זו האמת. אני מנסה להשאיר אותם ברגע הזה, או להחזיר אותם אל הרגע הזה. הרגע של ההתלהבות שלפני הפחד. כל התירוצים שיבואו אחריו הם בסך הכל פחדים, נוסח: "ומה אם זה יימאס עלי?". זה לא כל כך שונה מהפחד של "מה יגידו".
כי בדומה לבחירת ספה או גוון למטבח, (כל עוד זה עובר את השאלות הפונקציונליות, שלמענן אני שם) גם כתיבת בלוג אמורה בסופו של דבר לעשות לנו טוב. המטרה, אם בכלל, היא זיקוק הכוונות שלנו, הבנה עמוקה יותר של הרעיונות שלנו, הדעות שלנו. גיבוש קול ייחודי. בין אם זה תוך כדי כתיבה, או בחשיבה שלאחר הכתיבה, בחזרה ובוויכוח עם הרעיונות הישנים שלנו, או הדיון שלאחר הפרסום של הכתיבה – ככל שנכתוב יותר – כך יתגבש הקול הזה.
וייתכן שלקוראים מבחוץ הוא יישמע מגובש יותר משנדמה לנו. כפי שלקוחות, שרואים את תיק העבודות שלי בעיצוב פנים יכולים להיטיב להגדיר את הסגנון שלי ממני.
הסופרת אליזבת גילברט, שמדברת רבות על יצירתיות והשראה, דיברה על פחד בשיחה שלה עם מרי פורליאו (והיא כל כך קולית):

elizabeth-gilbert-marie-forleo רונית כפיר בלוג. אליזבת גילברט
אליזבת גילברט על פחד. מתוך שיחה עם מרי פורליאו, MarieTV

"הסיבה האמיתית בעטיה אנחנו לא נעות קדימה ביצירתיות היא אך ורק פחד". וכן, היו לה לא מעט סיבות לפחד, אחרי ההצלחה האדירה של הספר שלה. יש לה שתי שיחות TED, מומלצות ביותר, בדיוק על הנושא הזה. וגם ספר נהדר ברובו ומעיק לעיתים בשם Big Magic (האזנתי לגרסת האודיו שלו, אותה היא מקריאה בקולה החלוש והסדוק. וזה היה נהדר).

לאחר שהתגברתי על פחדים של לדבר (בפני המון אנשים ברדיו ובטלויזיה) גיליתי את הפחד של הכתיבה: מילותי לא יינשאו על גלי האתר, אלא כתובות שחור על גבי לבן, או על גבי מסך! לדיראון עולם!! ובכן, כן. אבל זה שכתבתי משהו עכשיו לא אומר שאני חייבת לעמוד מאחוריו בעוד עשר שנים, או אפילו בעוד עשר דקות. כולנו משתנים כל הזמן, ואם כבר – המילים שלי היום יכולות לשמש תזכורת טובה בעתיד למחשבות שהיו לי עכשיו. או לפני עשר דקות. כך שגם לפחד הזה אפשר למצוא מטרה: תיעוד ההתפתחות שלי.

הציטוט הראשון ששבה את ליבי, עד כדי שהסכמתי לתלות אותו לתקופה קצרה במשרד שלי, היה זה (של המאמן האמריקאי ג'ק קנפילד):
fear

ואמנם איני ברסלבית, אבל החכם שאמר את זה מזמן הוא רבי נחמן: "האדם צריך לעבור על גשר צר מאד מאד! והכלל והעקר שלא יפחד כלל"
זו באמת כל התורה. כי הפחד תמיד יהיה שם. קשה לי להאמין שאפשר לחיות בלי פחדים, או דאגות או חששות במינון מסוים. השאלה היא עד כמה ניתן להם להשתלט עלינו. ככל שנלמד לזהות את הפחדים שלנו (למשל בתוך התירוצים ש"מסבירים" מה "מונע ממני" לעשות משהו) נוכל להמשיך לצעוד. או שנגיע בקלות אל המטרה שלנו, ואם לא – לפחות נמשיך להתקדם אליה ונזכה ליהנות מהדרך.
בידיעה שרבות מהקוראות שלי הן בלוגריות בעצמן – רציתי לסיים בשאלה: כמה נושאים לפוסטים יש לך ברגע זה בטיוטות שלך? או בראש שלך? מה מונע ממך לפרסם אותם?

שיתוף ב facebook
שיתוף ב email
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב twitter

לפוסט הזה יש 42 תגובות

  1. Avatar
    לירון

    קוראת וכל מה שעובר לי בראש זה נכון! נכון! נכון! אוי כל כך נכון! הפחד נמצא בכל מקום וככל שאני מתבגרת (כן, גם בגיל 37) אני מגלה שהוא יותר חי ובועט ורוצה להתגבר עליו או פשוט לשים אותו בצד לרגע, לידי, ולדהור קדימה. כל מילה שכתבת הרגשתי שמדברת ישירות אלי, פוסט נהדר ומלא השראה, ואת ידועה בתור אחת שרק מלשמוע אותה אני מתמלאת אנגריות חיוביות של עשיה ואמונה. מוסיפה עוד משפט השראה שראיתי לאחרונה ואהבתי- don't stop until you're proud. ומקווה שבקרוב הבלוג

    1. Avatar
      רונית כפיר

      משפט מצויין. גם אני צריכה לחזור מדי פעם ולקרוא את הפוסט, למרות שחייבת להודות שאני מצליחה יותר ויותר להסיר את הרגל מהברקס.. בקרוב אצטרך ללמוד להחזיר אותה ולהפעיל שיקול דעת, אבל בנתיים מעדיפה להתייחס לבלוג שלי כשטח אימונים כמעט סגור שלי. אימונים למה? אין לי מושג.

  2. Avatar
    anat berger sapir

    תודה רונית, זו אכן נקודה קריטית. מה מידת החשיפה שאוכל לשאת..הרבה חומר למחשבה.תודה!

  3. Avatar
    anat berger sapir

    תראי כמה זמן לוקח לי להגיב לפוסט שמישהי אחרת כתבה 🙂
    אני מסכימה שהכתיבה אמורה בראש ובראשונה לגרום לך סיפוק. אבל האם היית מסופקת גם אם איש לא היה מגיב לטכסט? או גרוע מזה, "קוטל" אותו? האם הכתיבה בפורמט כה פומבי, לא מוגדרת ככזו שמבקשת פידבקים מהעולם החיצוני?
    הלואי והיה לי האומץ.

    ענת.

    1. Avatar
      רונית כפיר

      כמובן שקל יותר לכתוב במקום בו אני יודעת שיש לי קוראות, אבל אני כן מאמינה שאם יש לך מה לומר ואת יודעת איך להגיד את זה, הקוראים יגיעו.
      כתבתי עכשיו שני פוסטים שכמעט שאין עליהם תגובות. זה לא ממש משנה לי, כתבתי אותם בתור תיעוד עבור עצמי של תהליכים שקרו לי, ובתור תזכורת עתידית שתהיה לי. כמו שכתבתי – כתיבה יכולה להיות זיקוק של מחשבות ותובנות. ועדיין יש הבדל עצום בין לכתוב "למגירה" כלומר לא לפרסם כלל, לבין לכתוב "לעולם" – כלומר בפורמט פומבי וחשוף, גם אם העולם לא מגיע. זו עצם ההסכמה להיחשף שמשמעותית.
      תודה שהגעת ובטוחה שתמצאי את האומץ. אני כאן, בין היתר, גם עבור זה.

  4. Avatar

    כמה טיוטות יש לי?
    אפילו קופצת לתיקייה לראות 🙂
    בין 15 ל 20.
    כי חלק בטוח יגנזו…
    ולמה הם שם?
    ולא בבלוג?
    בגלל הפחדים.
    הם משתנים.
    הם מתחלפים.
    ואני בדיאלוג איתם.
    מאחלת לעצמי לקבל את הבוסט המתאים לכתיבה שוטפת והולכת לצפות בראיון.
    תודה רבה

  5. Avatar
    ליאת רסיין פרי

    איך אני נהנית לקרוא אותך! קודם כל, כמובן שאת קולעת במילותייך ומחדדת תחושות וזה נהדר.
    ודבר שני, את מצליחה לעודד אותי (ולפי התגובות פה, עוד כמה אנשים) לפעולה…
    תודה!

  6. Avatar
    דודו ריש

    יש גם קוראים שמאד נהנים ומופרים מהבלוג שלך. מאד מתחבר למה שכתבת.

    1. Avatar
      רונית כפיר

      תודה רבה דודו. כשאתה כותב קוראים אתה מתכוון גברים? שמחה מאד!

  7. Avatar

    מאד אהבתי את הפוסט, רונית. "פחד" – איזו מילה גדולה ורבת משמעות. כל כך הרבה פעמים אנחנו מרגישים שהפחד שומר עלינו ומונע מאיתנו לעשות שטויות, אבל בעצם, המון פעמים הוא פשוט משתק וגורם לנו לא לעשות. ותמיד יהיו מיליון סיבות (רובן טובו ונכונות) למה לא לעשות.
    במיוחד אהבתי את "הרגע של ההתלהבות שלפני הפחד" – אותו רגע מזוקק ואמיתי, משהו בדומה להתלהבות של ילד.
    תודה על פוסט מעניין ומעורר מחשבה!

    1. Avatar
      רונית כפיר

      תודה צפי! צפי בראיון של אליזבת גילברט עם מרי. היא מדברת בדיוק על זה, על איך להבדיל בין פחד הישרדותי לפחד שעוצר.

  8. Avatar
    איילת גד

    וואו תודה על הפוסט הזה רונית!
    הפוסט שלך איפשר לי המון מחשבות בנושא.
    אני ממש אוהבת לכתוב, והאמת היא שהיה לי בלוג באנגלית ועיברית פעם כשגרתי בברלין והייתי אמא צעירה (ayeletgad.blogspot.com). ואכן בתור אמנית שחוצבת את דרכה בעולם היצירה יש לי המון נושאים לכתיבה וחושבת ברצינות לפתוח בלוג שכזה עכשיו.
    הפוסט הזה ממש מעודד, והראיון של מארי המאלפת עם ליז גילברט המופלאה ממש מרתק ומעיר!
    צפיתי בו פעמיים.
    ולמי שחלודה בפלטפורמות בלוגים, איך היית מציעה להתחיל?

    1. Avatar
      רונית כפיר

      כן, גם אני צפיתי כמה פעמים בחלק מהראיונות.
      אישית אני עובדת שנים בכל מיני בלוגים על וורדפרס. זה מאד נוח ויש המון תוספים שאפשר להוסיף לבד ולעדכן.
      ואפשר להתחיל אולי פשוט בפייסבוק, עם פוסטים טיפה יותר ארוכים, לתרגל.
      בהצלחה!

  9. Avatar
    יערה

    פוסט מעולה ומעורר השראה~! גם כל התגובות אליו, כמה בלוגריות מוכשרות!

    אני גם התחלתי פשוט לפתוח טיוטות, ולשפןך כל מיני נקודות ולהמשיך.

    חייבת להגיד שגם זמן ועייפות מכריעים אותי הרבה פעמים (כמובן הפחד ממה שיגידו, אבל חייבת להגיד

    שחל שיפור), תודה על הדחיפה וההשראה!

    1. Avatar
      רונית כפיר

      אז זה הזמן לאוורר את הטיוטות! תודה יערה, בהצלחה!

  10. Avatar
    שירי

    מסכימה עם הכל רק אציין שיש לאנשים גם מחסומי דיבור…
    (לא לכולם כמובן) והסיבות הן דומות מאד

    1. Avatar
      רונית כפיר

      חחח ברור, אני מייצגת נקודת קיצון במקרה הזה. אבל אם נחליף ל"מחסומי חשיבה" – אז עדיין יש? כי התירוץ הרווח הוא "אין לי רעיונות". אז זהו, שיש.
      בהצלחה!

  11. Avatar
    עדי

    היטבת להסביר את מה שקורה לנו ואכן ההתמודדות הכי טובה עם הפחד היא פשוט להעיז ולעשות. לא פשוט בכלל אבל זו הדרך לנצח! תודה רונית נשארתי עם לא מעט חומר למחשבה..

    1. Avatar
      רונית כפיר

      פחד הוא הפורטל לשינוי. כמו דלת שצריכים לעבור דרכה, במקום לברוח. ואת הפרסום והכתיבה צריך פשוט לתרגל. לשחרר את הפחד מתוך הרגל אוטומטי כמעט של כתיבה. לכי תחשבי! ואז כתבי! בהצלחה.

  12. Avatar
    נעמה אורבך

    כשהתחלתי לעבוד על הבלוג, הרבה לפני שהוא ראה אור, לקחתי בריסטול ענק וחילקתי אותו לנושאים שעליהם חשבתי לכתוב, ופשוט שפכתי כל רעיון שעלה לי לפי נושא או הקשר. אחר כך העברתי גם למסמך במחשב אבל אצלי הכל תמיד חייב להתחיל באיזה בריסטול ענק (ועד קישוט או לא?).
    אהבתי במיוחד את מה שסיפרת בעקבות האמירה של סת' גודין. אני מאוד מזדהה עם זה. אני מרגישה שחיפוש הרעיונות והזווית של הבלוג כל כך מוטמעת בי וחלק ממני, שאני לא מתאמצת כרגע למצוא רעיונות, אלא כשאני נתקלת בסיטואציה או רעיון שמתאימים ברוחם לבלוג שלי – יש לי בלב צליל כזה של "טינג!" ומיד אני יודעת שרעיון חדש נולד. המפשפחה שלי צוחקת עלי בכל מיני סיטואציות, ויש רהם אומרים לי: "אני מריח פוסט?" יש לי עשרות רעיונות, חלקם מצולמים אבל לא כתובים. חלקם כתובים אבל לא מצולמים. וחלקם רק בגדר רעיון. הדבר היחיד שעוצר אותי הוא זמן.
    אני ממליצה מאוד על פוסט בבלוג של יוניק צוק "הבלוגריסטית" שעוסק במציאת זווית הראייה של הבלוג, וכמה זה עוזר להתסכל דרכה על העולם ולדוג רעיונות.

    1. Avatar
      רונית כפיר

      תודה נעמה, גם על ההפניה! אקפוץ לקרוא את הפוסט של יונית.
      אני מאד אוהבת את הבלוג שלך בדיוק משום שהוא מאד ממוקד, והחלטה ממוקדת אחת שלי היא לא לשאול את השאלה הזו בנתיים, כמו: על מה אני כותבת.
      מהרגע שהחלטתי שאני כותבת על כל מה שמתחשק לי ומעניין אותי, גיליתי שהבלוג מעניין אנשים רבים יותר, ושדווקא הנושאים שלא חשבתי שיהיו רלוונטיים, מעוררים דיונים ותגובות מצוינות.

  13. Avatar

    וידוי: כמות הפוסטים שנמצאים בטיוטות שלי ובמחשבות שלי דומה לכמות הפוסטים שלך ששמרתי לי לקריאה מאוחרת (עדין לא ויתרתי על שלושת הפוסטים בנושא הורות, וזה רק חלק מהרשימה…). החדשות הטובות הן שלא הגעתי לזה כי הייתי עסוקה בלכתוב פוסטים משלי לבלוג החדש. חצי נחמה.
    מאוד מתחברת למה שכתבת כאן, כל בלוגרית מכירה את התחושות האלה שעולות מדי פעם ומעכבות בעירה. רוצה להוסיף שאני גיליתי לאחרונה שעוד מעכב בעירה הוא סביבת העבודה, שהיא הבלוג. ממש כפי שלסביבת העבודה הפיזית יש השפעה על התחושה ועל התפוקה שלנו – כך גם לסביבת הבלוג על הכתיבה שלנו. רק אחרי שהקמתי את הבלוג השני שלי על פלטפורמה חדשנית, מעוצבת וידידותית – הבנתי שאחד המעכבים שלי בכתיבה בבלוג הישן הוא המאמצים והעבודה הכרוכה בכך בעקבות זה שהשקעתי המון שעות בעריכה ועיצוב הפוסטים. זה היה אחד המניעים שלי לחדש את האתר ואת הבלוג יחד איתו. כשהממשק כיפי ונוח- גם הכתיבה יותר זורמת ויש חשק לכתוב.
    תודה על פוסט מצויין שהזכיר לי, שכשיש ספק – אז אין (ה)ספק.
    משתפת בפרלמנט הבלוגריות של יונית 🙂

    1. Avatar
      רונית כפיר

      תודה סיון! בהחלט עיכוב מוצדק, ואני מסכימה מאד לגבי סביבת העבודה.
      כמובן שגם הרגלי עבודה טובים יכולים לעזור, אני בדיוק מתחילה לפצח את זה. לא מצליחה להגיע ליום קבוע, למשל, אבל עשיתי לי הרגל שכאשר יש לי רעיון אני פשוט פותחת טיוטה של פוסט ושופכת לשם את כל האסוציאציות, בלי סדר בכלל. זה נשמר שם ותמיד מפתיע אותי כשאני חוזרת לזה, בעיקר משום שזה יותר מאורגן ממה שזה הרגיש.
      העקרון: להפסיק לחפור, פשוט לעשות.

  14. Avatar
    שלומית לפיד

    מעולה!
    חובה לכל בלוגרית ולמי שרוצה להיות ומתקשה.
    והראיון של מרי פורליאו עם סת' גודין פשוט מעולה ופתח לי כל מיני כיווני חשיבה חדשים.
    בהחלט אסופה משובחת של מקורות השראה יש כאן.

    1. Avatar
      רונית כפיר

      תודה שלומית יקירתי. אני חושבת שראיתי את הראיון הזה שלוש פעמים, ואני שמחה לחזור על הציטוט שלו לפחות פעם בשבוע. מוזר היה לי שדווקא את זה היא לא בחרה בתור הציטוט שלה בשיחה.

  15. Avatar
    עדי הראל בלוריאן

    הי, מרגישה כאילו תימללת את המחשבות שלי בנוגע לכתיבת בלוג, תודה לך על שדייקת את הפחדים האלה, אני בדרך כלל לא נוטה להגיב לפוסטים, בדיוק מאותן סיבות שפירטת, אבל נגעת בי במקום עמוק שפשוט לא יכולתי להתאפק, תודה רבה שהערת אותי!

    1. Avatar
      רונית כפיר

      תודה עדי! ממליצה בחום להתחיל בצפייה בשני הראיונות של מרי פורליאו – עם סת' גודין ועם אליזבת גילברט. זה בהחלט נותן אומץ, או לפחות דוחף לעשיה. בהצלחה!

  16. Avatar
    עמנואלה

    פוסט מעולה.
    מאז שיש לי את הבלוג, כל דבר שקורה כמעט נותן לי רעיון לפוסט ואני מרגישה שיש מה להגיד על כל דבר. וזה כיף. יש לי מלא פוסטים לא כתובים, רעיונות לפוסטים עתידיים והכל רשום אצלי ברשימה ארוכה. בשנה וקצת האחרונה אני מצליחה לפרסם 3-4 פוסטים בחודש, והיה איזה חודש פה ושם שאף יותר, וזה אחרי שהחלטתי בערך בראש על מה הבלוג יהיה ובכל לא צמצמתי את הנושאים אלא להיפך, הבנתי שאני עוסקת בנושא שיש לו נגיעות בכל מקום, אצל אחרות וגם אצלי. יש כל מיני פחדים לגבי תגובות, אבל לפעמים אני בעצמי לא מאמינה איך הצלחתי להתגבר על חלקם. והרטשון היה הפחד לפתוח בלוג ולכתוב.?

    1. Avatar
      רונית כפיר

      איזה יופי, ואיזה אחלה של הספק. בחיטוט בטיוטיות שלי אתמול הבנתי, שלא שמרתי את כל הרעיונות שהיו לי. עובדת על זה!

  17. Avatar
    ליאת

    היי,כתבת במדוייק את חששותי ופחדי. מקווה שבקרוב אצליח לחצות את הגשר הצר??
    יפה הבלוג – ב ה צ ל ח ה

    1. Avatar
      רונית כפיר

      מקווה לתת כאן זריקות אומץ מדי פעם. תישארי, מי יודע מה יקרה.. ?

  18. Avatar
    אודי

    התגובה שלי לכתבה (המעולה שלך) היא קודם כל התגברות על הפחד להגיב. יש לי 3 נושאים לבלוג שאני ממתכננת להתחיל ממש כשיגמרו לי התירוצים:)

    1. Avatar
      רונית כפיר

      מצוין! אפשר לשאול מה מתדלק את הפחד להגיב? כזה אני בכלל לא מכירה..

  19. Avatar
    ענבל

    זהו! הולכת על הספה הלבנה?.
    חותמת על כל מה שכתבת.
    והספר של הגברת גליברט (בהמלצתה הקסומה של הגברת קפה ויפה) מונח ליד מיטתי.
    אני אוהבת ת׳מחשבות שלך??

  20. Avatar
    מרב

    הכתבה מעולה. היא נתנה לי כוח להמשיך הלאה בנחישות ועוצמה בכל מה שאבחר. עד שאשכח את זה לצערי. לכן הולכת לרשום את המשפט הנ"ל על לוח הגיר שעיצבתי לעצמי בבית.

  21. Avatar
    ענבר אורבך

    רונית יקרה,
    קוראת כבר הרבה זמן – על כל מה שאת כותבת, ומגיבה לעיתים רחוקות.
    אבל רציתי להוסיף – הסיפא של המשפט המקורי של ר' נחמן הוא "העיקר לא להתפחד כלל", כלומר לא רק לא לפחד באופן פאסיבי, אלא לא להתפחד, להפחיד את עצמינו במחשבות, להמציא לעצמינו תירוצים.
    תוהה אם אי פעם ארגיש את הצורך הזה לכתוב לקהל. כרגע אסתפק בלחזור לכתוב לעצמי…

    1. Avatar
      רונית כפיר

      ראשית, תודה ענבר שהגבת. זה משמח מאד להכיר כך את הקוראות שלי. גם השקטות.
      שנית, תודה על ההרחבה. לא הכרתי את ה"להתפחד" וזה הגיוני ויפה.
      רציתי לכתוב קצת באמת על ההבדל בין כתיבה לקהל לבין כתיבה לעצמך (תוהה אם סופרות כותבות לעצמן, במקור) ועל כך שאצלי, זה מן הסתם תחליף ל"במה" הקודמת שלי, הרדיו. בכל מקרה גם לכתוב לעצמך זה נהדר, ומן הסתם יכול ליצור את אותה ההשפעה של דיוק הקול שלך וחידוד הדעות והרעיונות. מה שכן, מעניין אם נגלים שם אותם הפחדים, או שמא עצם הכתיבה רק לעצמך היא כניעה לפחדים האלו.

  22. Avatar
    מרב רם

    רונית,
    קוראת ומרגישה כאילו שמעת את מה שאני חושבת ומרגישה… כבר פתחתי בלוג בסלונה אבל לא הצלחתי להעלות כלום..פחד? לגמריי…
    וכן!…אולי אף אחד לא יקרא? את מי זה יעניין? בטח כתבו על זה קודם…
    כשאני כבר מעלה פוסטים בפייסבוק הם ״זוכים״ לצפיות ותגובות דיי רבות אבל בלוג נראה לי כבר משהו אחר…
    וכמה נושאים יש לי בראש? לפחות חמישה?

    1. Avatar
      רונית כפיר

      הפחדים שלנו בסופו של דבר די דומים, נראה לי. כמו כאבים וכמו שמחות. דברים מאד בסיסיים.
      בקשר לנושאים – מעולה.. מציעה לך בחום לכתוב אותם באיזה מקום, את תראי איך מיד יעלו לך עוד חמישה..

כתיבת תגובה

רוצה לרכוש את ההרצאות שלי?

הירשמו לעדכונים
על פוסטים חדשים בבלוג

פוסטים לוהטים

זגוריה אימפריה

מי שעוקב אחרי באינסטה או בפייסבוק ודאי יודע שחזרנו לא מזמן מטיול בן שמונה ימים מחבל זגוריה שבצפון יוון. למרות ששיתפתי שם את רוב המידע,

לפוסט המלא »

פוסטים אחרונים

הנושאים הכי חמים לפי

בינתיים, באינסטגרם שלי:

אני רוצה עדכון
על פוסטים חדשים בבלוג

פוסטים לוהטים

פוסטים אחרונים

הנושאים הכי חמים

בינתיים, באינסטגרם שלי: